אור ה', המאמר הראשון, הכלל השני ט״זOhr Hashem, First Treatise, Second Principle 16
א׳בחקירה המופת הב׳ שסדר הרב באלו הג' דרושים ולחקור בו ג"כ משני׳ צדדים. אם הא׳ הנה במופת הב' נמצא שנשתמש בו בהקדמה ההוא האומרת שאנחנו כשנמצא דבר מורכב משני דברים וימצא הא׳ לבדו יתחייב ג״כ מציאות האחר לבדו. והנה אמת ההקדמה הזאת כשאמר שאלו היה מציאות מחייב שלא ימצאו אלא יחד כחמר והצורה הטבעית לא היה נמצא הא׳ בלתי האחר בשום פנים. ותחלה אומר שהחיוב שעשאו הטעאיי וזה שלא יחייב מציאות האחד לבדו שמציאותם מחייב שלא ימצאו אלא יחד. אבל מה שמחייב היא באחד מהם. ר״ל שמציאותו איננו אפשרי אלא עם האחד. ועוד שאם היה החיוב אמתי לא יתחייב ממציאות האח׳ חיוב מציאות האח' אלא אפשרות מציאותו אלא שאין החיוב אמתי ולא ההקדמה אמתית. וזה שאשר ילך מהלך השלמות לאחר זה עניינו שלא ימצא אלא בהמצא הדב' אשר הוא לו שלמות והאחר ימצא לזולתו כאלו תאמר החי עם הצומח על ד"מ כי אנחנו נמצא חי צומח ונמצא צומח לבדו. [ולא נמצא חי לבדו] ולזה מבואר הוא שההקדמה בעצמה כוזבת והמופת א״כ בטל. ואם השני כשנוד׳ שההקדמה אמתית הנה לא יתחייב ממנו מציאות מניע בלתי מתנועע במקרה. וזה שאנחנו נמצא מניע ומתנועע יחד ונמצא מתנועע בלתי מגיע אלא במקרה. וזה שהמתנועע האחרון יניע במקרה הכח המניע ומקרי הגשם הדבקים בו. ולזה יחוייב שנמצא מגיע לא יתנועע אלא במקרה ולזה יהיה אפשר שיהי' כה בגשם שהוא מניע בעצם ומתנועע במקרה ולזה לא נתבאר במופת הז׳ היותו נבדל:r
1