אור ה', המאמר השלישי, חלק א', הכלל השמיניOhr Hashem, Third Treatise, Section One, Eighth Principle
א׳הפרק הא' בתארי המשיח ועניינו: הנה מה שבא בכתובים ונתבאר בקבלה ולא נפל המחלקת בו הוא שמגזע ישי ודוד בנו יקום מלך ונביא ימלוך על ישראל ויהודה ויקבץ גדחי ישראל ויהודה מן הארצות אשר נפוצו שם ויהיו לאחדים בידו ולא יחצו עוד לב׳ ממלכות ולא יכרת עוד מלך מזרעו יושב על כסא י״י ובזה לא ערער אדם בעולם ומה שנפל בו המחלקת אם יתחדש עוד לימות המשיח דבר חוץ מהמנהג הטבעי כאשר יורו מקצת הייעודים שבאו בנביאים אם לא והנה לא נתבאר מזה דבר אמנם דעת שמואל הובא במקומות בתלמוד ונראה שהיו סומכין בו חכמי הדור ההוא ואמר בפירוש אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד ואיך שיהיה הנבואות מעידות על הפלגת שלמותו והנה לפי המדרש שיזכה למה שלא זכה בו משה עדיין והוא הנצחיות באיש שהם דרשו בפרשה הנה ישכיל עבדי ירום בו מאברהם ונשא ממשה וגבה ממלאכי השרת והנה אם היה שיזכה לגמול הנפשיי ושיתענג מזיו השכינה בגוף ונפש הנה כבר נעשה מלאך והוא יתכן שיתנשא יותר מהם בבחינת היותו בגוף. אמנם אם יהיה תחיית המתים תכף בואו ובנין בית המקדש אם לא הנה דברנו בו בכלל הד' מה שבו די ואולם בקצתה המדרשים יראה בא משיח בן יוסף קודם משיח בן דוד ופרשו רוב נבואות הנה ישכיל עבדי עליו וקצת הגאונים דברו בו ולפי שלא התבאר באמתתו לא ראינו להאריך בו:
1
ב׳הפרק הב׳ בזמן בואו: ואמנם הדבור בהגבלת זמן בואו הוא לאות ויגיעה לריק אם מצד הכתובים שלא שורש הזמן בהם אבל העירו על העלמו באמרו ואני שמעתי ולא אכין כי סתומים וחתומים הם הדברים עד עת קץ ואם למה שאמרו רז״ל תפח רוחן של מחשבי קצין ואם הדבור בהות ביאתו עתידה ושלא בא עדיין האריכות בו גם כן מותר למה שהוא מפורשת ונמשך כי בכל זה הזמן שהועתקו אלינו קורותיו לא שמענו ולא הוגד לנו שיהיה מלך על ישראל וקבץ נפוצותינו מארבע כנפות כל הארץ וכל שכן שלא התמיד כמו שיעיד עליו החוש חיותנו מפחדים בגלות הזה במלכות אדום וישמעאל פרס ומדי ותוגרמה ולזה הדיבור עתה בו באריכות הגלות הזה ואיחור בואו עד עתה שהיא שנת אלף מאות ושלשים ושבעה לחרבן הבית כי למה שנראה בגלות מצרים לא נמשך יותר מר״י שנים וגלות בבל שיעדנו סבתו בעין עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים וחלול שבת בפרהסיא לא נמשך כי אם שבעים שנה והגלות הזה שבזמן החרבן לא היו פניהם העונות ההם אבל ירא' בא׳ מיומא שהיו צדיקים שאמרו שם וכי מאחר דהוי צדיקי כלי האי מ״ט איענוש ונחלקו שם במה היתה החטאת ואמרי קצתם מפני שנאת חנם שהיתה ביניהם וקצתם אמרו שלא היו מכבדים החכמים. ועם היות שיתכן שיהיה זה בסבת ענשם אבל האריכות הזה הוא דבר מבהיל שכבר יחשב שהוא בחק היושר והשווי שיהיה זמן העונש מתיהם אל חמר העון וקלותו ולפי שהתבאר היות העוונות שחייבו גלות בבל יותר המורים הרבה מן העונות אשר חייבו הגלות הזה כבר היה ראוי שיהיה זמן הגלות הזה מעטי בהקש אל זמן גלות בבל והתבאר מהפרסום והחוש ההפך. וזה שהגלות הזה יותר ארוך הרבה מגלות בבל ועוד היום לא נודע אחרית הזעם ומתי קץ הפלאות והנה עם היות מאד עמקו מחשבות השם יתברך כי גבהו דרכיו מדרכנו ואין לנו להעריך להקיש קצתם בקצתם כי הוא היודע תכלית כונתו ורצונו וכמו שלא נדע תכלית שלות הרשעים וייסורי הצדקים ולא יקחם קצתם לקצת וגם באומות דהך כלל התפרסם היותם בלי דת ונימוס אלהי והם בשיעור גדול שההצלחה אם בריבוי האישים ורוחב המחוז בעושר ונכסים וכבוד ואין אחריות עלינו להעריך ההצלחות כפי מדרגתם כי אין לנו להעריך ולייחס את מוסר י״י ולשקול במאזני שכלנו עונשי הגלות עם העונות כי הוא היודע תכלית רצונו ונאמן עלינו הדיין אמנם למה שבזמנינו זה רבים טעמי הארץ מתחזקים לתפוש על הדעת הזה לשערם בהקש הגלות ולהעריכם אל העונות הקודמים הגורמים אותם ראוי שנאמר עוד בפירוק הקושיא דזאת כי עם ההתבוננות הטוב איננו ממה שיקש' וזה שאם היה העונש המחוייב לעונות זמן הגלות היה מקום לבעל הדין לחלוק להערים יחס הזמן ביחס העונות אל העונות אבל העונש האמתי החרבן והפזור בגלות לאנשים ההם החטאים כנפשותם אבל התמדת הגלות ואהבתו הוא דבר טבעי לפני הגלות וגאולתם וקבוצם הוא דבר גפי ונמשך לרצון האלהי ולזכות עבדיו. ואם בגלות בבל שהיה שם החרש והמסגר ואנשי כנסת הגדולה ונביאים זכו ונעשה להם נס ונפקדו אין תפישה עלינו. ואם לא נעשה לנו גם לקבץ נפוצותינו מארבע כנפות הארץ אם לא זכינו לכך שזכוהו הראשונים ובכיוצא בזה נאמר אל תאמר מה היה שהיה שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה. והנה זה מספיק מאד בפירוק הקושיא גם אם נודה בהעריך היחסים אלא שהאמת שגמור שאין מקום להעריך היחסים וזה שהוא ידוע שהגלות הזה שאנחנו בו היום הוא הגלות שנתחייב לנ בחרבן הבית הראשון אלא שבני בבל נפקדו ברשיון כורש מלך פרס והיו תחת ממשלתו ולא נגאלו לעולם אלא תמיד היו תחת מלכי מדי עד שלא נגלו כי אם ארב׳ רבוא כמו שמפורש בספר עזרא ולפעמים היו מורידים ביונים והפליג השם לעשות עמהם נס כאשר היו ראוים לעשות עמהם נס בשלמותם וחסרותם ונמשך זה רב בית ב׳ והיו שם אנשי כנסת הגדולה שהיו מוסכמים ממלכי האומות כמו שנראה בספר יוסף בן גוריון ובקצת מדרשים אשר בעבורם אמר הנביא גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון הפך מה שהיה בראשון שהרי אחר המות שלמה מידו בביתו רוב ישראל ועשוי שני עגלים כמו שנתפרסם ובשני היו מגישים אל סבות מנחה מלכי האומות אלא לפי שהיה בהם שנאת חנם וחלוק הלבבות לא הצליחו במרד עד שבא טיטוס וכבשם סוף דבר הנה עניין בית שני כאלו מלך מצרים המושל עתה בארץ הצבי היה נותן רשות ליהודים אשר בקצת מדינות מלכותו לעלות ולבנות בית הבחירה כתנאי שישבו תחת ממשלתו ולא יהיה פן הפלאים לקצת הימים ימרדו בו שיגלם משם ושיעבוד כחם כן היה ענין בית שני כאלו מלך מצרים המושל עתה בארץ הצבי היה נותן רשות ליהודים שבקצת מלכותו לעלות ולבנות בית הבחירה בשוה ולזה האמת הגמור לפי מה שיראה שהגלות הזה שאנחנו בו הוא הגלות שנמשך מחרבן הבית הראשון שנרמז בתורה במל ונושנתם בארץ אלא שבמות עזרא נפקדו באמרו כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקיד אתכם הנה שלא היתה גאולה שלמה אלא פקידה בלבד והנה יסכים זה לפי מה שיראה למה שבא במזמור ההלל הגדול שלפי שיכלו לספור חסדי י״י מעת היצירה עד אחרית הימים נראה שקראוהו כן והנה תחלה התחיל בנפלאות מצרים עד אמרו נחלה לישראל עבדו אחרי כן רמז לפקידת בבל הוא אמרו שבשפלנו זכר לנו ולזה הוציאו בלשון זכירה שהוא ענין אחר עם פקידה למה שלא היה פקידה אלא גאולה אחרי כן רמז על הגאולה העתיד והוא אמרו ויפרקנו מצרינו כי היא תהיה גאולה שלמה שוב רמז אל תיקון העולם בכללו להיות כלם שכם אחד לעבוד את י״י להיות כל העמים שפה אחת מושפעים מזיו כבודו ולהיות מאכלי שלחנו והוא אשר רמז בחיתמו נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו וזהו טבע האמת שהוא עד לעצמו ומסכים מכל צד והתבאר אם כן שאין מקום לתפוש עלינו מאריכות גלותינו זה וכל שכן שכבר יראה שפרי הגלות הזה מופלג מאד אם לכלל אומתינו למה שהייסורין בעולם הזה אוצר גדול ופרקליט לעולם הבא ויתכן שכמו שהיה בגלות מצרים שלא נדע בו עונש קודם מבואר אלא שהיה הצעה לשומנו משועבדים לעבודת השם יתברך כמו שרמז באמרו אנכי י״י אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים לא יהיה לך אלהים אחרים וגו׳ כן בגלותינו זה אחר שלא הספיק מה שעבר עלינו מחסדי השם יתברך לשומנו שלמים באהבתו גזרה חכמתו הגלות הגדול הזה אם להכניס הלבבות בתכלית מה שאפשר ואם להוסיף עמנו חסדים ובקבצנו מבין הגוים אחרי הגלות הנושן הזה לבלתי נלך כפעם בפעם בשרירות לבנו ולהוסיף אומץ באהבתו ועבודתו והוא הטוב הנמשך לכלל אומתינו ואם לזולתינו. אם למה שנהיה נכונים למשכם לעבודת השם יתברך באחרית הימים. ואם למה שבזכות האומה הזאת ימשך להם תועלת כאז״ל כל העולם נזון בשביל חנינה בני וחנינה בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת וזה כוונת הנביא בפרשת הנה ישכיל עבדי. לפי מה שיראה שהוא שם דבר בכלל ישראל בגלות זאת אלא שהתחיל לרמוז במשיחנו באמרו ירום ונשא וגבה מאד כמו שבא במדרש וזה כי ברוממות מלכם יתאמת שירום ישראל ודי בזה עתה לפי כוונתי:
2
ג׳הפרק הג' בביאור היות השרשים אשר כלל אותם המאמר הזה עם היות׳ אמתיים אין ספק באמתתם: הנה אינם פנות ויסודות התורה שלא תצויר מציאותה וזולתם וזה אמנם יתבאר בקלות בדרך החפוש וזה שהשרש האחד והוא החדוש הנז׳ כבר ביארנו כמה שקדם שאף למאמיני ההקדמות יחוייב בהכרח יכלת השם יתברך בלתי בעל תכלית וידיעתו ורצונו אשר יצוייר מהם מציאות התורה אלהת וכן השארות הנפש וגמול ועונש כבר יצוייר מציאות התורה גם כן זולתם וזה שעבודה האמתית כבר התבאר היותה שלא על מנת לקבל פרס וכל שכן תחיית המתים וכן נצחות התורה כי גם בהיותה זמנים כבר יצויר מציאותה וכן הבדל שבין נביאת משה לנביאים כי גם אם לא יהיה ביניהם הבדל ואף אם יצוייר אפשרות נביא גדול ממשה הנה כבר יצוייר מציאות תורה אלהית נצחית למה שא״א שנביא ואם היה יותר גדול ממשה רבינו יכזיב דבר אחר מאשר ידבר שום נביא ואם היה קטן מאד ממנו וכן המשיח בהעדרו כבר יצוייר מציאות התורה ואמנם השרשים הנתלים במצות מיוחדות אין ספק בהם שאם יצוייר העד׳ אותן המצות כבר יצוייר מציאות תורה אלהית ולזה שמנו השרשים אשר כללם המאמר הזה במספר שרשים אמתיים שהכופר באחד מהם יקרא מין ולא שמנום פנות ויסודות שלא צוייר מציאות התורה זולתם. והנה לא ראינו למנות הרחקת ע״ז בכלל הזה כמו שהביאה זולתנו למה שאינו דעת כי אם מצוה וזה מה שרצינו לבארו ובזה נשלם החלק האחד מהמאמר הזה. והתהלה לאל לבדו אמן:
3
