אור ה', המאמר הראשון, הכלל השני ד׳Ohr Hashem, First Treatise, Second Principle 4
א׳בחקירה בהקדמה הזאת האומרת שכל משתנה מתחלק. וזה שאנחנו נמצא בנפש המדברת שהיא משתנה בקנין המושפלות מהמוחשות ומהמדומות אשר יהיו בזולת זמן. והתנועות הנפשיות כשמחה והדאגה אשר לא יהיו רק בזמן. והנה אל תבריזי נתעורר מהספק הזה ואמר בהתרו שהכוונה בזה באיכיות גשמיים. ויראה שנמשך לדעת אבובכר בבאור דברי ארסטו כאשר העירונו בפז׳ מהכלל הא' ואולם לדעת ב״ר נאמר לפי פירושו שהכונה בזה באיכיות ותנועות גשמיות ויהיה א״כ כל ההקדמה הזאת כפל ומותר וביחוד למה שהמתנועע בתנועות גשמיות הוא גשם. ועוד שאם ההקדמה הזאת חלקית ומיוחדת באיכיות הגשמיות הנה לא יוכל להשתמש ממנה במה שיבא במשתנה כלל. אלא שהתר הספק לפי מה שיראה הוא כפי התנאי שהעירונו במתנועע וזה שאנו צריכין להחנות בו המתנועע בעצם וכן נאמר אנחנו במשתנה רוצה לומר המשתנה בעצם. ולהיות הנכש המדברת בלתי משתנה בעצם אלא למה שיקרה היות היולנית לא יבטל אמות ההקדמה הזאת אלא שהבאור אם השינוי הקורה לה אם אפשר להיותו עצמי אם לא יתבאר במה שיבא בג״ה יתברך:
1