אור ה', המאמר השלישי, חלק א', הכלל השלישיOhr Hashem, Third Treatise, Section One, Third Principle
א׳הפרק הא' בדיני הגמול והענש באופן שלא יחלוק עליו העיון: ואומרהנה הגמול והענש הגשמיים. נתפרשו בתורה במקומות ואיך שהונחו הוא מבואר שלא יחלוק עליהם העיון וזה כי למה שהכוונה הראשונה בהם היא הטבה והקנאת השלמות כמו שקדם מהייעוד הטוב בהסרת המעיק המונע השלמות מצורף התעלת הנפלאה לאדם שיש למעלה ממנו משגיח ועין רואה ואם הייעוד הרע עם שבות העדרה ההוא לו או לזולתו הנה מתועלתו הנצוח והגערה בשטן המשחית הוא מלאך המות והיא יצר הרע ואחר שהיתה זאת ההטבה והחנינה הכונה העצמית בהם כמו שחורה באמרו וידעת היום כי כאשר יוסר איש את בנו י"י אלהיך מיסרך הוא מבואר שלא יחלוק העיון כי למה שהתבאר בו יתברך היות הטוב האמתי ושהיא לשלמותו ראוי שישפיע ההטבה אחרי שהתבאר במה שאין ספק בו היותי יכול עליה ולהיות התכלית העצמי והכונה הראשונה בייעוד הטוב הקנאת השלמות בהסרת המעיק היה הייעוד הראשון הגשמי שבא בתורה הסרת הרע באמרו אם שמוע תשמע לקול י"י אלהיך והאזנת למצותיו וכן כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני השם רופאך כאלו הוא דמה שאמרנו שהכוונה הראשונה בייעוד הטוב הסרת המעיק ולזה חתם כי אני י"י רפאך רוצה לומר כי עם היות איננו מדרך הטבע להיות שהוא הטוב היכול האמתי רופאך י"י רופאך רוצה לומר מנהיג בריאותך ובריאות נפשך ראוי שתאמין בו ואלו היתה הכוונה הראשונה בגמול הקנאת הטוב הגשמי לגמול העובד והקנאת הרע להעניש העובד היה ראוי שיהיה הייעוד הראשון בגמול הקנאת הטוב הגשמי אלא שהתכלית הראשון והעצמי בהם הסרת המעיק והמונע לשלמות וזה מצד הטבת המטיב האמתי יתברך ויתעלה אשר מזה הצד יסכים בו העיון ואחר שהתבאר זה בהם אומר כי דרכי הגמול והענש הגשמיים לפי מה שנתפרשו בתורה מהם כוללים ומהם מיוחדים וארצה בכוללים שבאו על כל המצות וזה במקומות מפורסמים בתורה ובמיוחדים שבאו על מצות מיוחדות כאלו תאמר בייעוד הטוב במצות השמטה ועשת את התבואה לג׳ השנים ובמצות הראיה ולא יחמוד איש את ארצך ובכבוד אב ואם ושלוח הקן למען ייטב לך והארכת ימים ואם רז״ל דרשוהו לעולם שכלו טוב וארוך בסוף גמרת חולין ובייעור הרע כאלו תאמר בריתות על עבירות ידועות ובמעשה הסוטה אשר אין המלט בו משכר או מעונש נפלא בתנאים ידועים כפי מה שבא בקבלה ואולם ישתתפו כלם בג' עניינים כפי התורה והקבלה האחד שהגמול והענש מתיחסים אל המצוה או אל העבירה ובזה תועלת נמרץ כי בו מההערה העצומה מה שלא יעלם והוא אשר אמר יתרו כשהרגיש מיתת מצריים שהוא מרה כנגד מדה וביחוד מכת בכורות נאמרו בני בכורי ישראל וגומר ובקריעת ים סוף וטביעת המצרים בים שהיתה הגזרה בהם עצומה באמרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון. ולזה היתה מהחכמה וההשגחה האלהית שתהיה הטבה הראשונה והאחרונה במים ושיעשה באותו המקום עצמו נס נפלא לישראל אשר בעבור זה תקנו ברכה אחרונה של קריאת שמע זכירתה אלו הנסים והיה ראו׳ שיאמר יתרו כשהרגיש זה עתה ידעתי כי גדול י"י מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם ולהיות הדבר הזה גדול התועלת והטוב אשר היה ראוי שיוחס לשם יתברך ויתעלה שמו אמר המשורר ולך י"י חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כלומר תשלומין דומים ומתיחסים אל מעשהו והפליג באמרו כי אתה כלומר עם גודל מעלתך ורוממותך תדקדק לשלם לאיש מדה כנגד מדה לטובתו מצורף שיודה גם כן על חסד השם שישלם לאיש כמעשהו כלומר שיהיו התשלומין בבחינת העובד או הממרה ולא בכחינת המצוה ית' ויתעלה שמו למה שבבחינתו יתברך עובד מצורף בשכבר קדמהו מחסדיו כמו שנזכר במקומו והממרה את פיו בדבר קטן יתחייב עונש גדול בתכלית מה שאפשר. ולזה מבואר שהגמול והענש בכחינחו ולא בבחינת המצוה יתברך שמו הוא חסד בלא ספק וכל שכן הדקדוק בו שיהיה מדה כנגד מדה כאמרם. רבותינו זכרם לברכה במדה שאדם מודד בה מודדין לו והוזכרו בזה מעשים רבים בתלמוד מורים על אמתת זה והוא הענין הא' שישתתפו בו מיני הייעודים הגשמיים ואמנם השני הוא שכבר יראה בהם שלא נאמרו בהחלט שלא יעבוד לזולתו וזה נרמז לחכמים זכרם לברכה במקומות גם בתורה אמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו הנה שהייעוד הרע לגשמי לעובד יעצור שלא יגיעהו וכן הדין בייעוד הטוב הגשמי לעובד שידיעת ההפכים אחת וזה שכבר אפשר שלא יגיעהו ואם למירוק עונות מה ואם לזכרך נפשו להשלימה והן הן ייסורין של אהבה הנזכרים בדברי חז״ל במקומות והוא עניין הנסיונות שנתנסו האבות להקנותם השלמות האפשריו' להם באפשרות המעשים כמו שזכרנו במה שקדם אלא שכבר יראה שהייעוד במעשה הסוטה בתנאים ידועים כמו שבא בקבלה ומכללם שהיה שם השם נמחה על המים בעפר קרקע המשכן והיה התכלית בה לבודקה ובזולתה אחר שנסתרה היותה אסורה לבעלה לא יעבוד זולתה אם לטוב אם לרע אבל שאר הייעודים כוללים היו או מיוחדים הנה יעבור שלא יניעו כמו שקדם והוא העניין השני. ואמנם השלישי הנה הוא הנזכר לרבותינו ז״ל בגמרא דראש השנה והוא אמרם שהאדם נדון אחר רובו והעולם אחר רובו ועשו בזה הערות לאדם במעשיו שיראה עצמו בכל מה שיפעל כאלו היה הוא או העולם כולו מחצה עונות ומחצה זכיות ושיכריע עצמו וכל העולם לכף זכות. וכבר יראה הדין במדינה או עיר ועיר ואם לא בא זה מפורש בתלמוד והוא הענין חג׳ שישתתפו בו סיגי הייעודים הגשמיים. ואולם דרכי הגמול והעונש הרוחניות לא נתפרשו בתורה אבל נרמז בקבלה במקיות רבים והעולה מכללם שנפש העובד אחרי הפרדה מהגוף תהנה מזיו השכינה והיא שתתענג בהשיגה ממנו יתברך מה שהשגתו נמנעת בעודה בגוף והוא האור הגנוזי לצדיקים ויתחזק דבקותה המתמיד זמן בב״ת ויתחלפו מדרגות האנשים כפר התחלפת' באהבה והקשר בעוד בחיים חייתם בגוף ובנפש וכן נפש העוב הממר' אחר הפרדה מן הגוף תשיג צער נמרץ בשבתה בחשך הפך טבעת ודמו אותה לצער השרפה ובנו אותה באור הגהינם להיות היותר דק שבפועלים המוחש צער והמירוק זמן מוגבל כפי שתגזור החכמה האלהית וכבר באו בו סרטים בגמרא ד״ה אין צורך לזוכרם אבל מה שצריך לבאר איך יסכים העיון בגמול וענש הרוחניות וכבר יתבאר זה בקלות ממה שנאמר וזה כי למה שהתבאר בנפש חיות' עצם רוחני הוא מבואר בה שתשיג תכלית השמחה והתענוג כאשר תדבק ברוחניות הנכסף לה בטבעה ולזה בהדבקה בשכינה שהיא הרוחניות היותו נפלא שאפשר הנה מה שיתחייב שתשיג בזה שמחה ותענוג בלתי משוער אלא שיתחלפו מדרגות הנפשות במין התענוג לפי שעור האהבה והדבקות הקודם בעודם בגוף ולהיות ידיעת ההפכים אחת הנה כשלא תשיג מה שתכסוף בטבעה הנה תעביר בזה צער נמרץ עד שאפשר שישיג לה ממנו ההפסד בארך הזמן וזה כי למה שהתבאר במה שקדם כי הנפש עצם זולת ההשכלה ושהאהבה והחשק והתענוג היא זולת ההשכלה ג״כ לא ירחיק העיון שהצער הזה יפסיד עצם הנפש בארך הזמן וזהו מה שכווננו בזה הפרק:
1
ב׳הפרק הב' בבאור שני מיני הגמול ושני מיני העונש אם היה שהם מתחלפים במה זה יתחלפו: ואומר כי כבר יראה ממה שנאמר היותם מתחלפים בעניינים שלש ומסכימים בב׳. אם השלשה שהם מתחלפים בהם אחד שהייעוד הגשמיי לאדם בהיותו בגוף ונפש ולזה יהיה בהכרח מוגבל והייעוד הרוחניי לנפש אחר הפרדה מהגוף על הרוב ולזה יהיה בלתי מוגבל. שני הייעוד הגשמיי יעבור שלא יגיע כמו שבארנו. והייעוד הרוחני לא יעבור שלא יגיע. ג׳ שבייעוד הגשמי העולם נידון אחר רובו. ובייעור הרוחני כל אחד לפי מעשיו. ואם הב' שהם מסכימים בהם אחר שהייעוד הטוב והייעוד הרע לעובר. ב׳ שהייעודים בכל אחד גם כן מדה כנגד מדה אמנם בייעוד הגשמיי כבר נתבאר בפרק הקודם ואולם בייעוד הרוחני יתבאר בקלות וזה שאחר שהיא התכלית בעבודת והדבקות והוא גם כן תענוג הנפש אחר הפרד הדבקות בזיו חשכינה והשגתה הנה אם כן הגמול מתיחס תכלית ההתיחסות וההפך גם כן ענש העובר הרחוק בחייו מהדבקות הנה רחוק הנפש מהשגת מה שבטבעה היה ענש מתיחס תכלית התיחסות. שלישי שהאדם גם כן לפי מה שנראה בגמרת ראש השנה נדון אחר רובו כלומר רוב מעשיו ואפשר שלזה רמז גם כן ר׳ עקיבא בחתימת מאמרו והכל לפי רוב המעשה וכו׳:
2
ג׳הפרק הג' בהתר קצת ספקות יקרו בשני מיני הייעוד: אמנם בייעוד הגשמי כבר יסופק בו תחלה אם היה שיעבור שלא יתקיים לאחת מהסבות שזכרנו איך הונח במקרה כן ובייחוד הייעוד הטוב אינו חוזר והנה השרש אצלנו שהייעוד הטוב אינו חוזר. ב׳ שאנחנו נראה מאמרים לרז״ל הפך מה שנכתב והוא מאמרם שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ואמרו בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא והנה פשט אלו המאמרים סותרים הכתוב עם שנמצאם סותר קצתם וזה שבמקום אחר אמרו אין מזל לישראל ג׳ מה שבא בקבלה אמרם העולם נדון אחר רובו והוא מן התמה איך יתכן במדות פורענות שהצדיקים המועטים היושבים בעיר שרובם רשעים יכשלו בעונם וכבר יראה שיהיה הפך מה שהשרשנו בהשגחה האישיית הנה אלו הספקות שאפשר שיסופקו בייעוד הגשמיי ואולם בייעוד הרוחני אפשר שיסופק בו גם כן תחילה הוא מן הפלא אחרי שהוא עקר הגמול והעונש האמתי שלא יעבור שלא יגיע איך לא נתפרש בתורה ונתפרש הגשמי שאיננו גמול וענש אמתי ושיעבור שלא יגיע ב׳ אחר שחשרש אצלנו אין דבר רע יורד מלמעלה והוא אמת בעצמו ומסכים עמו העיון איך יגיע הרע לנפש ממנו יתברך ואי אפשר שיהיה על צד התוכחה להגיע תועלת לזולתו שהרע המגיע לנפש לא ירגיש בו זולתה. שלישי איך יצוייר מרוק ועונש זמני בנפש והנה כפי הקבלה הונח כן אמרם משפט רשעים בגהינם י״ב חדש. ד׳ לפי שהוא שרש בקבלה שנפשות הפושעים תאבדנה עד שאמר להיותן אפר תחת כפות רגלי הצדיקים הוא מן התמה איך יצוייר הפסד בדבר השכלי שאין לו סבות ההפסד ואם הונחה שיפסד האם תשוב אפר כפשט המאמר. ה' שמאמרם ז״ל בזה הייעוד שהעולם נדון אחר רובו הוא דבר מתמיה וזה שבמיעוט העברות שבידו יראה שלא ימנע הענין מחלוקה אם שהוא שב מהם בחשובה ואם שלא שב והוא במריו והנה אם שב מהם איך נדון אחר רובו שהרי הוא כאלו לא עבר עבירה כאשר יורו מאמרים לרז״ל על זה ואם הוא במריו איך יתכן שעם היותו רחוק מהעבודה לו יתברך יזכה אל נעימות הקרבה והדבקות וכבר בא להם ז״ל על זה שלא יקח שוחד ואפילו שוחד מצוה הכוונה מהם שהעובר אף בעשיתו מצוה אחת לא יכופר בו כי אם בשובו מהעבירה שבידו. ו׳ שהנחנו הגמול והענש אחר המות הוא הפך היישר המדיני ואיך יתכן בחק היושר האלהי וזה שהוא מבואר שהאדם בהיותו בגוף ובנפש בדרך שהיה עובד או ההפך הוא מתחלף במין בנפשו אחרי הפרדה ויראה זה להיותם בלתי מסכימים בגדר והנה בחק היושר המדיני לא יתכן לתת גמול לראובן חלף העבודה שעבד שמעון ואם הוא מסכים עמו במין וזה להיותו מתחלף באיש וכ״ש שלא יתכן לתת הגמול למי שהוא מתחלף עמו במין היתכן לתת גמול למיכאל חלף העבודה שעבד אברהם. ז׳ כשנניח שיעבור זה בחק היושר האלהי בנפש אחרי שהיתה החלק הנכבד מחלקיו ואם איננו מספיק באמת למה שהפשוט בהיותו במורכב איננו בעצמו אשר בחיותו נפרד ואם לא היו במורכב שני עצמיות אבל נניח שיעבור זה בחקו הנה מדוע לא יבחר לו דרך שיגמול או יענוש האדם בגוף ונפש שכבר יראה שהוא יותר נכון והיותר מתיחס הנה אלו הספקות אפשר שיסיפק בייעוד הרוחני וראוי שנאמר בחתר אלו הספקות אם תחלת בייעוד הגשמי הנה הספק הא׳ הנתלה במה שהונח במקר׳ בפשיטות וכ״ש הייעוד הטוב איך יעבור שלא יניע וכ״ש אחר שהפרש אצלנו שהייעוד הטוב אינו חוזר אין התרוממה שיקשה וזה שכאשר נבדוק בייעודים נמצא שהייעודים הטובים שהם בקשר ותנאי קיום כל המצות והחקים והמשפטים ואין ספק שאשר הוא בזה התאר לא יעבור שלא ישיג הייעוד הגשמי כמו שבא במקרה למה שלא יצטרך לזיכוך ומירוק ולנצוח היצר אלא אם כן יהיה על צד הנסיון להוסיף בשלמות כאשר היה ענין אברהם אבינו ע״ה. אבל לפי שהשרש אצלנו הכל לפי רוב המעשה הנה נאמין ואם לא נכתב בפירוש שיתקיים הייעוד הטוב לעובד לפי רוב המעשה אלא שכבר יעבור שלא יגיע לאחת מהסבות שזכרנו אבל אם היה שלא יגיע הנה אין הייעוד הטוב בשביל זה חוזר למה שהרע המדומה המגיע לצודק הוא טוב לפי האמת שתכליתו להגיע אל מדרגת הטוב האמתי מה שלא היה מגיע אליה בזולת הרע או הנסיון ההוא ולזה יתאמת שעם היות הייעוד הטוב הגשמי לא יגיע אין הייעוד חוזר גם בעובר על פי הרוב ואם לא נכתב הייעוד בפי' אבל הייעוד שבא בתורה באופן שנכתב לא יעבור שנכתב בשום צד היה שיהיה בעיר וגבול שרובן רשעים שהשורש אצלנו שהעולם נדון אחר רובו האיש הזה ימלט להיותו מושגח השגחה אישית כמו שהשרשנו במה שקדם ודי בזה בספק הא׳. ואמנם הב׳ והג׳ הנתלים ביישוב המאמרי׳ לרז״ל אין התרם ממה שיקשה וזה שהקדמות הכוללות בתלמוד כחן כח הסתמיות וזה אמנם שרש גדול בתלמוד אמרם אין למדין מן הכללות ואפילו ממקום שנ׳ בהן חוץ ולזה הכוונה המאמר האומר בני חי ומזוני לאו בזכיתא תליא מילתא ירצה לאו בזכותא לגמרי ר״ל שלא יעבוד זולתו אלא במזלא תליא מילתא כלומר בקצת וזה כשתהיה המערכת מחייבת הטוב ההוא או הפכו הרבה פעמים לא תסור הוראת המערכת בשביל הזכות או הפכו ולזה רבה עם היותו צדיק כרב חסדא שתין תכלי אבל הטוב המיוחס לו בשביל זכיותיו הנה הוא צפון לו לעולם הבא שהוא הטוב האמתי ואמרם ג״כ אין מזל לישראל ירצה בהחלט כלומר שכבר אפשר שיהיו במדרגה שיושנחו הפך הוראת המזל ואמנם כשלא יהיו במדרגה שיושגחו בייחוד הנה יתאמת בהם שיהיו נדונים אחר רוב העיר או המדינה או העולם ונאמן בעל השכר לשלם לו הטוב הגשמי ההוא שאבד ברשעת הגוים ההם לשלם לו מהטוב האמתי כשעור המתיחס לו אבל כשיהיו במדרגה שיהיו מושגחים השגחה אישית הנה לא יכשלו בעון זולתם אבל אמרם שכר מצות בהאי עלמא ליכא ירצו שהשכר האמתי למצות אינו בעולם הזה כמו שקדם וירמוז עם זה שהטוב הגשמיי אינו ע״צ הכוונה הראשונה לשכר המצוה אלא להסיר ממנו מעיק השלמות והשכר האמתי הוא הטוב הנפשי ודי בזה בייעוד הגשמי. ואם בייעוד הרוחני הנה הספק הראשון אשר לא סרו הקודמים מלהסתפק בו אין התרו ממה שיקשה וזה שאין ספק שהתורה האל יתברך בעצם ובטבע תחייב ייעוד רוחני לנפש העובד לקשר והדבקות אשר לו עם תכלית הרוחניות וזה ממה שהיה מפורסם לאברהם אבינו ובניו ותלמידיו כמו שקבל משם ועבר ונתאמת אצלו בייעוד בעניין העקידה כי אחר שהובטחו אברה׳ ויצחק באמרו כי ביצחק יקרא לך זרע ואלמלא שהיה אפשר לשלם לו ולהחליף הטוב המדומה בטוב האמתי לא היה עניין לה והאמונה הזאת היתה להם מפורסמת מאד והאבות הירישוה לבניהם ולכל זרעם ולזה היו בני ישראל סובלים עבודת המצרים הקשה ולא היו עובדים יראתם שכבר יחשב שאם היו ישראל שומעין להם ועובדים לאלהיהם שיקבלום בסבר פנים יפות כא׳ מהם ולחיותם סובלים העניות והדלות לבלתי היות עובדים ליראתם די בזה ראיה שהיו מקוים גמול נפשי להיותם נמשכים אחר אמונת אברהם שהיה דורש אמונת החדוש ומצות המילה עם ז׳ מצות שנצטוו בני נח ואלמלא כן אין ספק שהיו בוחרים ההצלחה הגופניות ולצאת מהשעבוד המופלג ההוא ואיך לא והנה המצוה הא׳ שנצטוה המין האנושי והוא אסור אכילת בשר לא נמצא בו ייעוד גשמי ולא רוחני וכשהיתר הבשר ונצטוו בני נח ז׳ מצות לא היה בהם ייעוד ג״כ וכשנתחדשה מצות המילה עוד לאברהם לא היה בה ייעוד רוחני לתורת האל יתברך הוא דבר מושכל בעצמו ומקובל להם ולזה כשנשלמה התורה האלהית התמימה הייעוד הרוחני היה בה מותר גמור למה שהתורות הראשונות להיותם ג"כ אלהיות היה מקובל בהם ייעוד נפשי ואם לא נכתב אבל הייעוד הגשמי בתורה האלהית לא נשמע לעולם עד העת ההיא אלא לאברהם ולא בייחוד במצות המילה אבל שיתחייב לתורה האלהית טוב גשמי היה צריך לכתוב ולפרסם להיותו כנגד הטבע ועל דרך הנס והפלא ודי בזה בא'. ואמנם הב, והג' והד׳ שהם נתלים בביאור איך יגיע הרע לנפש החוטאת והשרש אצלנו אין דבר רע יורד מלמעלה ואם היה שיגיע איך יצוייר מרוק או הפסד בעצם השכלית ואם הוא ספק עצום ראה שנאמר בהתרו כי למה שהתבאר מגדר הנפש להיותם עצם רוחני זולת ההשכלה והיא מבואר בנפשו שהתענוג הוא זולת ההשכלה שהונח היותה נפש מתענגת באהבה והדבקות אשר לה באמצעות ההשכלה כבר הנחנו בה כח פועל ומתפעל. וזה שהכח על ההשכלה בפעל פועל התענוג בעצמה והכח על התענוג א״כ מתפעל וכאשר נתאמת בנפש כח פועל ומתפעל הנה איננו רחוק שיתחייב ממנה ההפסד וזה שסבת ההפסד בדברים אינו אלא בלתי השמע הכחות המתפעלות לכחות הפועלות ולזה כשהיה הכח הפועל בנפש שהוא הכח על ההשכלה מקובל אצל הכח המתפעל שהוא התענוג הנה היא מונחת לטבעה תשאר ולא תפסד. וכשיהיה הכח הפועל בלתי נשמע תשאר הפך טבעה וישיגה הצער אלא שתתחלפנה המדרגות בזה הצער ואולם יתחזק עד שיתחייב ממנו ההפסד אלא שהחקירה אם תפסד אל דבר או אל לא דבר ואם תפסד אל דבר מהו. ואם היה שדלתי החקירה ננעולות בזה כבר ידמה שההפסד האחרון אחרי הצער המכונה בגהינם הוא הפסד ההכנה אשר לעצם בטבעו כאלו נשאר רוח ערום בלא הכנה והוא אשר כנו באפר שהיא שיירי הדבר השרוף אשר נשרף. ואולם כשלא יהיה במדרגה האחרונה מההפסד איננו רחוק שיהיה לו מרוק זמני כאשר תגזור חכמתו. ואחר עבור הזמן שתשאר במדרגה וזה לחסדו יתברך ויתעלה שמו לבד. ובזה הותרו כל הספיקות כלן לפי מה שיראה. ואולם הספק הה' הנתלה בדעת היות האדם נדון לפי רוב מעשיו כבר אפשר שיותר כשיאמ' שזה נאמר על הייעוד הגשמי בלבד ואם על כל פנים יתאמת גם זה הדעת גם כן בייעוד הנפשיי הנה נבקש אמצעי לשני הקצוות וזה כי בין השב ובין העום׳ בטייו בבר ימצא ביניהם אמצעי והוא שלא שב בתשובה אם נתעצל בה על דרך השבחה או שנכשל בעבירה שלא נשמר ממארב יצרו לא במרד ולא במעל ובכיוצא בזה רב חסד ממה בלפי חסד אמנם הספק הו' הנתל' ביושר האלהי איך יגמול או יעניש זולת העובד או העובר במין הנה ראוי שנאמר בהתרו בי בהיות הנפש כאשר התבאר מנדר העצם אלא שהיתה צורת לגוף למה שתתן לו השלמות האנושי בהתאחדה עם הגוף אמנם לא תשתנה בעצמה אלא שתפרד ממנו ולהיותה החלק הנכבד מהאדם והיה החלק ההוא הוא בעצמו קודם ההפרד בלתי משתנה אלא שנפרד מהגוף והיה הטוב והרע הגופיי איננו טוב ורע באמת הנה כבר יתכן שיהיה הגמול והענש האמתי הטוב והרע האמתי שהוא הטוב והרע הרוחני. ואמנם הספק הז' הנתלה בשאלה איך לא בחר היושר האלהי שיהיה לאדם נטול וענש בגוף ונפש אחר היות הפועל לעבודה או למרי האדם בהיותו בגוף ונפש הנה התר זה ממה שיקל מאד לפי מה שבא בקבלה לפי שהמכוון בתחיית המתים לפי מה שיראה הוא התכלית הזה בעצמו להיות הגמול והעונש מתיחס ונכון באמרו ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לדראון עולם כמו שהתבאר במה שיבא בג״ה והנה להיות מדה טובה מרובה הנה כבר מצאנו בקצת החסידים לפי מה שבא בקבלה שלא טעמו טעם מיתה אשר מכללם נתפרש במקרא על אליהו הנביא עליו השלום הנה היום י"י לוקח אדוניך מעל ראשך וגומר עד שעלה בסוסי אש ורכב אש ועודנו קיים מהרה יגלה כאשר אמר הנביא הנה אנכי שלח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום י"י הגדול והנורא ובכאן הותרו כל הספקות והתהלה לאל לבדו ומרומם על כל ברכה ותהלה:
3
