מנחת קנאות, הצעה ט״זMinchat Kenaot, Treatise 16
א׳לא לחנם האריכה התורה בספורים, ובפרט בספור עניני האבות, רק ללמוד מהם כמה עקרים, ובכללם עקר ההשגחה הפרטית, אשר היתה משוטטת בעסקי האבות ובמקריהם ובנשואי הבנים ותולדותיהם, ומפני זה אמרו בב"ר (סי' ס) א"ר אחא יפה רחיצת רגלי עבדי אבות מתורתן של בנים, שאפילו רחיצת רגלים צריך לכתוב והשרץ מגופי התורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא, וזה היופי והנוי שלה מה שאנו למדין ממנה בענין ההשגחה, וע"כ נכתבה כפולה להוציא מלבן של כופרים, האומרים עזב ה' את הארץ, וזה דעת ארסטו האומר כי ההשגחה תגלה על גלגל הירח, ורחמנא ליצלן מהאי דעתא שאין בו לא טעם ולא ריח, כי באמת ההשגחה משוטטת בפרטים, כמ"ש הנביא: עיני ה' המה משוטטות בכל הארץ, והמופתים הנזכרים בתורה, שהם לראיה על החדוש, הם ג"כ לראיה על ההשגחה, ואין לתמוה על האבות אם היתה ההשגחה מדובקת בהם ובמקריהם, שהרי באיוב כתיב: ומעשה ידיו ברכת ומקנהו פרץ בארץ, וארז"ל (ב"ב טו, א) מנהגו של עולם זאבים אוכלים את העזים, וכאן עזים אוכלים את הזאבים, כ"ש האבות שהיו תמיד עם השם וה' עמהם, כן ישראל כשהיו עושים רצונו של מקום, ועולים לרגל, הבטיחם הכתוב: ולא יחמוד איש את ארצך וארז"ל מלמד שתהא פרתך רועה באפר ותרנגולתך מנקרת באשפה, ואין חיה מזיקתה (פסחים ח, א) וכ"ש לחוזק ההשגחה בהם, ע"ד שאמרו בירושלמי, בריך אלההון דיהודאי דלא שבקתון ולא שבק לן.
1