אוהב ישראל, ויחיOhev Yisrael, Vayechi
א׳ויחי יעקב בארמ"ץ שבע עשרה שנה גו'. הנה כבר רמזנו למעלה ע"פ וישב יעקב בארץ מגורי גו' שקיים יעקב אע"ה בזה סוד מצות ייבום. עיי"ש. וגם כאן מרומז בהר"ת של ויחי יעקב בארץ מצרים. ויב"ם. ר"ל שגם בזה קיים סוד מצות היבום. והוא קצת בבחי' היפך משם בפ' וישב. אך עכ"ז הכל הולך אל מקום אחד. והוא כי בביאת יעאע"ה למצרים אשר צורתו חקוקה בכסא כבודו ית'. בזה העלה כל הנ"ק שנפלו ממקום גבוה כביכול למקום טומאה בארץ מצרים. וכל בחי' טוב אשר נפל מאז משורשו הרמה שהיא בחי' שבע עשרה מנין טו"ב גושפנקא דמלכא כמבואר למעלה וכל בחי' טוב נמשך ממנו. גם הטוב המאושר אשר גנוז וצפון להצדיקים לע"ל. הכל צפון וגנוז שם. ואותן הניצוצין שנפלו משם כביכול. אז בבוא יעאע"ה למצרים החיה אותם והעלה את הכל לשורשם הרמה בקודש. ובזה קיים סוד יבום כדלעיל עיי"ש ותבין. ויהיו ימי יעקב שני חייו. היינו שכל יום ויום מימיו של יעאע"ה הי' נחשב לשנה. ר"ל כי פעל ועבד יום אחד עבודתו קודש כ"כ כמו שצריך איש אחר לעבוד עבודה כזו בשנה שלימה. וזהו ימי יעקב שני חייו. שבע שנים וארבעים ומאת שנה. י"ל דהנה כתיב ויבנהו שבע שנים. ונראה לפרש שרומז בזה. כי אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות ואז הוא עובר עבירה ר"ל. ע"י הכוחות אשר שורשם בכוחות עליונות נשגבות. היינו אהבה זרה ויראה חיצונית והתפארות וכדומה לזה בשאר המדות וכוחות משבע מדות. והוא מפני שע"י רוח שטות שנכנס בו הפיל והוריד אלו הכוחות ר"ל. מהז' ימי הבנין. ז' מדות עליונות. אמנם כאשר האדם חוזר בתשובה ובא להבנה. ומבין ומביט מאין באו לו אלו הכוחות הלא מלעילא אתיין. ומונע א"ע מהעבירה מאז והלאה ומדביק אותן הכוחות לשורשן הרמה בקודש. אז מייחד ומקשר ז' ימי הבנין. בשורשן הרמה בקודש. שהוא עולם הבינה. וזהו פי' הפסוק ויבנהו שבע שנים. היינו שנתן הבנה להשבעה מדות וכוחות ומעלה אותן לשורשן לעולם הבינה. והש"י עושה בחכמתו הק' כזאת לכל צדיק שיהא לו ירידה לצורך עלייה. כי ע"י שנפל ממדריגתו הרמה והנשאה ואח"כ מיד כשחוזר בתשובה עילאה ומעלה א"ע ומדותיו לשורש הקדושה. עי"ז מעלה אתו עמו ג"כ כל הנ"ק שנפלו מז' ימי הבנין להחיצונים ר"ל. והצדיק מעלה אותם לשורשן. וזהו סוד כי שבע יפול צדיק וקם. היינו מה שהצדיק נופל לפעמים ממדריגתו ע"י השבעה כוחות ומדות שלו הוא כדי וקם. היינו ירידה לצורך עלייה להעלות עמו בעלייתו גם הנ"ק שנפלו מאז לשורשם הרמה:
1
ב׳ועפ"ז יש לפרש ג"כ כאן שרומז לנו איך דעבודתו של יעאע"ה הי' שבע שנים. היינו בשבעה מדות וכנ"ל: וארבעים ומאת שנה הוא מספר. ק"ם. והבן זה היטב:
2
ג׳או יאמר דהנה ידוע מדחז"ל כי עיקר שנות חיים בשמחה ובטוב שהי' ליעאע"ה הי' רק בעת אשר הי' ביחד עם יוסף הצדיק. וקודם שירד יוסף למצרים היה אצל אביו ג"כ שבע עשרה שנה. כמ"ש יוסף בן שבע עשרה שנה הי' רועה גו'. וגם כשירד יעאע"ה למצרים הי' כמו כן עם יוסף ביחד שבע עשרה שנה וצריך לדעת ולהבין על מה ולמה הוכפלו שנות יעקב בטוב ובשמחת לבב שני פעמים שבע עשרה שנה דוקא אך י"ל כי יעאע"ה הוא בחי' ומדת יום השלישי מז' ימי הבנין וביום הג' הוכפל בו כי טוב. טו"ב הוא גימ' י"ז. ולזה הוכפלו שנותיו בטוב ובחדוה ורעותא דלבא. שני פעמים י"ז שנה. אמנם כן להבין תוכן הענין. ויסוד של הדברי' על מכונם. י"ל בהעיר לב ושום שכל כי הנה יעא"ה עלה מדתו בשורשו למעלה לבחי' מקור דעת עליון הקדוש. כדאי' בזה"ק שיעקב אע"ה ומשרע"ה עלו למעלה לבחי' דעת הקדוש. אך יעקב מלבר ומשה מלגאו והנה השם הק' של מקור הדעת הוא יוצא מר"ת של "את "השמים "ואת "הארץ שעולה מספר טו"ב. ושם הוא הטוב הגנוז לצדיקים לע"ל. וכמבואר למעלה. ובדעת הוא כלול. ה' חסדים וה' גבורות וכמ"ש לעיל מזה. בסוד את השמים ואת. ה"ארץ והדינין נמתקים ע"י השם הק' הנ"ל. ודעת העליון הק' הוא בבחי' ומדות וא"ו כנודע מסה"ק. ויעאע"ה הוא ג"כ בבחי' וא"ו והוא קו האמת סוד הת"ת. ועולה למעלה בדעת בסוד ישראל. לי רא"ש. לקבל מוחין קדישין למקור הדעת וממשיך הדעת משורשו ומקורו אל הוא"ו קצוות וכמ"ש ובדעת חדרים ימלאו. ואז הוא בסוד אל דעות ה' דעות כתיב לשון רבי'. כי משורש הדעת ימשך אל הוא"ו קצוות. ונתמלאו מהדעת וזהו סוד ו"ו במילואה שני ווין. כי וא"ו הוא בסוד הדעת במקורו ובשורשו. וגם בחי' הוא"ו מדות נתמלאו מהדעת ולזה הוא וא"ו כפולה. וה"א הוא בחי' אמת קו אמצעי. ואז מלאים הוא"ו קצוות מטוב העליון המאיר ובא משם הק' של הדעת שעולה מספרו טוב וכנ"ל ולאשר יעאע"ה היה בסוד הדעת סוד וא"ו כפולה לזה הוכפלו שנותיו בטוב וברעותא דלבא. ב"פ שבע עשרה שנה והמשכיל יבין כ"ז:
3
ד׳ויברך את יוסף ויאמר האלהים הרועה גו' המלאך הגואל גו'. בילקוט סמך גאולה לפרנסה ופרנסה לגאולה. לומר לך מה פרנסה בכל יום. אף גאולה בכל יום. ומה גאולה הוא פלא. אף פרנסה הוא פלא. רשב"נ אומר הפרנסה גדולה מן הגאולה דאלו גבי גאולה כתיב המלאך גו' ואלו גבי פרנסה כתיב פותח את ידיך גו' הכוונה דהתחיל בברכת יוסף ולא סיים כלום הברכה שבירך את יוסף בעצמו. רק מה שבירך את בניו. אך דהאמת הוא דזהו עיקר ברכת הצדיק המכונה בשם יוסף. והוא בחי' המשביר ומשפיע לכל העולמות כפי מה שצריך להם וכשהצדיק רואה שנשפע מלמעלה שפע טוב וישועה וכל הצטרכותם. אז יש לו להצדיק תענוג ושעשועים גדולים מזה אין לשער כי זהו עיקר מגמתו ורצונו הק' בעבודתו קודש לעורר מתתא לעילא להשפיע כל טיבו וחדו וכל ברכאין טבין להכנ"י לעילא ותתא. ונמצא שהברכה שבירך יעאע"ה לבני יוסף הוא ממש ברכת יוסף עצמו וכנ"ל. וזהו הברכה שברכם והם שורש לכל הכנ"י והתפלל עליהם שני דברים. וזהו שרמז אותם במה שסמך בברכתו גאולה לפרנסה לומר מה פרנסה בכל יום היינו שאנו רואים שהכנ"י צריכין פרנסה בכל יום היינו השפעות טובות מכל הצורך. והקב"ה זן ומפרנס כל הברואים מקרני ראמי' עד ביצי כני'. ואילמלי הי' נסתם ח"ו הצינור משפעו ית' מאתנו אפי' רק יום אחד אז לא היה קיום להנבראים שבעולם. כמו כן צריך האדם לקרב את הגאולה בכל יום. היינו לצאת בכל יום מהגלות שלו ומשיעבוד היצה"ר ולהשליך מעליו כל חלקי הרע. ולהשלים נפשו בכל חלקי הטוב ולהדבקה ולקשרה בשורש האמת הגם שהגאולה אמיתית בכלל הכנ"י עדיין מכוסה ונעלם מאתנו על כל זה צריך כל איש ישראל לתקן נפשו ולהוציאה מגלות הפרטי שהוא משיעבוד היצה"ר ויקבל ע"ע באמת עול התורה והמצות כנתינתה בהר סיני. ובזה יצא לחירות כידוע. וזה"ש דהמע"ה קרבה אל נפשי גאלה. ר"ל שצריך לקרב לנפשו הגאולה בתורה ובתפלה ובמע"ט להעלות כל ניצוצי הקדושה שנפלו ולייחדם אל הקדושה שנפלו משם. ולייחדם כנ"ל מידי יום ביומו. ואין עליית יום אחד דומה לחבירו. וזהו גאולה בכל יום בפרטיות. עד שיתקן כאו"א חלקו ואז אחד באחד יוגשו ויתקרבו והיו לאחדים ותהיה הגאולה השלימה בכללית הכנ"י אשר אנו עם ה' בני אל חי מצפים ומקוים ומייחלים לה. עוד ברכם והתפלל עליהם בבחי' שניה. וסמיך פרנסה לגאולה לומר לך מה גאולה פלא. ר"ל דתיבת גאולה מורה שהקב"ה מעורר רחמיו עלינו וגואל אותנו הגם שאין אנו ראויים מצד מעשינו הטובים וכמו שסדרו לנו אכנה"ג בתפלת י"ח. ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה. ר"ל הגם שאין אנו ראויים מצד מעשינו הטובים עכ"ז מעורר הש"י רחמיו עלינו וחסדים עליונים מעולמות הגנוזים ונפלאים פלא עליון אשר שם הוא החירות האמיתי מכל. ואין שם שום רמז דין וקיטרוג כלל לשקול הדבר במאזני צדק אם ראוי לרחם על איזה איש או על הכלל. רק מצד החסד והרחמים הפשוטים אשר טבעם ודרכם להיטיב לכל בלי שום טעם. וכמו שהיה אז בעת יציאת מצרים. שנא' או הנסה אלהים גו' גוי מקרב גוי ר"ל הגם שהיו אז ישראל בבחי' השתוות עם המצרים ר"ל. כמאחז"ל בקיטרוג השר של ים הללו עע"ז והללו עע"ז. אעפ"כ גאל אותם. ונס"ה לשון הרמה כמו הרימי נס היינו שהרים הש"י מעלתם וחיבבם לעיני כל. והתפלל יעקב אבינו ע"ה שגם הפרנסה שהכנ"י צריכין יהיה ג"כ עד"ז להיות נשפע עלינו כל טוב מפלא העליון. הגם שאין אנו ראויים מצד כשרון מעשינו. רק מצד החסד והרחמים הפשוטים ישפיע הש"י על הכנ"י כל הצטרכותם בשלימות ויפתח לנו אוצרו הטוב ולהוריק לנו ברכה וישועה עד בלי די. ע"י חסדיו הגדולים מעולמות עליונים הגבוהים הקדושים. ולא יהיה שום קיטרוג ח"ו. ורשב"ן הוסיף והוא שיותר צריכה רחמים הפרנסה מן הגאולה כי הגאולה היא ע"י שליח. אמנם הפרנסה צריך הקב"ה בעצמו כביכול לחתור חתירה מתחת כסא כבודו יתברך. ולהשפיע לנו מעולמות העליונים הגנוזים והנפלאים אשר מפתח של פרנסה אינו אלא בידו של הקב"ה בעצמו כביכול כמ"ש פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון. כן יה"ר אמן:
4
ה׳ויקרא יעקב אל בניו וגו' האספו וגו'. יש לרמז בכאן בהעיר לב ושום שכל. הנה ידוע דה' הוא בינה. ובינה לבא ובה הלב מבין. ומשם ההבל יוצא דרך שית עזקין דקנה אל ה' מוצאות הפה שהוא בחי' ה' תתאה. בסוד מלכות פה ותורה שבע"פ קרינן לה. וכשאחד מישראל פוגם ח"ו בה' מוצאות הפה היינו ע"י לה"ר ורכילות ושאר דיבורים לא טובים ר"ל. אזי מזה נמשך כל הרעות וכל הצרות וחולשות ר"ל. וכמ"ש בזוה"ק ע"פ נצור לשונך מרע. ודריש מרע לשון מרעין בישין יעו"ש וכולא הוא בגין דה' תתאה הוא כביכול בפרודא מבעלה. וה' עילאה אינה משפעת משפעה אליה. ומזה נמשך כל הרעות ר"ל. וגם הפגם של ברית המעור בא מפגם ברית הלשון עפ"י הרוב ר"ל. ועל פגם הברית תקנו קדמונינו ז"ל להתענות ולעשות תשובה בימי פרשיות של שובבי"ם כידוע מספה"ק. והנה הגם שנתמעטו כעת כח הדורות בעוה"ר ואינם יכולים לעשות סיגופים ותעניות כראוי עכ"ז מי שנוגע יראת ה' בלבבו צריך להתאמץ בכל יכולתו ולעשות תשובה על זה החטא כי גדול הוא מנשוא. ובפרט בימי פרשיות של שובבי"ם המסוגלים לכך. ומהראוי לומר ברכת תקע בשופר גדול. בכוונות הראויים כמבואר בסידור האריז"ל. גם היה"ר הכתוב שם קודם חתימת הברכה. והכל ביראת ה' וברעותא דלבא ועיקר התשובה הוא ע"י תורה ותפלה וצדקה. כאו"א לפי יכולתו ובפרט בלימוד תורה שבע"פ ולברר הלכה בליבון ובירור יפה בזה הוא מקבץ חלקי הטוב והניצוצין קדישין ומברר אותן מתוך הקליפות להוציא בולעם מפיהם. בסוד חיל בלע ויקיאנו וזהו עיקר התיקון של פגם הברית. כי לימוד תורה שבע"פ בכוונת הלב וביראת שמו ית' הנכבד והנורא. וכש"כ מי שזוכה ללמוד תורה לשמה ממש וע"י תשובה כראוי מאסף ומייחד כל חלקי הטוב והניצוצין קדישין למקורן ולשורשן לה' תתאה. ומייחד אותה בבעלה. ולאשר שאחר כוונת הלב הן הן הדברים לזה מייחד לבא לפומא. היינו ה' עילאה לה' תתאה שהם בחי' לב ופה כביכול:
5
ו׳ועפ"ז יש לפרש ולרמז כאן. האספו היינו ה' אספו שתייחדו ותקשרו הה' וכנ"ל. אזי ואגידה לכם. מלשון אגד וקשר היינו שאקשר ואגין עליכם מכל הגזירות קשות ר"ל. אשר יקרא גו' אקשור ואסתום לבל יצאו עליכם כלל. ואפילו אם יצאו ח"ו לא יוכלו להזיק ולהרע לכם כלל. ובפרט כי יעאע"ה הוא בעלה דמטרוניתא שהוא ה' תתאה והבן:
6
ז׳(פסחים נו.)
7
ח׳אנשי יריחו היו כורכין את שמע כיצד שהיו אומרים שמע ישראל כו' ולא היו מפסיקין דר"מ רי"א מפסיקין היו אלא שלא אמרו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ואנן מ"ט אמרינן ליה כדריש לקיש דדריש ויקרא יעקב אל בניו גו' ביקש לגלות את הקץ ונסתלקה שכינה הימנו ואמר שמא ח"ו יש פסול במטתי. א"ל בניו שמע ישראל גו'. כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו אלא אחד. באותה שעה פתח יעאע"ה ואמר בשכמל"ו. אמרו רבנן היכי נעביד. נאמרוהו לא אמרו משה. לא נאמרוהו אמרו יעקב התקינו שיהיו אומרים אותו בחשאי. א"ר יצחק אמרו דבי רבי ינאי משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה. תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער. התחילו עבדיה להביא לה בחשאי. עכ"ל הגמרא:
8
ט׳להבין תוכן יסודן של דחז"ל וחידותם משל ומליצה. וגם מהו לשון כורכין את שמע. ועוד שאר דברים נפלאים וי"ל בהעיר לב. דהנה כתיב והי' ביום ההוא נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות. ונראה פי' הפסוק אחרי אשר חנן ה' בדיעה והשכל. והוא כי כמו שיש ד' יסודות בזה העולם. והם מים רוח אש ויסוד העפר היא מקבלת מהם ככה הוא באלף אלפי אלפים הבדלות בעולמות עליונים הק'. כי התלת אבהן קדישין שהם בבחי' אברהם. יצחק. יעקב. סוד חג"ת. הם בסוד. מים. אש. אויר. והוא בחי' רוח. וסוד המלכות הק' שהוא רזא דדוד מלכא. היא מקבלת השפעות החסדים טובים והרחמים מהתלת אבהן קדישין. כי היא לית לה מגרמה כלום. בסוד וילון אינו משמש כלום. כ' אמה שמקבלת מהאבהן קדישין ולאשר דהמע"ה הי' בסוד בחי' המלוכה הק' לזה מלך תחילה בחברון ז' שנים ואח"כ בירושלים ל"ג שנים כי לא היה יכול לקבל המלוכה עד שמלך מקודם בחברון לייחדא ולקשרא בהאבהן קדישין. ומלך ז' שנים לרמז ז' ימי הבנין עד דאתקשר ואתייחד בכל המדות. ואח"כ היה היכולת בידו לכונן מלכותו עדי עד והנה כשעלה ברצון הבורא ב"ה וב"ש הקדום האחדות האמיתי והפשוט הנכבד והנורא להאצי"ל ולברו"א וליצ"ר ולעשו"ת את העולמות. עיקר כוונת הבריאה מבואר בכהאר"י הק' ז"ל. שהיתה ע"י הרצון מתואר המלכות. כי כל המדות והתוארים היו כלולים בעצמותו ית' וית' בטרם כל יציר נברא. אמנם כן לאשר הי' רצון הבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא להיות מתואר בתואר מלכות. ואין מלך בלא עם. לזה הסכים רצון הפשוט והאחדות האמיתי ית' וית' להאציל ולברוא את העולמות. כי ע"י שיכירו וידעו כל באי העולם כי הוא לבדו מלך עכ"ה. ואז יתגלה ויתפרסם כבוד מלכותו עליהם ויקבלו כולם עול מלכותו באהב'. עי"ז תוכל לבוא ולעלו' מלוכ' הקדוש' אל הרצון הקדום הפשוט להתגלף שם כביכול וכאשר נתגלפו שם כביכול כל הכוחות הקדושות. חג"ת. נה"י. כמ"כ תוכל לבא גם המלוכה הק' אל הרצון הקדום הפשוט העליון ואז תשלם כוונת הבריאה. כאשר יהיה אור הלבנה כאור החמה. וזה יהי' ע"י אשר עם ה' בני אל חי שבשביל' נברא העול' כמחז"ל והם סבלו עול הצרות והיסורין הקשים בזמני הגלות. ועי"ז הם מבררים ומלבנים ומלקטין הניצוצין הקדושין שנפלו כביכול בין הקליפות החיצונים והם מוציאים בולעם מפיהם. ומעלין כל הניצוצין הק' לשורשן הרמה בקודש. וע"י מס"נ על קדושת שמו ית' וית' באמת ובתמים ובאהבה גמורה ומקבלים עליהם עול מ"ש באהבה ובאימה וביראה והכנעה עי"ז תעלה המלוכה הק' העליונה אשר משם הוא מקור מחצב נשמות ישראל למעלה למעלה אל הרצון הקדום. וזה יהי' לעלמא דאתי. ואז תהי' המלוכה הק' בראש הרים ואין הרים אלא אבות. כי אז תהי' למעלה מהאבהן קדישין. לאשר תתעלה לרצון הקדום בסוד מלכות עד לא קדם קדומה. כמבואר למעלה בפ' לך לך. וזהו ביאור הפסוק. והיה ביום ההוא. יום הוא לשון בהירות אור. והיינו לע"ל. נכון יהיה הר בית ה'. היינו המלוכה הק' הנקרא בית ה'. תהי' נכון ותעלה מעלה מעלה עד לראש ההרים לרישא ולעילא מתלת אבהן קדישין. תיבת נכון מרמז לשם הק' אד"ני סוד המלכו"ת. כי נכו"ן עולה מנינו קכ"ו והוא מספר שם הק' אד"ני בריבוע כזה. א'. א"ד. אד"נ. אד"ני. וזהו ג"כ ביאור הפסוק. עטרת זקנים בני בנים. היינו ע"י מעשיהם הטובים וצדקתם של עם ה'. בני אל חי. וע"י מס"נ על קדושת שמו י"ת וי"ת. באמת ובאהבה. וע"י קבלתם עליהם עול מ"ש ביראה ובאהבה ועוד קבלו עליהם עול הגלות וגודל היסורין מזה שיודעים באמת כי כביכול גם השכינה עמם בהגלות. ע"ד בכל צרתם לו צר כביכול. עי"ז תעלה המלוכה הק' למעלה למעלה ואז נעשית בבחי' עטרת זקנים. הם בחי' אב"א ואימ"א חכמה ובינה. וזהו ג"כ ביאור מאחז"ל לע"ל הצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה. והבן היטב כ"ז: וכ"ז יהיה אי"ה באחרית הימים לע"ל לעלמא דאתי:
9
י׳ועד"ז יש לפרש ג"כ כאן. בפסוק ויאמר האספו. היינו כי הי"ב שבטי י"ה. היו בבחי' מרכבה להשכינה הק'. כמבואר כמה פעמים בביאור היטב. וצוה עליהם יעקב אע"ה שיאספו א"ע ומחשבותיהם בשלימות טהרה וקדושה בלתי לה' לבדו. וקבלו עליכם עול מ"ש באהבה ויראה. ואז ואגידה לכם. היינו אייחד ואקשר.(מלשון אגודה) את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. מה שראוי לקרוא לכם אז באחרית הימים. יהא יכול הכל להיות כמו כן בעת הזאת. והיינו שתעלה המלוכה הק' העליונה אל הרצון העליון הקדום הפשוט. כמו שיהיה אי"ה באחרית ימים בב"א וכנ"ל. ואח"כ ביאר ביותר דבריו הק'. ואמר הקבצו בני יעקב. יעק"ב נק' בחי' המלוכה הק' יו"ד. עק"ב. ר"ל שיתייחדו ויתקבצו הגופים הק' ותקבלו עליכם המלוכה הק'. ושמעו. הוא ג"כ לשון קיבוץ. כמו וישמע שאול את העם. אך כאן הוא קיבוץ רוחני. היינו שמעו ואספו וקשרו את מחשבותיכם הק' אל ישראל אביכם. סוד הדעת עליון הק' בסוד ישראל. ל"י. רא"ש. ואז תעלה המלוכה הק' העליונה על ידיכם בראש ההרים כמו שיהיה באחרית הימים. וזהו ביאור מאחז"ל ביקש יעאע"ה לגלות את הקץ הימין. היינו שרצה ללמד את בניו היחודים הק' לבל יצטרכו לסבול עול הגלות רק שיהיה תיכף ומיד כמו שעתיד להיות באחרית הימים. ואז נסתלקה הימנו השכינה. כי כך הוא רצון הבורא כל העולמים בהוב"ש הנכבד והנורא שתהי' העלייה הק' זו דוקא ע"י קבלת עול הגלות. וסבלות היסורין באהבה וע"י בירור הניצוצין הק' ע"י הגלות והצרות והיסורין. וע"י מס"נ על קדושת שמו ית' וית'. ומזה יבואו למדריגת ובחי' אי"ן. ואז תעלה המלוכה הקדושה בראש ההרים ותשלם כוונת הבריאה:
10
י״אוהנה אחז"ל ישראל מונין ללבנה. כי הלבנה היא דוגמת ובחי' הירח סיהרא עילא' קדישא סוד המלכות הק' וע"פ כל הנ"ל נבוא אל ביאור דברי הגמ'. אנשי יריחו היינו האנשים שמקבלים עליהם עול מ"ש באמת סוד סיהרא עילאה וכנ"ל. היו כורכין את שמע. היינו שהיו כורכין ומקשרין ומייחדין את המלוכה הק'. את שמ"ע. ר"ל עם שמ"ע שהוא גימ' ת"י נימין עילאין קדישין דאריך. בסוד ד' יודי"ן דשם ע"ב הק'. כמבואר בכהאר"י ז"ל הק'. בסוד הפ' ה' מלך גאות לבש. גאו"ת הוא ג"כ מספר ת"י נימין קדישין. וזהו ג"כ סוד מספר קדו"ש העולה ג"כ ת"י. והיינו שהיו מייחדין ומקשרין המלוכה הק' עם הת"י נימין קדישין ולא היו מפסיקין רק היו משפיעין השפעות קדושו' וטובות וכל טיבו וכל חדו ונהורין עילאין קדישין לכל העולמות ע"י הת"י נימין קדישין בעצמם. ולא היו עושין שום הפסק כלל. וזהו דברי ר"מ. ורי"א מפסיקין היו. אלא שלא היו אומרים בשכמל"ו. והיינו שר"י סובר שלא היו ממשיכין מן הת"י נימין קדישין בעצמם לכל העולמות. כי מאחר שירידת השפע הוא ע"ד עולמות הנפרדים. בריאה יצירה ועשיה לזאת צריך להפסיק קצת מהמשכת שפע הק' של הת"י נימין קדישין בעצמם לבל יהנו מהם החיצונים ח"ו. מפני שאחיזתם הוא בעולמות נפרדים כידוע. רק שלא היו מפסיקין בדיבור לבל יפסק ח"ו ההשפעה וההמשכה. כ"א לבד בהמחשבה היו מפסיקים הפסקה דקה מאוד. וכמובא בהפוסקים ובש"ע או"ח שיש להפסיק מעט בין אחד לברוך והיינו ג"כ טעם וסוד זה. כי אי אפשר להמשיך השפע מן הת"י נימין קדישין בעצמם ע"י עולמות הנפרדים וכנ"ל. רק שמלכותא קדישא דאצילותא קדישא היא מקבלת ההשפעה מן הת"י נימין קדישין. והיא נותנת מזון וטרף רוחניי והשפעות טובות לכל העולמות. עד בחי' כנס"י לעילא ותתא. רק שר"י סובר שלא היו אומרים כלל ברוך שם כבוד מלכותו לעולם זעד. ובזה לית הלכתא כוותי'. ואנן אמרינן לי' וכמובא בגמ' המשל לזה. וסוד הדבר הוא כי אנחנו בגלותינו אין לנו זה הכח לייחד ולקשר המלכות הק' עם הת"י נימין קדישין כמו אנשי יריחו. רק שהמלכות הק' מקבלת שעשועים ותענוג מהריחין ובוסמין טבין של מעשי הצדיקים. וגם מריח מס"נ על קדושת שמו ית' וית' באמת ותמים בעת הגלות. ועי"ז התענוג היא מקבלת ריח טוב ויפה מהדעת העליון הק' אשר שם הוא הח'. והג' כמבואר לעיל. והם מתלבשים בעשר פעמים שם אהי"ה הק' שעולה מנין ר"י. וזהו המשל והמליצה שהביאו חז"ל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה. צי"קי הוא גימ' ר"י. עשר שמות אהי"ה. כמבואר בכהאריז"ל ולזה אנו אומרים בשכמל"ו רק בחשאי כי אנו צריכין להמשיך מן שמ"ע סוד ת"י נימין קדישין אל הוא"ו קצוות הם הוא"ו תיבין שבפסוק שמע ישראל גו'. ומשם אל הוא"ו קצוות דמלכותא קדישא. הם שית תיבין בשכמל"ו. ואנחנו צריכין להביא לה בחשאי. ע"ד תאמר יש לה גנאי וכנ"ל שאין הכח בידינו כעת בזמן הגלות לקשרה ולייחדה עם הת"י נימין קדישין בעצמם. וגם לבל יהנו מהם החיצונים ח"ו. ולכך אנו מפסיקין מעט במחשבה וכנ"ל ואומרים בשכמל"ו בחשאי שאינו נשמע רק אל הלב והמשכיל יבין כ"ז. כי דברים עמוקים הם. ויה"ר מלפני הש"י שכן יקוים בנו בב"א שיהי' נכון הר בית ה' בהר מרום הרים ע"י משיח צדקנו שיבוא בב"א:
11