אור ה', המאמר הראשון, הכלל השני ג׳Ohr Hashem, First Treatise, Second Principle 3
א׳בחקירה בהקדמה הג' האומרת שמציאות עלות ועלולים למספרם שקר. ואומר שהמופת אשר סדר אל תבריזי בזה אשר העירונו עליו בפרק הג׳ מהכלל הא׳ והרמוז במאמר הח' מספר השמע ובמה שהאחר הטבע בלתי מספיק לפי דעת הרב. וזה שלא יחוייב המנעות מספר בלתי בעל תכלית אלא לדברים שיש להם סדר והדרגה במצב או בטבע ולזה אפשר בשכל אחד שיהיה עלת שכלים בלתי בעל תכלית במספר. ובכלל אין המנעות מציאות עלולים בלתי בעל תכלית מעלה אחת אם היה אפשר לעלה אחת אצילות יותר מעלול אחד. ואחר שאין המנעות לעלולים להיות בב״ת ואם להם עלה לכללם הנה אם כן לא יחייב מציאות העלה לכללם המנעות הבב״ת לעלולים ולזה כאשר נניח עלול ועלולים כשיהיה האחד עלה לשני והב' לג׳ וכן לעולם. מי יתן ואדע כשנניח לכל אלו עלה אחת איך יחייב מציאות ההמנעות הבלתי בעל תכלית לעלות ועלולים וזה שלא יחוייב זה מצד היות עלה ראשונה לכלם שהוא בהנחתינו עלולים בלתי בעל תכלית כבד נודה בעלה ראשונה לכלם והוא מבואר שלא ימנע היותם בלתי בעל תכלית אחר שאין המנע בלתי בעל תכלית במספר בדברים שאין להם סדר במצב או בטבע. והנה כשנניח ג״כ העלולים הבב״ת כל אחת עלה לחברו לא יקרה מזה שום בטול. אלא שאנו צריכים לדבר יכריח מציאותם על העדרם אחר שכלם אפשרי המציאות. ואנחנו כבר נודה בעלה הראשונה אשר לא יתחייב התכלית לזולתה מהעלולים והיא המכרעת מציאותם. וכבר חתרו קצת המפרשים לאמת ההקדמה הזאת כשאמר זה לשונו כי מה שלא יגיע בעצם אם לא בקדימת מה שאין לו סוף הנה לא יגיע. ואי אפשר שימצא ע"כ. והנה אם היתה הקדימה זמנית היה מקום לטענה הזאת ואם כבר תקבל המחלוקת למה שאנחנו נראה שמה שלא יניע אם לא בהקדמת מה שאין סוף לו הנה יגיע כאלו תאמר עד״מ שהיום הזה שאנחנו בו הגיע ואם לא הגיע אלא בקדימת מה שאין סוף לו לאומרים בקדמות העולם אלא שזה במקרה ושגורה באפשרות שבמקרה ובהמנעות אשר בעצם צריך האמתה אבל כשנודה בחלוק הזה בקדימה אשר בזמן אין מקום לו בקדימה אשר בסבה אחר שהם יחד בזמן כי אחר שהדברים יחד בזמן אחד מי חייב המנעות כשיהיה כל אחד עלה לאחד ואפשרות בהיותם כלם עלולים אחר שנודה באפשרות היותם בב״ת יחד אלא שהמכוון מזאת ההקדמה ומה שאנו צריכין ממנה הוא מציאות עלה ראשונה בלתי עלולה היו העלולים בלתי בעל תכלית וכל אחד עלה לחברו או בעל תכלית.
1
