מנחת קנאות, הצעה ט׳Minchat Kenaot, Treatise 9
א׳אעפ"י שאמרתי ששתי הדברות הראשונות הגיעו למשה ולכל ישראל מפי הגבורה, אעפ"כ לא היתה השגתם שוה, כמ"ש ז"ל על ואל משה אמר עלה אל ה' וגו' משה מחיצה לעצמו ואהרן מחיצה לעצמו, והשגת מרע"ה לא היה לה ערך ודמיון להשגת שאר הנביאים, ואל זה רמז הכתוב למשה של נעליך מעל רגליך, שהיה מופשט מן החומר לגמרי, ולא היה לכח המדמה מבוא בנבואת משה, כאלו הוא כלו שכל נבדל דבק בעליונים, כמו שהעיד עליו הכתוב אשר ידעו ה' פנים אל פנים, אבל יהושע היה במדרגת שאר הנביאים, אשר נבואתם על ידי מלאך, ולא היתה לו הפשטה גמורה מן החומר, ע"כ נאמר בו שַל נעלך לשון יחיד אע"פ שהיה מגדולי הנביאים, והדין כך שהרי משה סמך את ידיו עליו ועשאו ככלי מלא, ככתוב: ויהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל, אעפ"כ לא היתה נבואתו ערך ודמיון לנבואת משה כמ"ש רז"ל פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה, אוי לה לאותה בושה אוי לה כו' (ב"ב עה, א), אך עכ"פ הדבר הזה שהוא מציאת ה' ואחדותו, כולם השיגו השגה שלימה, וזכו בו לשמעו מפי הגבורה מפני שהוא סדר ותכלית לכוונת התורה, והגענו אל האמונה הגמורה להאמין בנבואת משה ע"ה אמונה שלימה, שאין אחריה הרהור, כמו שהבטיח הכתוב באמרו בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם, ולגודל מעלת המצוה הזאת אשר העיד עליה הנביא, כי אם בזאת יתהלל המתהלל, הזהירה אותנו התורה שנהיה שומרה בלבבנו תמיד, כמ"ש והיו הדברים האלה על לבבך וגו', וזה מוסב על ה' אלהינו ה' אחד, וראוי לאדם למסור נפשו ומאודו על זה, ויהרג ואל יעבור, ואפי' בסתר כמ"ש רז"ל ואפילו הוא נוטל את נפשך, וראה כמה הפליגה התורה להועילנו ולהשלימנו בעקר הזה, שהוא יסוד שהכל תלוי בו, עד שצותה להניחו בראשינו ובזרועינו והוא תפלין של ראש ושל יד, ולקבוע אותו במזוזת בתינו, ולהזכירו בבוקר ובערב בכונה רצויה כדי שנהיה עם ה' תמיד, ויקוים בנו מקרא שכתוב את ה' האמרת היום וה' האמירך, ודרשו חז"ל אתם עשיתם בי חטיבה אחת בעולם, אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, וגרסינן בירושלמי (פאה פ"א) ארטבן שלח לרבי חדא מרגלית, דלשדר ליה חדא מילא דשוויא כותיה, שדר ליה חדא מזוזותא, שלח ליה אנא שדרתי לך מרגניתא דלית לה טימי, ואת שדרת לי מילא דטבא חד דינר? — שדר ליה את שדרת לי מילא דאנא צריך למינטרא, ואנא שדרתי לך מילא דאת נאים והיא מנטרא לך, ובאמת לא היתה כוונת רבי כששלח המזוזה לארטבן כדי שיקיים מצות מזוזה, שהרי ארטבן מחסידי או"ה היה, ולא נצטוה עליה, ודי לו שיקיים שבע מצות והיה יותר טוב להזהירו על מה שנצטוה, כמ"ש רז"ל גדול המצווה ועושה כו' (קידושין לא, א) ואם הכוונה היתה לרמוז לו כדי שיתגייר ויתחייב במזוזה, מה ראה לשלוח לו מזוזה יותר מכל שאר המצות? והיה יותר ראוי לשלוח לו ציצית, שהוא רמז לתרי"ג מצות וחז"ל דרשו שהיא שקולה כנגד כולם (מנחות מג, ב) אלא ודאי נראה שרבי לא כוון להועילו כי אם ז' מצות שלהם, והמצוה העיקרית שהיא יסוד לכל המצות הוא בטול ע"ז כמ"ש רז"ל חמורה ע"ז שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה (קידושין מ, א), ובן נח נצטוה ג"כ עליה כמ"ש רז"ל על פסוק ויצו ה' אלהים וגו' (סנהדרין נו, ב) ומפני זה רמז לו במזוזה שכתוב בה ה' אלהינו ה' אחד, כדי שישתדל לידע ולחקור בחכמה, לדעת מציאות הש"י ואחדותו בדרך מופת, ואז יהיה נזהר מעבוד ע"ז, ותהיה השגחת ה' מספקת בו להיות נשמר מן המזיקים והיא טובה לו מכל מרגליות שבעולם, ועל זאת ההשגחה אמר הכתוב לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז, ומלת לא הנאמרה בראש הפסוק מושכת עצמה ואחר עמה, וכאלו נכתב ולא תמורתה כלי פז, ואמרו ז"ל כתוב אחד אומר, וכל חפציך לא ישוו בה, וכתוב אחד אומר וכל חפצים וגו', חפצים, אלו מצות ומעשים טובים, חפציך, אלו אבנים טובות ומרגליות, חפצי וחפצך לא ישוו בה אלא כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי וגו' (ב"ר מובא בסוף ס' המורה); הנה בארו לנו בזה המאמר, כי השגתו יתברך היא ההצלחה והישועה האמיתית והחיים הנצחים, והיא תכלית כוונת התורה, וע"ז היה עיקר תפלותיו של דוד באמרו: תודיעני אורח חיים שובע שמחות וגו', מורה שא"א לעלות לזאת המדרגה אלא אם ילוה אליו עזר אלוה, ע"ד שאמרו ז"ל: הבא לטהר מסייעין אותו מן השמים.
1