אור ה', המאמר השלישי, חלק א', הכלל השביעיOhr Hashem, Third Treatise, Section One, Seventh Principle
א׳הפרק הא' בשרש הזה בעצמו: ואמנם לפי מה שבא בקבלה. הכהן בכיהונו באמצעות הכלי הזה שהוא אחד מיוחד מבגדי כהונה גדולה יתלבש ברוח הקדש בהתבודדותו בו על אשר ישאל וידמה לו כאלו האותיות המפותחות בו בולטות כסדר אותיות התיבה אשר ירכיב מהם תשובת שאלתו ואמנם היה זה לפי מה שבא בקבלה בג' תנאים האחד בבחינת השואל הב׳ בבחינת השאלה ג׳ לבחינת הנשאל אם בבחינת השואל שיהיה המלך או בית דין הגדול למי שצורך הצבור בו ואם בבחינת השאלה בדבר שהיה כולל לכל ישראל ואם בבחינת הנשאל שיהיה כהן גדול שורה עליו כמו שהתבאר כל זה בשבעה מכפורים ואולם תאר הכלי לא נתפרשה בתורה ולא נצטוה בעשיותו זולת משה והוא נאות למה שיראו קצת החכמים שיהיה בו כתב שם המפורש וזה שהכהן הגדול שהיה מיוחד בעבודה כשהיה מסתכל בפתוח השבטים שבטי יה היתה מחשבתו מרחפת עליהם והיתה מתבודד בהשגת השם הכתוב שם ומוחך מחשבתו לעבודתו גזרה חכמת השם יתברך שיתלבש ברוה הקדש וישיג תשובה נכונה לשאלתו ואמנם עם שהוא נס קבוע בשאר הנסים הקבועים בתורה הנה לא ירחיקו העיון וזה שהנביא עצמו יצטרך לפעמים אל הכנתו מחוץ בענין אלישע שאמר ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המגנן ותהי עלי יד י״י ולזה הכהן הגדול ואם לא היה במדרגת הנבואה הנה באמצעות ההכנות ובהשגחת השם יתברך בכלל היה מתלבש ברוח הקדש אחר שהיה הכהן ראוי לכך וזהו מה שרצינו לבארו:
1
ב׳הפרק הב' בהתר קצת ספקית שאיפשר שיסופקו בו: האחד לפי שכבר קודם לנו שמדרגת הנבואה היא למעלה ממדרגת רוח הקדש והיה מתנאי המעשה הזה שיהיה הכהן באופן שישרה על רוח הקדש ולא הותנה כי שיהיה נביא איך יתכן ביהושע שקבלה ממשה וסמך את ידו עליו במצות השם יתברך ונתפרסם לנביא עד שנכתבה נבואתו בתורה מה שלא נמצא כן לזולתו מן הנביאים מלבד אהרן והפליא בגדול שבמופתים והוא שעמדה לו החמה באמצע הרקיע איך יתכן שיצטרך למעשה שיסופק בו ברוח הקדש והנה הכתוב אומר ולפני אלעזר הכהן יעמדו ושאל לו במשפט האורים הב׳ לפי שכבר קדם מעלת הנבואה על מעלת רוח הקדש והיה בנבואה ייעוד שהוא חוזר כמו שהתבאר במאמר הב' איך יתכן מה שקבלו רז״ל באמר׳ שאע״פ שייעוד הנבואה חוזר ייעוד של אורים ותומים אינו חוזר הג' לפי שקדם לנו בכלל חששי שאחד מההבדלים שהיו בין נבואת משה ליתר הנביאים הוא היותו מנכא בכל עת שירצה מה שלא היה כן באחר זולתו איך יתכן במעשה הזה שהיה ברוח הקדש לבד להשיג תשובה בכל עת שיצטרך. והנה התר הספק הא׳ משה שיקל כי הצטרך הנביא למעשה הזה איננו ליתרון רוח הקדש על הנבואה אלא למה שהנבואה לא היתה שורה על הנביא בכל עת שירצה כי אם למשה בלבד המציאה החכמה האל יתברך המעשה הזה כדי שישתמש בו כלל האומה לעת הצורך אשר אולי לא יהיה הנביא באופן שינבא ואם הב' גם כן למה שהיה התועלת המושג מהמעשה הזה הוא נתינ' אחר השאלה לעת הצורך כלל ישראל הנה אם היה הייעוד חוזר היה התועלת בטל כי אין תועלת בשאלת התשובה אם ישאר אחר התשובה הספק ההוא בעינו ולזה היה ראוי שיהיה מהשגחת השם יתברך על כלל האומה כמו שבא במקצת המצות כמו בשמטין והרגלים שהיה בהם נס כולל קבוע להשגחתו על כל האומה ואם לקלות מדרגת רוח הקדש בהקש אל מדרגת הנבואה הנה המובן אליו ואיננו רחוק שיספיק לו התבודדות והכנה מה להשיג גם כן מה שלא יספיק להשיגו הנבואה ולזה לא היה ההשתמשות במעשה הזה לעת הצורך ליתרון מדרגת רוח הקדש על הנבואה וזה מה שרצונו לבארו בפרק הזה. ותהלה לאל לבדו ומרומם על כל ברכה ותהלה:
2
