נשמת חיים, המאמר השני כ״גNishmat Chayyim, Second Treatise 23
א׳שפטירתן של צדיקים מזה העולם הוא לגן עדן והרשעים לגיהנם. ומדרגת עונש הרשעים:
1
ב׳מונח יציב וקיים הוא בין חכמי ישראל שפטירתן של צדיקים מהעולם הזה לגן עדן ופטירתן של רשעים לגיהנם. וכן באבות שנינו עז פנים לגיהנם ובוש פנים לגן עדן. ובאלה שמות רבה אמרו מי שהוא משמר את התורה גן עדן לפניו ומי שאינו משמר את התורה גיהנם לפניו ובמדרש שוחר טוב ר' יהודה אומר סביב לרשעים צדיקים הולכים בשעה שיוצאין מגן עדן ורואים הרשעים בגיהנם נפשם שמחה שנפטרו מידי עונשן ובהגדה של ריב"ל אמר אחוי ליה דוכתיה שוור ונפל לגן עדן. ואמר וחזייה לר' שמעון בן יוחאי. ובב"ר פרשת ס"ה במעשה דיקום איש צרודות בן אחותו של ר' יוסי בן יועזר אומר נתנמנם יוסי בן יועזר איש צרדה וראה מטתו פורחת באויר אמר בשעה קלה קדמני לגן עדן. גם במדרש רות נאמר וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו מאת המלך דבר יום ביומו כל ימי חייו ימי חייו של מי רב ולוי חד אמר ימיו של יהויכין. אחרינא אמר ימיו של אויל מרודך:
2
ג׳א"ר שמעון בר נחמן מסתברא כמאן דאמר ימיו של יהויכין שמשעה שנותן הקב"ה שלום לצדיקים אינה נוטלת מהם אלא הולכת עמהם לגן עדן. ונלמוד מזה שפטירתן של צדיקים לגן עדן היא. ובפרק תפלת השחר תניא בשעת פטירתו של ריב"ז נכנסו תלמידיו לבקרו כיון שראה אותם התחיל בוכה וכששאלו ממנו רבינו למה אתה בוכה. אמר להם אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותו וכו' ולא עוד אלא שיש לפני ב' דרכי' א' לג"ע וא' לגיהנם ואיני יודע באי זה מהם מוליכין אותי ולא אבכה. הרי לך שלא הזכיר מקומות אחרי' כאשר חשבו חכמי אומות העולם הנקראים אצלם לימבו ופורגאטוריאו זולת המקומות האלו אשר למולם הולכים הנשמות בשעת פטירתן. וכן בפ"ב דתמורה א"ר סימאי א"ר יהודה אמר שמואל בשעה שנפטר משה רבינו ע"ה לגן עדן אמר ליהושע שאל ממני כל ספק שיש לך. ובפרקי אבות אמרו רז"ל תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין העולם הזה ונוחלין העולם הבא שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך. וכן בעירובין פ"ב יפה תקנת גיהנם לרשעים וגן עדן לצדיקים ואמרו במסכת חגיגה מאי דכתיב גם בבבא קמא ועוד ששגגת למוד עולה זדון ושגיאות את זה לעומת זה עשה האלהים ברא צדיקים ברא רשעים ברא גן עדן ברא גיהנם. וכן במסכת תענית פ"ד א"ר חלבו אמר עולא א"ר אלעזר עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים בגן עדן והוא יושב ביניהן וכל א' וא' מראה עליו באצבעו שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו. ובסוטה פ"א תנא דבי ר' ישמעאל באותה שעה ראה אבשלום גהינם שנבקעה מתחתיו. והחכם בן גבירול אמר בתפלתו ובעת מהעולם הזה תוציאני לעולם הבא תביאני הא למדת שכל העובר וממרה את פי ה' יורש מיד אחר מיתתו הגהינם. והצדיקים הולכים לבית עולמם הנקרא גן עדן התחתון. ומשם מעילוי לעילוי וממדרגה למדרגה עולים אל הגן עדן עליון כאשר הוכחנו במה שקדם:
3
ד׳וממה שצריך עוד שתדע בענין הגיהנם הוא כי כמו שהלוקח כלים ישנים מן הנכרי יש מהן שצריכים שטיפ' בלבד ויש מהן שצריכין שטיפה והגעלה ויש מהם שצריכין לבון וכלי חרס שנשתמשו בו בחמין אין לו תקנה וישבר. כך הענין עצמו בעונש הנפשות כי בהיות שהנשמה מתלכלכת באמונות הרעות או בפעולות המגונות אם לא עשה תשובה ותכבס בנתר המצות נכתם עונה ועונותיה עושים בה רושם ולא תוכל להטהר מהלכלוך אם לא בגיהנם. אבל העונש הזה אינו שוה לכל אדם כי יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים פעם אחת ושתי' כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ואלו הם הצריכים שטיפה בלבד. ואינם מתעכבים שם בגיהנם אלא עוברי' דרך העברה במהירות. והמקובל גזרו העונש הזה כמעט לכל הקדושים אשר בארץ המה לצרף הנשמה בגיהנם מכתמיה כמו שקבל מהם יוחני המדקדק ג"כ. ולכן תמצא שר' יוחנן בן זכאי בכה קרוב למיתתו ואמר לתלמידיו. ולא עוד אלא שיש לפני ב' דרכים א' לג"ע וא' לגהינם ואיני יודע באי זה מהם מוליכין אותי. כי ח"ו לא היה חושב שאינו בן העה"ב ומשי' עצמו רשע. כי איך יאמר לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי. ואם בארזי' נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר. אבל פחדו ואימתו היה ליכנס דרך שם אפילו בהעברה ויירא שמא יגרום החטא שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה שנאמר וסביביו נשערה מאד כדאיתא מי יבין. דיקא נמי דקתני ולא עוד אלא שיש לי שני דרכים ואיני יודע באיזה מהם מוליכין אותי. ראה נא איך קרא לשני המקומות האלו דרכים ומעבר אשר באמצעותם מגיע הצדיק לבית עולמו ולמחוז חפצו שהוא הגן עדן של מעלה תחת כסא הכבוד אשר משם הנשמה חוצבה וכן כתוב בספרי ישמור רגליך מגהינם וזהו רגלי חסידיו ישמור. ונראה מדברי חכמי האמת שהצירוף הזה הוא בנהר דינור שהוא הגהינם של מעלה כאשר כתבנו. ויוצאים מזה הכלל ר"ע וחבריו הנהרגים על יחוד קדושת שמו שלהקב"ה כדאיתא בזוהר פ' אלה פקודי ע' תנ"ו אינון נשמתין עלאין כגון ר"ע וחברוהי דאלין לא אתקרבו לאסתחאה באתר דנהר דינור דהא כל שאר נשמתין אסתחיין תמן והא אוקמוה. אולם הנשמות אשר צריכין שטיפה והעגלה ומתעכבים בגיהנם איזה זמן מועט הן מהבינוניי'. והצריכין לבון הם נשמות הרשעים באשר הם כבגד המנוגע אשר כובס ושב הנגע שאין לו תקנה אלא בשריפה. ויש בזה מדרגות כי יש מהם שנדונים זמן י"ב חדש. וכן במסכת עדיות ובמקומות רבים מהמדרשים משפט דור המבול י"ב חדש. משפט מצריים במצרים י"ב חדש. משפט איוב י"ב חדש. משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש. משפט גוג ומגוג י"ב חדש. ואחרי הימים האלה תשוב הנשמה ניסודה זכה ונקיה ועל אלו נאמר והבאתי את השלישי' באש וצרפתי' כצרוף את הכסף. ובעבור זה אמרו בקדושין מכבדו בחייו מכבדו במותו ואומר כך אמר אבא מארי הריני כפרת משכבו והני מילי בתוך י"ב חדש אבל לאחר י"ב חדש אומר זכרו לחיי העולם הבא. ואף שהרמב"ם ז"ל לא הזכיר בספרו הקצבה הזה מהי"ב חדשים ומשנת עדיות הויא תיובתיה. גם בזה למד עליו זכות הרמב"ן לפני רבני צרפת באומרו ושמא הרב סובר דלאו קצבה הוא שאין דין חייב כרת א' שוה לחייב ל"ו כריתות אלא סימנא בעלמא נקט ומאן סליק לעילא ואתא ואמר דדוקא ואלו הן דקדוקי דברים ובענין הדין לא פקפק הרב ע"כ ויש שנדונין יותר אבל לא בעונש כל כך חזק ככתוב בס' החסידי' סימן מ"ו. ויש מן הרשעים שמפסידים את נשמתם ולא תספיק אש של גהינם לצרפם וכן אחר קבלת עונשם יכרתו ויאבדו ועל אלו אמרו רז"ל ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגלי הצדיקי' וכבר פירשנו ענין הכרת והאבדון הזה. והמדרגה התחתונה אשר היא ככלי חרס שאין לו תקנה הם הנשמות שנתלכלכו בדעות הרעות ויצאו מכלל ישראל כאפיקורוסים ומיני' ומשומדי' ומוסרי' והם בעונש תמידיי. ועליהם נאמרו ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר:
4
ה׳גם בגן עדן ומקום מעלתם של צדיקים כתבנו במאמר הראשון. ויש לי עוד להביא ראיה מדברי רבותינו ז"ל. הם אמרו במסכת סוכות פרק ג' ובסנהדרין פרק חלק ז"ל אמר אביי לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל דרא שנאמר אשרי כל חוכי לו לו בגימטריא תלתין ושיתא הוו. איני והאמר רבא דרא דקמי קודשא בריך הוא תמני סרי אלפי פרסה הואי שנאמר סביב שמונה עשר אלף לא קשיא הא דמסתכלי באיספקלריא המאירה הא דמסתכלי באיספקלריא שאינה מאירה. ומי נפישי כולי האי והאמר חזקיה אמר ר' ירמיה משום ר' שמעון בן יוחאי ראיתי בני עליה והן מועטין אם אלף הם אני ובני מהם. אם מאה הם אני ובני מהם. אם שנים הם אני ובני מהם. לא קשיא הא דעיילי בבר הא דעיילי בלא בר. ופירוש דעיילי בבר הם הצריכים נטילת רשות ליכנס לפני ולפני' ודעיילי בלא בר הם שאינן צריכים ליטול רשות. דומה למה שאמרו רז"ל אהרן בבל יבא ואין משה בבל יבא. הנך רואה שכפי זה המדרגות חלוקות זו למעלה מזו. וכן בפרק הספינה כי על כל כבוד חופה מלמדנו שכל צדיק וצדיק עושים לו חופה לפי כבודו וכדאיתא במדרש תהלים יעלזו חסידים בכבוד באיזה כבוד בכבוד שעושה הקב"ה לצדיקים כשנפטרין מן העולם ומקלסים להקב"ה ששם אותם בצרור החיים שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה וכו' ובשבת פרק השואל א"ר יצחק כי הולך האדם אל בית עולמו מלמד שלכל צדיק וצדיק עושים לו מדור לפי כבודו. אשר על כל זאת הכלל העולה מזה הפרק שהגן עדן וגיהנם הם המקומות אשר שמה הולך הרוח והנשמות אחר פטירתן מזה העולם. ואשר שם מקבלים גמול פעולתם כפי רשעם וצדקתם:
5