אור ה', המאמר הראשון, הכלל הראשון י״בOhr Hashem, First Treatise, First Principle 12
א׳בבאור ההקדמה הי״ב האומרת שכל כח נמצא מתפשט בגשם הנה הוא בעל תכלית להיות הגשם בעל תכלית: הנה ארסטו באור ההקדמה הזאת (כא') [בשמיני] מהשמע. וסדר המופת כן כל גשם אם שיהיה בעל תכלית או בלתי בעל תכלית אבל מציאות גשם בלתי ב״ת נמנע כמו שהתבאר במה שקדם נשאר אם כן שיהיה הכח בגשם בעל תכלית והנה מציאות כח בלתו ב״ה בו יראה שהוא נמנע אחר הניחנו הקדמה אחת מפוארת בעצמה והיא שהכחות המתפשטים אשר בגשמים מתחלקים בהחלק הגשמים ושכל מה שיהיה הגשם יותר גדול יהיה כח תנועתו יותר גדול כאשר נראה בחלק הגדול מהארץ יותר גדול הנעה מהחלק הקטן ממנה וכאשר התישב זה סדר ההקש כן. אם ימצא כח בלתי ב״ת בגשם בעל תכלית יתחייב אחד משני דברים אם שיניע מתנועע מה בעתה או שיהיו כח בלתי בעל תכלית וסח בעל תכלית שוים בהנעה ושניהם מבוארי הבטול ואיך [שיהיה] יתחיי' זה כפי מה שאומר. נניח הגשם אשר בו כח בלתי בעל תכלית יניע מתנועע מה בזמן מה. הנה כבר אפשר במניע בעל תכלית שיניע המתנועע ההוא למה. שעלינו להניחו בשיעור שיניעהו המניע בעל תכלית. ואין ספק שיצטרך בהנעתו אל זמן. יותר גדול מהמניע הבב״ת והנה לא ימלט המני' הבב״ת אם שיניעהו בעתה או בזמן. ואם יניעהו בזמן יהיה בהכרח חלק ידוע מהזמן היותר גדול. והוא ידוע שאפשר לנו שנקח מהגשם הבב״ת חלק יהיה יחסו אל הב״ת האחד יחס הזמן הקטן אל הזמן הגדול ויהי א״כ חלק הבב״ת שהוא ב״ת בהכרח שוה בהנעה אל הכח הבב״ת התבאר אם כן חיוב התדבקות הנמשך לקודם. והוא שאם ימצא כח בלתי בעל תכלית לגשם בעל תכלית יתחייב אחד משני דברים אם שיניע המניע הבלתי בעל תכלית מתנועע מה בעתה. ואם שיהיו כח בב״ת וכח בעל תכלית שוים בהנעה.
1