אור ה', המאמר הראשון, הכלל הראשון ל״אOhr Hashem, First Treatise, First Principle 31
א׳בבאור המופת הה׳ לרב בהעמיד האחדות והוא מיוחד על ההקדמה המקובל והוא שהנמצא כלו כאיש אחד נקשר קצתו בקצתו ושכחות הגלגל מתפשטות בזה החמר ומכינות אותו. וזה שאם היו שני אלהות לא ימלט העניין מחלוקה אם שהאחד לבדו יתעסק בחלק האחד מחלקי זה הנמצא והאחד יתעסק בחלק האחר או שהאחד יתעסק עת והאחר עת. או שיתעסקו שניהם בכלו תמיד עד שלא תשלם פעולה מהפעולות בלתי שניהם יחד. והראשון בטל אחר שכלו נקשר קצתו בקצתו. והב' ג״כ בטל הפנים הא' שאם היה העת אשר יתעסק הא' הי׳ אפשר להתעסק בו הא׳ מה הוא הסבה שיעשה זה ויבטל לזה ואם היה נמנע לאחר באותו עת תהיה שם סבה אחרת בהכרח אשר תחייב הפעל לזה והמניע לזה אחר שהזמן אין חלוף בו והנושא לפועל א' נקשר קצתו בקצתו ועוד שכל א' משניהם נופל תחת הזמן והיה א״כ מתנועע כמו שהתבאר בהקדמה הט״ו והיה צריך אל מניע כמו שהתבאר בהקדמה הי״ז וכ״ב הונח אלוה והוא מניע ראשון זה אלוה ועוד שכל א׳ מב׳ יצא מן הכח אל הפעל וצריך כל א' מהם אל מוציא כמו שהתבאר בהקדמה ה״א ועוד שיהיה בעצם כל א' משניהם אפשרות והוא מחוייב א"כ שיחיה נעדר כמו שהתבאר בהקדמה הכ״ג. הנה מכל אלו הפנים יראה שאי אפשר שיעשה האחד עת והאחד עת והוא השני. והג׳ גם כן בטל פעל שלא ישלם בפעל אחד הנה אין אחד מהם פועל וסבה ראשונה לפעל ההוא אבל הסבה קבוץ שניהם שאין המלט ממקבץ. ואם היה המקבץ אחר הוא הראשון האחד יתברך ואם היה המקבץ צריך לשנים הנה קבוצם צריך מקבץ ולא ילך זה לבלתי תבליתכטו שהתבאר בהקדמה הג' הנה בהכרח שיגיע אל אחד הוא הסבה במציאות זה הנמצא האחר:
1
