נשמת חיים, המאמר השני כ״בNishmat Chayyim, Second Treatise 22
א׳שהמתים יודעים מענייני העולם הזה. ועד אנה מתפשטת הידיעה הזאת:
1
ב׳קורא נבון הסתכל ותראה מפוזר ומפורד בכל התלמוד בבלי שהמתים יודעים מענייני העולם הזה. כך גרסינן במסכת ברכות פרק מי שמתו ר' חייא ורבי יונתן הוו שקלי ואזלי בבית הקברות הוה קשדיא תכלתיה דרבי יונתן. א"ל ר' חייא דלייה כדי שלא יאמרו למחר באין אצלנו ועכשיו מחרפין אותנו. א"ל ומי ידעי כולי האי והא כתי' והמתים אינם יודעים מאומה. א"ל אם קרית לא שנית ואם שנית לא שלשת ואם שלשת לא פירשו לך יפה. כי החיים יודעים שימותו אלו צדיקים שבמיתתן קרויים חיים שנאמר ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבצאל הוא הכה את שני אריאל מואב והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג בן איש חי אטו כולי עלמא בני מתי נינהו אלא בן איש חי שאפי' במיתתו קרוי חי. ושם נאמר עוד ת"ש דאבוה דשמואל הוי קא מפקדי גביה זוזי דיתמי כי נח נפשיה לא הוה שמואל גביה הוו קא קרו ליה בר אכיל זוזי דיתמי. אזל אבתריה לחצר מות א"ל בעינא אבא בר אבא. אמרו ליה טובא אבא בר אבא נמי איכא הכא. א"ל בעינא אבא בר אבא אבוה דשמואל היכא אמרו ליה סליק למתיבתא דרקיעא אדהכי חזייה ללוי דיתיב אבראי. א"ל אמאי יתיבת אבראי מ"ט לא סלקת. א"ל דאמרי לי כל כי הנך שני דלא סליקת למתיבתא דרבי אפס ואחלישתא לדעתיה לא מעלינן לך למתיבתא דרקיעא. אדהכי והכי אתיא אבוה חזייה דהוה קא בכי ואחיך. א"ל מ"ט קא בכית. א"ל דלעגל אתית לן. מ"ט אחיכת דחשיבת בהאי עלמא טובא. א"ל אי חשיבנא נעיילוה ללוי ועיילוה ללוי. א"ל זוזי דיתמי היכא. א"ל זיל שקלינהו באמתא דריחיא עילאי ותתאי דידן ומצעי דיתמי. א"ל מ"ט עבדת הכי. א"ל אי גנבי גנבי מיגנבו מדידן. אי אכלה ארעא אכלה מדידן אלמא ידעי. שאני שמואל כיון דחשיב מקדמי ומכריזי פנו מקום. גם בפרקא קמא דתענית נאמר למה יוצאים לבית הקברות. פליגי בה ר' לוי בר חמא ור' חנינא חד אמר אנו חשובים לפניך כמתים וחד אמר כדי שיבקשו המתים רחמים עלינו. במסכת סוטה כתוב לאמר ויעלו בנגב ויבא עד חברון ויבאו מבעי ליה אמר רבה מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשטתח על קברי אבות. א"ל אבות העולם בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים. ביבמות פרק האשה רבה אמר רב מאי דכתיב אגורה באהלך עולמי' וכי אפשר לו לאדם לדור בב' עולמים. אלא אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה כדי שיהיו שפתי דובבות בקבר (פי' ואז אחיה בב' עולמים יחד). דא"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעה"ז שפתותיו דובבות בקבר. א"ר יצחק בן נזירא ואמרי לה אר"ש נזירא מאי קראה וחכך כיין וכו' דובב שפתי ישנים ככומר של ענבים (פירוש כלי שמניחים בו ענבים עד שמתחממים וייט נוח לצאת בו) מה כומר של ענבים כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב. אף תלמידי חכמים כיון שאומרים דבר שמועה מפיהם בעולם הזה שפתותיהם דובבות בקבר. ואל תחשוב שיש שם תנועה ממש בקבר אבל כונתם לרמוז השמחה והערבות שמגיע למת בראותו שבשמועתו זכה וזכה את הרבים והוא כהדין דשתי חמר עתיק אע"ג דהוא שתי ליה טעמא בפומיה. גם בפרק ח"ה תראה הביאו עובדא דר' בנאה שאמר אברהם ליעול דליכא יצרא בהאי עלמא. בכתובות פ' הנושא אמרו דרבי הוה אתי כל בי שמשי לביתיה. בפרק הפועלים עובדא דאליהו דאמר שהיה מעמיד האבות שיתפללו בכל יום. בשבת פרק שואל גבי הנהו קפולאי דהוו קפלי בארעא דרב נחמן נחר בהו רב אחאי בר יאשיה. ושם נאמר דרב אמר ליה לרב שמואל בר שילת אחים לי בהספדאי דהתם קאימנא. ועוד לו ההוא דשכב בשבבותיה דרב יהודה לא היו לו מנחמים כל יומא הוה דבר רב יהודה בי עשרה ויתבי בדוכתיה אתחזי ליה בחלמיה לרב יהודה וא"ל תנוח דעתך שהנחת את דעתי. גם בב"ר פרשה ע"ב אמרו שנקברה רחל בדרך כדי שתהא מבקשת רחמים על הגליות ובפסוק והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם פירשו חטוטי דשכבי דאמר מר בעון חיים מתים נחטטים. וכן תמצא עוד במדרש רות הנעלם ר"י בר ר' סימון אמר זכאה מאן דאשתדל למנדע ביה לית שעור לחכמתי. ר' פרחי' הוה אמר כל זמנא דגופא לא נח בדוכתי' נפשא דיליה אוף הכי. ואיהו הוה משתדל תדיר למנדע בההוא עלמא דנשמתין יומא חד הוה אזילבחקלא ואשכח חד גופא תחו' אילן חד מית אשג' ביה ואשכח ואיהו יהודאי אשכח ביה כריכין דמצוה וספרא דאגדתא בהדי'. אמר ודאי ת"j איהו אשתדל בקברי'. גניז ליה ואזל למתא ואתקין ליה תכריכין וקבר' וזמין בני נש' ובכה עליה. ואשתדל עליה ואפיק כל מה דהוה בידוי כיון דאגניז ואתקבר ההוא גופא נפשא דיליה עאלת לגו מתיבתא עילאה. אמרו לה זיל ואשלים טיבו למאן דאשלים לך. יומא חד רבי פרחיה הוה יתיב אבבא דפתחא דלוד והוה עציב דדחיקא ליה שעתא. אתא חד בר נש לגביה אמר ליה ר' תבעי למהך לדוך פלן בהדאי ואתן לך מאני כסף בגין דנשתדל באורייתא כחדא באורחא. אמר ליה נזיל. כד הוו אזלין פתח כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה. והכי איתמר כי החיים יודעים שימותו אלו הצדיקים והמתים אינם יודעים מאומה אלו הרשעים. אמר ליה חייך רבי ואפילו הרשעים ידעי בההוא עלמא. ידעי בצערא דידהו וידעי בצערא דאחריני. וידעי במה דעבדו בהאי עלמא וידעי ביקרא דצדיקייא ובדינהון דרשיעייא. אמר ליה אי הכי מאי והמתים אינם יודעים מאומה. אמר ליה בהאי עלמא יתיב דהא צדיקייא דאקרון חיים מסתכלי וידעי דימותון וזמינין למיהב דינא דאית דין ואית דיין. כד"א והחי יתן אל לבו. אבל חייביא דאקרון מתים לא ידעי ולא משגיחין ולא מסתכלאן בעובדי דההוא עלמא לאו מן בני חייא איהו. ההוא עלמא עלמא דנשמתין ורוחי איהו. ההוא עלמא דדיירי ביה רוחיהון דבני נשא ודמיין בדיוקנין ואשתמודעאן דא לדא וידעי מה דזמין למהוי בהאי עלמא. ומשתדלי למנדע ביקרא דמאריהון תמן בההוא מלבושא דההוא עלמא ע"כ. ותמצא עוד שם בפסוק ולנעמי מודע דההוא גברא אתי ליה בחלמא לר' זמיראה דלמד את בנו תורה כמה דנחמת לי כך ינחם הקב"ה אותך דהא מן יומא דידע בני פסוק חד אפיקו לי מן דינא. כיון דקרי ק"ש סלקי דיני בין ביממא בין בליליא זמנא חדא. כיון דקרי בי רב אעברו דינאי מכל וכל וכו'. ועוד תמצא זכרון זה המאמר בפרקים יבאו:
2
ג׳הרי לך מכל המאמרים האלו שהמתים יודעים בעסקי החיים. ותדע עוד דאחר דשקיל וטרי בגמרא פרק מי שמתו אם המתים יודעים אם לאו, מסיק התם ואף רבי יונחן הדר ביה דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מנין למתים שמספרים זה עם זה שנאמר ויאמר ה' אליו זאת הארץ וכו' מאי לאמר אמר הקב"ה למשה לך אמור להם לאברהם ליצחק וליעקב שבועה שנשבעתי לכם כבר קיימתיה לבניכם ואי סלקא דעתך דלא ידעי כי אמר להו מאי הוי אלא לאו דידעי ולמה ליה למימר להו כדי לאחזוקי ליה טיבותא למשה. גם שם עובדא דשתי רוחות שהיו מספרות זו עם זו והלכה הא' לרקיע לשמוע מה שנגזר בר"ה ובאה והגידה לחברתה. וכמה מעשים כאלו שאף שהם זרים בהיותם נעלמים מעיני כל חי השכל לא ינגדם כמו שאוכיח במאמר השלישי. ויוכל להיות שיש לנשמות רשות לשוט בארץ כשירצו ולהשיב שואלם דבר כמו שכתוב בתורה ודורש אל המתים. ואף אחר הי"ב חדשים שהנשמה עולה ויורדת כמו שמצינו בעובדא דר' אחאי בר יאשיה עם רב נחמן כדכתיבנא:
3
ד׳אמנם ראוי שתדע שיש לי עוד מקום עיון בכל זה שאמרנו בענין ידיעת המתים. וזה שנראה מכל המאמרים האלו שזכרנו שהמתים בלי זמן מוגבל יודעים מענייני העולם הזה. ואולם בפרק שואל משמע שחק וזמן נתן להם וכן אמר ר' אבהו כל שאומרים לפני המת יודע עד שיסתום הגולל פליגי בה רבי חייא ור"ש בר אבא חד אמר עד שיסתום הגולל. וחד אמר עד שיתעכל הבשר. מ"ד עד שיתעכל הבשר דכתיב אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל. מ"ד עד שיסתום הגולל דכתיב וישוב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה ע"כ. דנראה שעד זה הזמן יודעים ולא יותר. אמנם בהשקפה הנאותה הדברים האלו אינם סותרים מה שהוכחנו. כי הגם שהמתים יודעים אל תחשוב שיודעים כל מה שנעשה בעולם הזה ולא כל מה שיקרה לבניהם וקרוביהם. אולם מה שהוא בלי ספק הוא שיודעים כל הדברים השייכים להם עד שיסתום הגולל או עד שיתעכל הבשר. כי לדעת מר עד שיסתום הגולל כי בעוד שלא נקבר הגוף גם הנפש לא מצאה לה מנוח ואינה עולה למנוחתה כבוד. וכן היא אצל הגוף רואה ושומעת כל הדברים השייכים לגופה. ומר סבר עד שיתעכל הבשר עד ולא עד בכלל והוא תוך זמן הי"ב חדשים אשר גבלו ראשונים שכח הגוף קיים והנשמה יושבת אצלו ואחר י"ב חדשים עולה ואינה יורדת כמו שתראה עוד. בפרקים יבאו. ותדע שלא גזרו ר' חייא ור"ש על ידיעת כל הדברים סתם דהא לא אמרו אלא כל שאומרים לפני המת רצונם כל הדברים השייכים להספד או הנאמרים בפני המת הן בביתו הן בקבורתו יודע בהיות שהנשמה נקשרת עם הגוף ולכן צוו רז"ל שלא יאמרו בפני המת אלא דבריו של מת. אמנם הדברי' השייכי' להם ואינם נאמרים במקום מושבותיה' לפעמים לבד על צד העונש והשכר נגלים להם כדי שישמחו בלבם עם הצלחת אהוביהם וקרוביהם. או יצטערו בכל צרתם. כי אם הבנים הם צדיקים ואוחזין מעשה אבותיהם ומצליחים אז יודעים האבות מעניינם ששון ושמחה ישיגו. אבל אם הם רשעים יתכסו מעיניהם כי בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו. ועם זה תראה שדברי חכמינו ז"ל אינם סותרים אהדדי. כי מה שאמרו ר' חייא ור"ש הוא אמת כי המתים יודעים קודם קבורתם לדעת א' מהם כל מה שאומרים לפניהם ממש ומקום חנייתם. ומה שכתוב בשאר מאמרי רז"ל שזכרנו אינו מנגד לזה יען על צד השכר או העונש הקב"ה מגלה להם ענייני העולם בזה ולפעמים יוצאים ממחיצתם להתהלך בארץ והדברים האלו עין לא ראתה והם מכבשונו של עולם בי מי עלה שמים וירד. אבל הם כפי חז"ל אשר להם נגלו כל תעלומות ואין לנו אלא מה שעיניהם ראו:
4