אור ה', המאמר הראשון, הכלל הראשון י״זOhr Hashem, First Treatise, First Principle 17
א׳בבאור ההקדמה השבע עשרה האומרת שכל מתנועע לו מניע בהכרח. אם חוץ ממנו כאבן מניעה היד. או יהיה מניעו בו כגשם החי. כי הוא מחובר ממניע ומתנועע. ולזה כאשר מת ונעדר ממנו המניע והוא הנפש ישאר המתנועע והוא הגשם במקום כמו שהיה אלא שהוא לא יתנועע אותה התנועה. ולמה שהיה המניע נמצא במתנועע נעלם בלתי נראה לחוש נחשב כחי שהוא מתנועע בלתי מניע. וכל מתנועע יהיה מניעו בו הנה הוא אשר יקרא מתנועע מצדו. עניינו שהונח המניע למה שיתנועע ממנו בעצמות נמצא בכללו. יסוד ההקדמה הזאת לבאר שכל מתנועע יש לו מניע. והנה לפי שהמתנועע אם שיתנועע בטבע כתנועת האבן אל המטה. ואם בהכרח כתנועת האבן אל מעלה. ואם בבחירה כתנועת הב"ח. הנה המתנוע׳ בהכרח ובבחירה הדבר בהם מבואר שהמני׳ בהם זולת המתנועע. ואולם המתנועע בטבע יתבאר מזה למה שנמצאו המתנועעים בטבע מתחלפים בצד וזה שתנועת האבן אל המטה ותנועת האש אל המעלה הוא מחוייב שאין התנועה לו במה שהוא גשם בשלוה שאם היה כן לא היו מתנועעים בצדדים מקבילים. אלא שהתנועה המיוחדת לכל אחד במה שהוא זה הגשם ולהיותם שוים ומשותפים בנשמות הנה א״כ צור׳ כל אחד המיוחדת היא התנועה ההיא באמצעות הכח אשר שם בה והוא הנקרא טבע ולזה היה טבע כל אחד הוא המניע [ממוצע.]
1