נשמת חיים, המאמר השלישי ג׳Nishmat Chayyim, Third Treatise 3
א׳ענין נפלא מיציאת דמו של הנרצח בפני הרוצח. ואיך זה נמשך מהנשמה הנשארת אחר המות:
1
ב׳מודעת זאת בכל הארץ והדברים עתיקים ששופך דם האדם באדם דמו ישפך. רצוני לומר שהמכה רעהו בסתר בעברו לפני גופו קודם קבורתו מיד דם הנהרג תוסס ונשפך לחוץ. וכן בעל ס' חסידים כתב בסימן תתשמ"ט וכשנהרג האדם אם יבא עליו הרוצח תפתח המכה ומביע דמו כדי שינקם מן הרוצח. וכותבי אומות העולם הביאו הרבה ראיות להוכיח אמתת השאלה הזאת. ובתתרם להשיב עליה אמרו שהמתים הם על ב' אופנים כי יש מת למראית העין ויש מת לפי האמת. הראשון הוא כאשר אין שם הגפת הדפק ולא שום תנועה בעבור החולשה הגדולה מהחולי. והשני כאשר הנשמה נפטרת מן הגוף מכל וכל ואין שם שום חמימות כלל. ולכן גזרו שבמין הראשון יוכל לקרות כדבר הרע הזה כי אף שהמוכה הוא בתכלית החולשה ונתקרר דמו עדין אינו מת. ובאשר בתוך שבעה שעות של ההכאה כפי דעת מרסיליאו פיסינו. ורודיגינו או עשרה או י"ב כפי דעת גאליאותו מארסיאו עדין הוא חי אז בעברו דרך שם ההורג הגם שהנהרג אינו יכול בשביל החולשה הגדולה להרים קולו ולקום לקחת נקמתו הדם שהיה כמעט קר מכל וכל יוצא מחדריו ונשפך לארץ לתבוע עלבונו. אמנם אופן התשובה הזאת אין לו יסוד כי השאלהאינה על מי שאינו מת כי אם למראית העין אלא במת בהחלט. וכבר ראיתי אחרים שחשבו שזה יקרה מכח דמיון הרוצח והדבר הזה אין לו שחר כי הדמיון אינו פועל הגם שיהיה חזק בגופי אחרים כל שכן לשפוך דמם על פני חוצה לאחר מיתתם. גם חשבו שרים ונכבדים שסבת שפיכת הדם הוא הדם הנשאר בחרב או במלבושי הרוצח כי אז הדומים מתקרבים זה לזה. והדבר קשה. כי ימשך מזה שכאשר הרוצח יעבור במלבושים נקיים וחרב אין בידו כי אז לא יעשן אף הנהרג ולא יהיה דמו תוסס והנסיון הוכיח ההפך. גם ימשך מזה שכאשר יחתכו בשר מה מאבר א' שהבשר ההוא יתקרב אל בשרו ויתנועע ויתקרבו העצמות עצם אל עצמו וזה שקר מבואר ועוד כי הדם אינו יוצא ממחיצתו ומגיע לרוצח אצל דמו אלא תוסס ויוצא לחוץ בלבד:
2
ג׳אשר על כן על כל דברי החקירה הזאת ראוי לאשר ולקיים שהנשמה היא סבת התנועה הזאת ואומר. הלא ידעת הלא שמעת שכל זמן שהנרצח לא נקבר ודמו אינו מכוסה בעפר או לא נדרש אין מנוחה לנשמתו ורוח אלהים מרחפת על פני מתו. שכן כתוב ביחזקאל סימן כ"ד כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר להעלות חמה ולנקום נקם נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות והמפרשים פירשו פה א' שעל זמן מנשה הרשע דבר הנביא כמו שנאמר וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה אשר דמם היה מגולה לבלתי הכסות להעלות חמה ולנקום נקם כמו שכתוב בהבל קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה. וכן דמי נבות לעולם תבעו דין על אחאב ואזבל במקום שפיכתם. ורבותינו דרשו שעל דם זכריה בן יהוידע נאמר שראהו רב טבחים רותח והרג עליו אלפים ורבבות וגזר עליו השם שלא יבלע בקרקע להעלות חמה ולנקום נקם ואחר כך נתמלא הקב"ה רחמים ומיד רמז לאותו דם ונבלע במקומו כדאיתא במדרש קהלת ובפ' הנזקין וכן אז"ל בד"ר פרשת ואתחנן מעשה בב' אחי' שהרג אחד מהן את חברו מה עשתה אמן נטלה כוס א' ומלאתו מדמו והניחה אותו במגדל והיתה נכנס' בכל יום ויום ומצאה אותו הדם תוסס. פעם א' נכנסה והביטה אותו ומצאה אותו ששתק אותה שעה ידעה שנהרג בנה לקיים מה שנאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך. וכן אמרו על יאשיהו באיכה רבתי והביאו רש"י בפסוק תשתפכנה אבני קדש בראש כל חצות. כל רביעית דם שיצא מיאשיהו בכל חץ וחץ שנעצו בו היה ירמיה קוברו במקומו ועליה קורא תשתפכנה אבני קדש. ומל זה כמו שאמרתי כדי שיכוסה הדם לתור לו מנוחה לנפשו כי כל זמן שהגוף קבורה לא היתה לו רוחו ונשמתו אליו יאסוף ולא נתנה לרשת משכנות לה בעולה הנשמות. ולזה כתבו הפוסקים בטור י"ד ובב"י סימן שפ"ד ובמקומות אחרים שאם נמצא הרוג ישראל שקוברים אותו כאשר נמצא עם בגדיו ודמו מיד. ובגלל הדבר הזה תבין קורא נבון שכל הטעמים שנתנו חכמי א"ה את כלם ישא רוח ואין להם לא טעם ולא ריח. והאמת אתנו שבהיות שהנשמה היא אלהית ונשארת אחר המות ומרחפת על הגוף כל זמן שלא נקבר היא יודעת מאד הרוצח והיא מראה באצבע אותו באשר בעברו דרך שם מיד רותח דמו בקצפו את הקצף שהיה לו לקצוף בנוקמו את נקמתו:
3
ד׳והנם שאני לא ראיתי מימי איש פוצה פה ומגמגם על השאלה הזאת אשר אנחנו עליה שמח לבי ויגל כבודי בשומעי לנאמן רוח וגבר אמתי מבני עמנו מספר ומגיד לפי תומו איך לאחר ששה חדשים שהכה מלשין א' מכת מות בסתר בארץ בארזיל כידוע לרבים ונרפא ממכתו קרה מקרה שפעם א' נגלה לו ושאל בשלומו ואז תכף ומיד בדברו עמו ותפתח המכה ודמה יצא החוצה וימת לבו בקרבו ונפטר לעולמו דאע"ג דאיהו לא חזא נשמתיה חזא וזאת היא א' מן הראיות אשר עין ראתה כאמור:
4