מנחת קנאות, הצעה ט״וMinchat Kenaot, Treatise 15
א׳מאחר שהשלמנו לדבר בעקר השני, והוא אמונת החדוש, נדבר בעקר הג' והוא אמונת ההשגחה, והוא לידע שהש"י יודע ומשיג בפרטים, ע"ד שאמר הנביא: גדול העצה ורב העליליה וגו', ואמר עוד: אני ה' חוקר לב בוחן כליות וגו', ואמר דוד ע"ה: היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם, ואז"ל כולם נסקרין בסקירה אחת, והכוונה כי בידיעה אחת ידע השי"ת הדברים הרבים, ולא בהתחלף הידועים יתחלפו הידיעות בשם ית', וכתבו רבנו סעדיה בספרו ז"ל: אמנם לפי דעתי אשר נאמר שאין דעתו דבר נוסף על עצמו, באמת יתחייב על הבדל ידיעתו וידיעתינו הבדל עצמו הזה, כהבדל עצם השמים מעצם הארץ, וכבר בארו הנביאים זה, כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי וגו', כי גבהו שמים מארץ וגו', וכלל הענין אשר אומר אותו בקצרה, כי כמו שלא נשיג אמיתת עצמו ועכ"ז בידיעתינו ידענו שמציאותו שלימה מכל מציאות ולא יתערב עמה חסרון ולא שנוי ולא הפעלות, כן עם היותינו בלתי יודעים אמיתת מציאות ידיעתו כפי שהיא, אעפ"כ נשיג כי לא ישיג פעם ויסכיל פעם, ר"ל שלא יתחדש לו מדע כלל, ולא יתרבה ולא יגיע לתכלית ולא יתעלם ממנו דבר מן הנמצאות, ולא יבטל ידיעתו את טבעיהם, והאפשר נשאר עם טבעו האפשרי, ומה שיראה בכלל אלו הדברים ספק, הוא לפי בחינת מדעינו אשר לא ישתתף עם בחינת מדעו, כי אם בשם לבד עכ"ל, ומ"ש הרב ולא יבטל וכו', ר"ל אעפ"י שהכל גלוי וידוע לפניו, טבע האפשר במקומו מונח, ואין ידיעתו יתברך מחייב האדם לעשות אחד משני האפשריים, אלא הבחירה בידו כמ"ש הכתוב, ראה נתתי לפניך וגו' ובחרת בחיים, וזהו פירוש הכל צפוי והרשות נתונה, ואע"פ שהענין הזה ישיגוהו קושיות וספקות, הוא לפי דעתינו הקצרה, אבל העקר האמיתי והיסוד שהכל תלוי בו, הוא הנודע אצלינו מפי הגבורה, והנבואה האמיתית, אשר גלתה לנו דברים שאין בכח השכל להשיגם כי השם ית' יודע הכל ומשגיח בכל והבחירה ביד האדם להיות צדיק או רשע, וזהו מ"ש רז"ל בפרק כל היד (נדה טו, ב) טפה זו מה תהא עליה, חכם או טפש, עני או עשיר, גבור או חלש, צדיק ורשע לא אמר, ומפני זה באו העונשים והיעודים בתורה להיות הגמול והעונש עפ"י הדין, כמ"ש הכתוב: אל אמונה ואין עול וגו', ויהיה סוף מענה השאלות והקושיות כמ"ש: דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים, ואמרו עוד: הפנקס פתוח והיד כותבת. והענין הוא כן, הפנקס והספר הוא משל, ולא בא החכם אלא להודיע שהכל גלוי וידוע לפניו, ושלמה בחכמתו הגיד לנו זה ג"כ, באמרו: ודע כי על כל אלה יביאך אלהים במשפט, ודרשו על כל נעלם יביאך וגו' אם טוב ואם רע, זה הרק בפני חבירו, ואמר עוד: ומגיד לאדם מה שחו, אפי' שיחה יתירה שבין איש לאשתו, מגידין לו בשעת הדין (חגיגה ה), וארז"ל: ומספר את רובע ישראל, מלמד שהקב"ה סופר את רביעיותיהם של ישראל, לומר מתי תבא הטפה שהצדיק יוצא ממנה (נדה לא, א), ראה כמה הפליגו רבותינו ז"ל, ודקדקו בהשגחת הש"י על אומה הנבחרת, ומפני זה הוסיפו באזהרה להיות האדם צנוע וקדוש, ולא יקל ראשו בענין ההוא, ע"ד שהיה נזהר בתחלה ללכת בקומה זקופה ובגלוי הראש, ונתן הסבה באמרו שכינה למעלה מראשו.
1