מנחת קנאות, הצעה י״דMinchat Kenaot, Treatise 14
א׳אין תרעומות ולא נפלה הקפדה על ארסטו וחביריו, כי באמת לא נתכוונו לדבר סרה, ונתקיים בהם: ובכל מקום מוקטר ומוגש לשמי, ואמרו רז"ל (מנחות קי, א) דקרו ליה אלהא דאלהא, מצורף לזה כי הם חכמי האומות ולא נעשה בהם האותות והמופתים, שהם שנוי סדרו של עולם, והנהגתם וסדורם על פי המערכת, כמו שאמר הכתוב: אשר חלק אותם ה' לכל העמים, על כן אני אומר על ארסטו כי עינו הטעתו, בראותו עולם כמנהגו נוהג, גזר ואמר כי כל חלוף דבר מטֶבע נמנע, והביא ראיות על הקדמות, ואין לענשו על כך, כי אין זה מכלל ז' מצות שנצטוו בני נח, אך על זה יזכר לטוב, כי הביא ראיות על מציאת האל יתברך, ואחדותו והיותו בלתי גשם, ולא ישיגהו הפעלות ושינוי, ובזה הלך אחרי עקבות אברהם ע"ה שהיה תחלה לגרים, וכן נמצא כתוב בספר התפוח, כי הוא השתדל לבטל הדעות הנפסדות, כמו שעשה אברהם ראש לפלסופים, אשר בטל עבודת שמש וירח בחרן ע"כ. ואם בענין החדוש והקדמות, לא ראה ולא ידע מופת, ולא נתאמת אצלו בראיות גמורות, ולא נלוה אליו עזר אלהי בזה, אין מן הפלא אם החזיק כוונתו בקבלותיו, והביא ראיות לעשות סעד לאמונת אבותיו, אבל אם ימצא מחכמי ישראל גונב דעת העליונה, ומחזיק באמונת ארסטו וחבריו, וראיותיו על הקדמות ועושה פירושים וכותב חבורים כדי למשוך ספורי התורה אל אלה הדעות הנפסדות, או להכחיש המופתים הנזכרים המפורסמים בתורה ובספרי הנביאים, או להעמיק בציור כוזב, כדי לעקור מה שרמזו רז"ל ומה שדרשו בו, והיה סבה לזה, מפני שאינו מאמין בחדוש אמונה שלימה, איני אומר על ספרו ועליו שהוא טעון גניזה, אלא כמ"ש רז"ל, אף עצמותיו של אותו האיש ישרפו, לא יהיה לו לא נין ולא נכד בישראל, וקורא אני עליו ועל כיוצא בזה, מקרא שכתוב, הנה בדבר ה' מאסו וחכמת מה להם, הלא יראו כי מלך ישראל לא פקפק בדבר גחזי שהיה תלמידו של אלישע, והשיב: זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע, ואין שנוי טבע גדול מזה, ואעפ"כ האמין, והשליש שנסתפק בדבר אלישע, כשאמר כעת מחר סאה סלת בשקל, והשיב: הנה ה' עושה ארובות בשמים הנהיה כדבר הזה, ראה מה אירע לו, וירמסוהו העם בשער וימות ונתקיים מאמר הנביא "הנך רואה בעיניך ומשם לא תאכל" כ"ש המורד בדבר הנביא בענין המצות שהוא חייב מיתה כמ"ש רז"ל בפסוק אנכי אדרוש מעמו, כ"ש בענין החדוש שנתאמת מפי מרע"ה שאין דמיון וערך לנבואתו עם שאר הנביאים, כמ"ש הכתוב לא כן עבדי משה וגו', וזאת היתה מתנה הטובה שנתן הקב"ה לישראל, כי הדבר שנתבלבלו בו כל חכמי ישראל בימים ההם עד שנכשלו ונפלו בבור עמוק, עד לא יוכלו לצאת ממנו, האיר ה' עיניהם וגלה להם בכח הנבואה האמיתית הצודקת, שאין להרהר אחריה, ומפני זה אמר: ראו כי ה' נתן לכם השבת, ונעשו בו אותות כדי לפרסם ענינו עד יקיימו בלבם אמונת החידוש, כמ"ש רז"ל ברכו במן וקדשו במן, מצורף לזה כי בעינינו ראינו הנסים הגדולים שנעשו במצרים ועל הים, וכולם שנו מנהגו של עולם, ומפני זה נקרא ה' בל"הק שדי, מפני שמשנה הטבעים והמערכות ישדד ברצונו, ולא נתננו תחת מקרה המערכת, כמ"ש הכתוב ואתכם לקח ה', והבטיח למשה נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר וגו', והוא תשובה למה ששאל ונפלינו אני ועמך, וזו היא כוונת החכם באמרו אין מזל לישראל, ודרשו חז"ל בפסוק ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו, ומי באומה שיודעת אותות אלהות כזאת, ואף היום שאנחנו בגלות ונתקיים בנו מקרא שכתוב ואנכי הסתר אסתיר וגו', עוד ידו נטויה עלינו, ואין אנחנו צריכים לבקש ראיה מן הנסים אשר נעשו לאבותינו, ודי ויותר מדי יש ראיה ומופת מן הנסים הנעשים בכל יום לבני עמינו, לא יספיקו כל הספרים וילאה כל ספר להגידם, ויש במדרש: א"ל קיסר לר' יהושע בן חנניא כמה גדולה הכבשה שעומדת בין שבעים זאבים, א"ל גדול כח הרועה ששומרה ביניהם, וזה הנס יותר גדול מן הנס שנעשה לדניאל שכתב עליו אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא וגו', שזה לא היה אלא לילה אחת מה שבכל יום אין אנו יכולים להבחין תכלית הנסים והנפלאות שנעשו לנו, אפילו אחד מן אלף, כמ"ש ז"ל אין בעל הנס מכיר בניסו (נדה לא).
1