אור ה', המאמר הראשון, הכלל השני ב׳Ohr Hashem, First Treatise, Second Principle 2
א׳בחקירה בהקדמה הב׳ האומרת שמציאות גדולים אין תכלית למספרם שקר. והוא מבואר שיסוד ההקדמה הזאת היא אמות ההקדמה הא'. וכאשר התבאר בטול הא׳ יתבאר בקלות בטול ההקדמה הזאת הב' אלא שיש לאומר שיאמר שאף כשלא תתאמת האחד תתאמת הב׳ מצד המנעות מספר בב״ת. וזה בשנאמר כל (זמן) [מספר] אם זוג ואם נפרד והזוג והנפרד כל אחד מוגבל וב״ת א״כ כל מספר ב״ת. והנה כבר קדם לנו בפ״ג מהכלל האחד שאין זה דעת הרב גם אבוחמד וב״ס מסכימים עמו. והנה ב״ר נתעורר בזה בביאורו לספר השמע ומה שראוי שיאמר בזה הוא שהמספר בפעל רוצה לומר הספורים בשם מספר הנה הם מוגבלים וכל מוגבל בעל תכלית בהכרח אבל בעלי המספר רוצה לומר אשר מדרכם שיספרו אבל אינם ספורים בפעל אין הבלתי בעל תכלית נמנע בהם ולו הונח שיהיה זוג או נפרד וזה שכבר אפשר שיהיו זוגים נפרדים בב״ת. אלא שהאמת הגמור הוא שהחלוקה למספר אל זוג ואל נפרד הוא במספר הב״ת המוגבל אבל במספר הבב״ת למה שאינו מוגבל היא בלתי מתואר בזוג ונפרד וכבר העירונו בזה בפרק הנזכר.
1
