אור ה', המאמר השני, הכלל הרביעיOhr Hashem, Second Treatise, Fourth Principle
א׳הפרק א' בבאור שם הנבואה ועניינה כפי מה שתחייבהו התורה ויסכים בו העיון:
1
ב׳הנה הנבוא׳ לפי שנמצ׳ ממנה הוא שפע שופע לשכל האדם רוחני מדעי מאתו ית׳ כאמצעי או בזולת אמצעי מודיע לו גם בזולת הקדמות אשר מהם יתחייבו עניין או עניינים סכלם האיש ההוא וזה בבל החמריים. וזה אמנם להישרתו או להישרת זולתו ואולם אמרנו בגדר הזה שפע שופע הוא כסוג לכל השפעים השופעים מהמשפיעים למושפעים. ואמרנו לשכל האדם הבדל יובדל מה מהשפעים השופעים על שאר המינים. באלו תאמר לב"ח ולצמחים ולפי ששמנו מקבל השפע שכלי יוציא החלום והקסם שהכח המקבל להם הדמיון כמו שהתבאר בספר החוש והמוחש. ואמרנו רוחני הבדל יבדילהו מהשפעים החמריים הגשמיים ואמרנו מדעי הבדל יבדילהו מהשפעים הרוחניים אשר בכח כאלו תאמר השפע השופע על האדם שישימהו משכיל בכח. ואמרנו מאתו יתברך באמצעי או בזולת אמצעי יוציא גם כן החלום והקסם וירמוז אל נבואת משה שהיתה בזולת אמצעי ושאר הנביאים שהיתה באמצעי ואמרנו מודיע לו גם בזולת הקדמות עניין או עניינים. הבדל יבדילהו מהשפע השופע על האדם ושימהו משכיל בפעל בדרך שלא ישכיל בה אמתתו בזולת ההקדמות אשר יתחייב מהם המושכל ההוא. וזה אם מהמושכלות אם מהמוחשות ואם מהמקובלות הנמשכות כמו שהתבאר במקומו.
2
ג׳והנה אמרנו סכלם האיש ההוא יבדילהו מהמושכלות הראשונות כי לא סכלם והוא איש הנרצה בו איש משכיל ואמרנו זה בכל החמרים יורה ככל על הנבואה שכבר תהיה בחמר האפש' כמו בשאר החמרים. וכבר יראה זה ברוב הנבואות והייעודים כמו שהעירונו על זה בכלל הראשון מזה המאמר. וכבר נמעדו בזה רגלי קצת מחכמי אומתינו שראו היות ידיעת השם בחמר ההכרח לבד. ועם שהוא כפירה גמורה בחק התורה הוא מבואר הנפילה בעצמו כמו שקדם לנו. ונעיר עוד עליו בכלל הה׳ בג״ה. ואמנם אמרנו וזה אמנם אם להישרתו אם להישרת זולתו הוא מקום התכלית שכבר יושמו התכליות בגדרים להיות התכלית החזקה שבסבות הארבעה כמו שהתבאר במקומו. והנה לפי מה שנמצא בתורה ובכתובים כבר יהיה מהנבואות להישרת הנביא כרוב הנבואות שהגיעו לאבות. וכבר יהיה להישרת זולתו בנבואת אדון הנביאים שהיתה להישרת כלל אומתינו. ונבואות הנביאים השלוחים אל ישראל וזולתם מהאומות. הנה זה ממה שיראה בבאור שם הנבואה לפי מה שנמצא ממנה. וכבר יראה ממנו שהוא יכלול כל מדרגות הנבוא׳. וזה לפי מה שבא בקבלה עקר הנחת שם הנבואה על הנביאים השלוחים. וזהו כלל ספרי הנביאים. ועל צד השאלה נעקרה גם כן אל המדברים ברוח הקדש והוא כלל הכתובים ובכל אחד מאלו מדרגות גם כן. וזה כי בנבואה הבדלים מנבואת משה רבינו עליו השלום לשאר הנביאים כמו שבא בתורה בפירוש. גם בנבואות שאר הנביאים הבדלים. כי מהם באמצות חלום. ומהם באמצעות מראה. ומהם במשלים וחידות. ומהם בדבור. וגם כן כמדברים ברוח הקדש הבדלים. כי מהם יושפע להם הדברים שדברו והם בייעודים העתידים. וזה אמנם בזולת חלום ומראה. אמר מבאר לזה רוח י"י דבר בי ומלתו על לשוני. וזהו מדרגת דוד בתהלותיו. ושלמה במגלת שיר השירים וירמיה במגילת קינות כי עם היותו נביא איננו נמנע בחקו לדבר ברוח הקדש ואם היא מדרגה למטה מהנבוא׳ בעת פנותו מהיותו מתנבא וזה מבואר בעצמו והיא גם כן מדרגת דניאל לפי הקבלה. ומהם שלא ישפע להם בייעודים עתידים אלא ספורים קרו. והכוונה אשר דקדוק הלשון בהם ודקדוקי סופרים ככתיב וקרי. וחסרון ויתרון. ואותיות גדולות וקטנות. ופרשיות סתומות ופתוחות נפל בהם ברוח הקדש. וכללו המדרגות האלו בכתובים כמו שכללו מדרגות הנביאים בנביאים. ואם כבר יתחלפו במדדגה לפי מה שיראה מהם והעירו עליו בשני מחגיגה אמרם כל מה שראה יחזקאל וכולי ולזה היו כל המדרגות שלש. מדרגת אדון הנביאים והוא בתורה. מדרגת שאר הנביאים והוא בנביאים. מדרגת המדברים ברוח הקרש והוא בכתובים. ולזה מה שדרשו ז״ל בא׳ מבתרא תורה נביאים וכתובים. ואולם עם היות בין נבואת משה רבינו עליו השלום ונבואת שאר הנביאים הבדל עצום לא ראינו למנותה בפנה מפנות התורה כמו שלא מצינו הבדל מופתי משה רבינו ע״ה ממופתי זולתו כמו שבא בתור׳ למה שכבר יצוייר מציאות מזולת שנצייר הבדל בנבואות ובמופתים וזהו מבואר בעצמו. אבל לחיות דעת תורתינו והכופר בו ככופר בספור מספורי התורה ראינו לבארו במאמר הג׳ בהג״ה הכולל הדעות האמתיות התוריות ונרחיב בו הבאור לפי שבאו בו בדבר הרבה עניינים בלתי מסכיים אל קבלתינו לפי מה שיראה.
3
ד׳הפרק ב' בבאור משיגי הנבואה העצמיים:
4
ה׳הנה לפי מה שנמצא בידינו ממנה יראה שמשיגי הנבואה העצמיים שלש האחד מסכים ושוה בכל הנביאים בלתי מתחלף בהם והשנים יתחלפו בהתחלף מדרגות הנביאים. האחד אמות ייעודי הנביאים והוא שוה ומסכים בכל המדרגות השני המופתים והנפלאות לתכלית מה אשר יתחדשו באמצעות הנביא. ויתחלפו בהם מדרגות הנביאים הג' כוסף נמרץ ואומץ לבב לקרוא לזולתם לעבודת השם ויתחלפו גם כן בזה הנביאים. אולם הראשון והוא אמות יעודי הנביא הנה בא בתורה מפורש אשר ידבר הנביא בשם י"י ולא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו י"י. ונאמר על שמואל וי"י היה עמו ולא הפיל מכל דבריו ארצה וידעו כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא י"י. וזה מבואר מאד. ומה שצריך שנתעורר עליו הוא מה שנמצא בנבואת יונה אשר קרא את הנבואה באזני ננוה עוד מ' יום וננוה נהפכת. וכאשר האמינו באלהים ויקראו צום ושבו מדרכם הרעה ומן החמס אשר בכפיהם. וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה. ובא מפורש ג"כ בספר ירמיהו רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד ושב הגוי ההוא מרעתו וגו׳ ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטות ועשה הרע בעיני י"י ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להטיב לו. ומה שאמרו המפרשים בהתר זה שהייעוד הטוב אינו חוזר לרעה חוזר. ולזה תהיה בחינת הנביא בייעודים הטובים כי הייעודים הרעים אפשר שלא יגיעו כי חנון ורחום הוא וניחם על הרעה בשובם אליו בכל לבם כמו שהיה בנינוה. ויהיה לפי זה מאמר ירמיהו רגע אדבר ירצה רגע אל לבי אבל לא באמצעות נבואה כי אז לא ינחם על הייעוד. וכאשר הוקשה להם יראת יעקב ופחדו מעשו אחיו ואם כבר הובטח בנבואתו והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך וגומ׳ התירו זה בב׳ פנים הא' כשאמרו שהייעוד הטוב אינו חוזר בתנאי שיהיה באמצעות נביא שלוח לזולתו שגם בזה הייעוד הרע חוזר כמו שהיה בייעוד יונה ונינוה וכייעוד ישעיה לחזקיה. ולהיות ייעוד יעקב בזולת נביא שלא לזולתו נתירא שמא יגרום החטא. ובזה הדרך דרך בה הרב ז״ל. ויהיה לפי זה רגע אדבר גם אל נביא ובלבד שלא יהיה שלוח לאומה אלא שאמרו רגע אדבר לנתוש ולנתק יסבול שיהיה שלוח אל הגוי והממלכה שהייעוד הרע חוזר ואמרו רגע אדבר לבנות ולנטוע לא יסבול שיפורש כן שהייעוד הטוב אינו חוזר כשיהיה שלוח לאומה. הב׳ והוא הדרך שדרך בה הרז״ל אמר לפי שהרע שיגיד עליו הנביא הוא לשמירה שלא יבא ולזה התכלית הגיע ההודעה לו כבר יתכן שלא יתאמת הייעוד. וזה בהגעת התכלית אשר בעבורו היה ההודעה כאלו תאמר בהטיב דרכיו האיש או העם אשר נתייעד ברע אבל הטוב המסודר הגעתו לאיש הוא רחוק שלא יגיע למה שהבחירה הושמה באדם לתקן המעוות בסדור אשר מפאת הגרמיים השמימיי׳ לא לקלקל ומזה הצד ישלם בחינת הנביא כשלא יגיע הטוב אשר ייעד ואולם צריך שיובן זה בטוב אשר מפאת הסדור השמימיי: אכל הטוב אשר מפאת ההשגחה האישיית והוא מיוחס אל השגחת השם בזולת אמצעות מערכה: הנה ואם לא יפורש בו תנאי צריך שיובן בקשר תנאי העבודה והדבקות. ולזה נתירא יעקב שמא יגרום החטא לפי שהטוב ההוא המיועד היה מפאת ההשבחה האישיית והתבאר לו זה כי לא יתכן שתשלם לו השמירה בכל אשר ילך מפאת הסדור אשר מגרמים השמימיים. ואם כבר אז״ל כל ייעוד שיצא מפי הב״ה לטובה אפי' על תנאי אינו חוזר. הנה ראוי שיובן כשלא יהיה התנאי תנאי בעצמות. וזה שכבר בארו זה בעניין משה כשאמר לו יתברך ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם וגומר. כי אין ראוי לומר שיהיה הטוב המיועד למקום מניעת התפלה. אלו דברי החכם הזה. וכמה הם רחוקים אצלנו תחילה כי כשנניח כן נצטרך לדחוק המקרא שכתוב אשר ידבר הנביא בשם השם ולא יהיה הדבר ולא יבא כשייעד על הטוב המסודר מפאת ההשגחה האישיית כבר יתכן שלא יהיה הדבר ולא יבא. ואמנם לדרך שדרך בו הרב יהיה בשיעד על הטוב בשלוח. ובלבד שיהיה שלוח ולפי החכם הזה יצטרך לדחוק אותו בטוב אשר מפאת סדור הגרמים השמימיים והוא רחוק מאד. ועוד כשלא יהיה הדבר ולא יבא מי יחן ואדע איך יבחן בו הנביא. וזה שכבר יתנצל הנביא שהטוב אשר יעד היה מפאת ההשגחה האישיית שאפשר שלא יגיע כאשר הונח. ועוד שגם כשנניח שהיה הטוב המיועד מפאת הגרמים השמימיים. הנה ואם נודה שהוא רחוק שלא יגיע הנה אינו נמנע וזה מפאת רוע הבחירה ואחר שהוא אפשר שלא יגיע ואם הוא על המעט והיה מגדר האפשר אשר כשהונח נמצא לא יקרה מהנחתו בטול. הנה לא אשער איך יבחן בו הנביא אלא שכל זה בדיאה ובנין בלי יסוד עם שמה שבאר ביעקב שנתבאר לו שהיה מפאת הסדור אשר מהגרמים השמימיים הנה ואם היה האמת כן הסבה שנתן איננה כלום. וזה שאם היה הייעוד לו ולזרעו היה אפשר שיאמר כן שבכל הזמן הארוך א״א שתשלם לו השמירה אבל אינו נמנע בחלד באיש אחר שיהיה כל ימיו בשמירה ובבטחון וכל שכן שכאשר נאמר לו זה כבר עבר רוב שנותיו אבל לפי דרכו היה אפשר שנאמר שיעקב היה מתירא שהיה הצד ההשגחה האישיית ולזה לא היה בטוח שלא יגרום החטא. ומזה הצד בעצמו לא יבחן הנביא כשלא יהיה ולא יבא הייעוד הטוב לאפשרות היותו מפאת ההשגחה האישיית כמי שזכרנו אלא שהדרך הזה אין לו על מה שיסמך. וכבר זכרנו שגם בדרך הרב יקשה מאמר ירמיהו נאמרו רגע אדבר שהשוה הייעוד הטוב והרע כמו שימזגו וגם בדרכו נצטרך לומר נאמרו אשר ידבר הנביא בשם י"י הוא בייעוד הטוב לבד והוא הפך פשט הכתובים אלא שהביאם לזה לפי מה שיראה מאמר ירמיהו לחנניה בן עוזר הנביא אשר ינבא לשלום בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו י"י באמת ונתחייב להם מזה שבחינת הנביא היא בייעוד הטוב הוא ולפי זה נצטרך לומר שכוונת הכתוב היה לדקדק שאם לא יבא דבר הנביא יודע שלא שלחו י"י באמת. והנה אם היה מאמר הכתוב צודק כבר יעבור שתהיה הכוונה לדקדק מסוחר הקודם סותר הנמשך. ואם איננו מתחייב אבל לפי דרכם מאמר הכתוב בלתי צודק שאין הבחינה בבא דבר הנביא אשר שלחו י"י באמת. אלא בהשנות הרע וזה שכבר אפשר שיהיה בקסם או בחלום כמו שנאמר על שמואל לא הפיל מכל דבריו ארצה. וידע כל ישראל מדן עד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא: הנה בבוא דבר הנביא משפט אשר ינבא למלחמה אחד והבחינה לפי דבריהם איננה כי אם כשלא יבא דבר הנביא אשר ינבא לשלום ומלבד זה הנה לפי דרכם אמרו בפסוק הקודם לו לנביאים אשר היו לפני ולפניך וינבאו אל ארצות רבות ואל ממלכות גדולות למלחמה ולרעב ולדבר מותר אין עניין לו גם ייחסם הנביא ממנו אלא שהכוונה בכתובים אלו לפי מה שאחשוב שירמיהו כמהתל על חנניה ומשיב על דבריו ואמר בבא דבריו יודע שהשם שלחו באמת והאמת מה שאמרו שהוא לקח כבאור זה הקדמה אמתית והרצון בה שהנביאים אשר לפניהם ירצה שהם מוחזקים בנביאים וינבאו על ארצו׳ לרעה אשר ינבא לשלום ויחלוק עליהם בבא דבריו יודע שהשם שלחו באמת וזה כי להיותם מוחזקים בנביאים והם מהנבאים לרעה כבד יראה בבא דבר המתנבא לשלום שבא להם השפע מהסדור אשר לגרמים השמימיים ואל זה המתנבא לשלום מהשפע שמפאת ההשגחה האישיית ולזה אמר אשר שלחו י"י באמת. כי אם היה שאחרים ג"כ שלוחים ממנו אינם שלוחים באמת ובלי אמצעי והיה זה כן שהרע ראוי שיוחס אל הסדור השמימיים והטוב אל ההשגחה האשיית ולזה לקח מזה משל שאחד שהיה ירמיה מוחזק לנביא והיה מתנבא לרע׳ בבא דבר חנניה שהיה מיעד טוב יראה ששלחו השם באמת כלומר בלי אמצעי ושהיה ירמיה שלוח באמצעי והוא הסדור ולקח זה הדרך כאלו אמר עתה נראה אם שלחך השם באמת ולזה אין אצלנו הוכחה מזה שהבחינה תהיה כשלא תתקיים הייעוד הטוב בלבד אבל מה שאפשר שאמר בזה לפי מה שיראה הוא שאין הפרש בין ייעוד הטוב לזולתו וכמו שיורה עליו פשט הכתוב שאמר אשר ידבר בשם י"י וגו׳ ולא חלק בדברים אלא שהכוונה בו כאשר ידבר הנביא להודיע על היותו נביא ויודע אם ביעודו בחמש אות וזה יאמן בפעם אח״כ לשלא יהיה חשד באות ההוא או בייעודו לדברים העתידים ויצטרך בזה השנות. וכאשר ידבר הנביא בדרך הזה אם שלחו השם אי אפשר בדבר ההוא שישתנה היה ייעוד טוב או רע ויורה על זה הכתוב שלפניו אמר וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו י"י. שכבר יראה מזה שהכוונה היא לדעת אם הוא נביא שלוח והודעתו ג״כ לתכלית זה בעצמו: (וכן) ואז הישרתנו הקבלה דאמית שכשתה הדבור הנביא על האופן הזה להודיע היותו נביא שלוח שאחר שלא יהיה הדבר ולא יבא כאמרו ואם איש אלהים אני תצא אש וגו׳ וכבר קדמנו אדון הנביאים באסרו אם כסות כל אדם ימותון אלה ופקודת כל אדם יפקד עליהם לא י"י שלחני. ואם היה שהייעוד הרע חוזר באופן הזה כבר היה אפשר שימותו כמות כל האדם ושהשם שלחו ואיך לא ומה המונע שלא ידע הנביא גם כן בייעודו אם יחזור אם לא אלא שהמונעים הידיעה באפשר כבר מאנו זה השם יצילנו מחרב לשונם. ואמנם כשהדבור איננו באופן הזה רוצה לומר בדרך אמות הנבואה אלא לייעוד רע או לטוב לפי שהוא ידוע ומפורסם שייעוד הטוב והרע הוא על צד הגמול והעונש המתחייב מההשגחה דאישיית והוכפלו התנאים בתורה אם בחקתי תלכו. ואם תשמעו לי ואם לא תשמעו לי עם היות שהנביא בייעוד ישמיט התנאי ההוא ולא יזכירנו הרי הוא כאלו נאמר בפירוש וכאשר לא יגיע הטוב או הרע ושייעד איננו סתירה לדברי הנביא כי כבר התפרסם שדבריו בזה על צד הגמול ודעונש שהוכפל בו התנאי הזה בתורה ויתחייב מזה גם כן שדבור הנביא כשאיננו בייעוד טוב ורע כי אם בעניינים קרו או יקרו כמאמר שמואל אל שאול בדבר האתונו הנה צריך שיגיע דבר הנביא ואם לא יגיע הוא הדבר אשר לא דברו השם. ויהיה אם כן הכתוב כולל ובלתי ומפרש ביעודים כפשוטו כי מדבר הנביא בייעודים הטובים והרעים הרי היא כאלו מפרש בו התנאי למה שהוא מקובל אצלנו וסדור בפינו בתורה שבכתב. ולפי זה יהיה מאמר רז״ל כל ייעוד שיצא מפי הקב״ה לטובה אפי׳ על תנאי אינו חוז ראוי שיובן כשלא היה תנאי בעצמות כמו שקדם. ואם אי אפשר מבלתי שנודה שיהיה המאמר כפשוטו ויש הבדל בין ייעוד הטוב ובין ייעוד הרע ושיהיה מאמר ירמיהו רגע אדבר כשלא יודע לנביא מבלתי שנפריש בין נביא שלוח לבלתי שלוח וכפשט הכתובים ומאמר רז״ל: הנה הטוב שנאמר שבבחינת הנביא רוצה לומר כשיתן אות על היותו נביא לא יסכים השם על בטול האות ההוא היה טוב או רע אחר שהסכים שיתן האות ההוא. ויהיה מאמר הכתוב בפשוטו הנביא אשר ידבר בשם י"י ולא יהיה הדבר ולא יבא היא הדבר אשר לא דברו י"י. ואמנם נשאר שנבאר יראת יעקב ופחדו והשתדלות מעשו אחיו ואם כבר נתיעד ייעוד טוב והיה שלא חלקנו בין ייעוד מפי נביא שלוח לייעוד נביא עצמו. כפשט המאמר לרז״ל שאמרו כל ייעוד שיצא מפי הב״ה לטובה ואינו מחלק בין נביא שלוח לנביא עצמו. וכל שכן שמה שהוכיחו זה ממנו שאמר הניחה לי ואעשה אתך לגוי גדול לא היה הייעוד אלא לנביא עצמו ולזה יראה שחלוק הרב בלתי מסכים אל מאמרם זה ואם כבר אפשר שיאמר בזה שאחר שיכתוב בן הנביא שלוח אלא שהתר זה יראת יעקב והשדלותו אינו' ממה שיקשה וזה שייעוד הנביא בדברים אפשריים כבר מידיעתו ית׳ בהם ובהשתלשלות הסבות בהם ולפי שהנביא בלתי יודע השתלשלות הדברים הנה ואם כבר נתיעד בהגעת דבר מה הנה ראוי שידרוך בהגעתו בסבות הנאותות להגעת הדבר ההוא ואין לו לסמוך בהגעתו אל היותו מוכרח שיגיע כי הכרח הגעתו נמשך מהסבות המשתלשלות הנאותות להגעת הדבר ההוא ולמה שיעקב אבינו עם שנתייעד מהשי' על השמירה היה בלתי יודע השתלשלות הסבות שבאמצעותם התיחד השמירה הנה זמן עצמו לכל הדברים שהיה אפשר לפי מחשבתו שבאמצעותם תגיע לו השמירה וזה כמו שאמר רז״ל לדורון ולתפלה ולמלחמה. ולפי שכבר היה אפשר שייעוד השם לו למה שהיה יודע שיעקב ירבה בתפלה להנצל מיד עשו אחיו מיראתו אותו או שתהיה השמירה באמצעו׳ לדורון או מלחמה היה ראוי שלא יקצר בכל אחד מאלו כאלו לא היה בטוח למה שהיה אפשר שההבטחה היתה בידיעתו יתברך דריכת יעקב בסבות ההם וזה מבואר מאד למעיין בכלל הא׳ ובה׳ מזה המאמר והוא אמרו ויירא יעקב וייצר לו להכין עצמו אל התפלה בכוונה גדולה לשערו בסכנה העצומה אשר באמצעותה היה ייעוד השמירה. וזה מה שרצינו לבארו במשיג הראשון לנבואה והוא אמות דברי הנביא. אולם הב׳ והוא והמופתי׳ והנפלאו' שיתחדשו באמצעו הנביא שיתחלפו מדרגות הנביאים בהם. אמנם היות המופתים והנפלאות משיגים עצמיים לנבואה. הנה כשחקרנו וחפשנו מה שנמצא בידינו מהם לא מצאנו בכתובים נפלאות אלא באמצעות נביא וזה אם להישרתואם להישרת זולתו אם שנועד בהם טרם בוא או שנתחדשו באמצעיתם עד שנמצא שנתחדש פלא אחרי מות הנביא כעניין אלישע שאין ספק שנתחדש הפלא העצום ההוא מתחיית המת לכבודו כמו שימשך מהשגחה האישיית טוב לזולתו כמו שבא בתורה ונשאת לכל המקום בעבורו. סלחתי כדבריך. וימשך הטוב גם כן אחרי מותו: ואמנם אחרי שהיות הפלא נמשך לדבקות הנביא ולשלמותו הוא מבואר שהוא ראוי שכל אשר תהיה מדרגת הנביא יותר גבוהה ראוי שיהיו המופתים והנפלאות שיתחדשו על ידו יותר גדולים ולזה היו המופתים והנפלאו׳ שנעשו על ידי משה רבינו יותר עצומים מזולתו לרבויים לפרסומם להתמדתם כמו שיבא במאמר הג׳ בג״ה. כי עם היות שבא בקבלה מעמידת השמש ליהושע רוצה לומר איחור התנועות כלם ביחס שמור. הנה יתרון מופתי משה היה בג' עניינים שזכרנו עם שקבלו רז״ל שנעשה המופת ההוא בעצמו ע״י משה ודי בזה ג"כ אולם הג׳ והוא הכוסף הנמרץ לקרוא לזולתם לעבודת השם יתברך שיתחלפו ג״כ מדרגות הנביאים בהם די במה שנמצא בהם בדברי הנביאים תמיד שלא היו נמנעים מלהוכיחם ואם היו מלעיבים ומתעתעים בהם אמר גוי נתתי למכים ולחיי למורטים וגו׳ ואמר עוד ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי באש בוערת עצור בעצמותי וכלכל לא אוכל. ובמה שבא בקבלה מהאבות ואמנם למה שזה יתחייב לשלמות הנביא וחוזר אהבתו בעבודת הש״י הנה כל עוד אשר יהיה השלמות יותר גדול ואהבה יותר חזקה יהיה התשוקה והכוסף יותר גדול לקרוא לזולתם לעבודת האהוב. ולזה הוא מבואר שיתחלפו מדרגות הנביאים בזה והוא מה שרציתי לבארו בג׳ וראוי שנבאר שכבר ישתתפו הב' והג' כשימצאו גם כן לשלמים ואם אינם נביאים כמו שבא במקומות מתחלפים בתלמוד אלא שהם עצמיים לנביא להיותם מתחייבים משלמות דבקותם ואהבתם שהם סכה עצמית לנבואה כמו שבא בפרק הד׳.
5
ו׳הפרק ב' בבאור משיגי הנבואה העצמיים:
6
ז׳הנה לפי מה שנמצא בידינו ממנה יראה שמשיגי הנבואה העצמיים שלש האחד מסכים ושוה בכל הנביאים בלתי מתחלף בהם והשנים יתחלפו בהתחלף מדרגות הנביאים. האחד אמות ייעודי הנביאים והוא שוה ומסכים בכל המדרגות השני המופתים והנפלאות לתכלית מה אשר יתחדשו באמצעות הנביא. ויתחלפו בהם מדרגות הנביאים הג' כוסף נמרץ ואומץ לבב לקרוא לזולתם לעבודת השם ויתחלפו גם כן בזה הנביאים. אולם הראשון והוא אמות יעודי הנביא הנה בא בתורה מפורש אשר ידבר הנביא בשם י"י ולא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו י"י. ונאמר על שמואל וי"י היה עמו ולא הפיל מכל דבריו ארצה וידעו כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא י"י. וזה מבואר מאד. ומה שצריך שנתעורר עליו הוא מה שנמצא בנבואת יונה אשר קרא את הנבואה באזני ננוה עוד מ' יום וננוה נהפכת. וכאשר האמינו באלהים ויקראו צום ושבו מדרכם הרעה ומן החמס אשר בכפיהם. וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה. ובא מפורש ג"כ בספר ירמיהו רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד ושב הגוי ההוא מרעתו וגו׳ ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטות ועשה הרע בעיני י"י ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להטיב לו. ומה שאמרו המפרשים בהתר זה שהייעוד הטוב אינו חוזר לרעה חוזר. ולזה תהיה בחינת הנביא בייעודים הטובים כי הייעודים הרעים אפשר שלא יגיעו כי חנון ורחום הוא וניחם על הרעה בשובם אליו בכל לבם כמו שהיה בנינוה. ויהיה לפי זה מאמר ירמיהו רגע אדבר ירצה רגע אל לבי אבל לא באמצעות נבואה כי אז לא ינחם על הייעוד. וכאשר הוקשה להם יראת יעקב ופחדו מעשו אחיו ואם כבר הובטח בנבואתו והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך וגומ׳ התירו זה בב׳ פנים הא' כשאמרו שהייעוד הטוב אינו חוזר בתנאי שיהיה באמצעות נביא שלוח לזולתו שגם בזה הייעוד הרע חוזר כמו שהיה בייעוד יונה ונינוה וכייעוד ישעיה לחזקיה. ולהיות ייעוד יעקב בזולת נביא שלא לזולתו נתירא שמא יגרום החטא. ובזה הדרך דרך בה הרב ז״ל. ויהיה לפי זה רגע אדבר גם אל נביא ובלבד שלא יהיה שלוח לאומה אלא שאמרו רגע אדבר לנתוש ולנתק יסבול שיהיה שלוח אל הגוי והממלכה שהייעוד הרע חוזר ואמרו רגע אדבר לבנות ולנטוע לא יסבול שיפורש כן שהייעוד הטוב אינו חוזר כשיהיה שלוח לאומה. הב׳ והוא הדרך שדרך בה הרז״ל אמר לפי שהרע שיגיד עליו הנביא הוא לשמירה שלא יבא ולזה התכלית הגיע ההודעה לו כבר יתכן שלא יתאמת הייעוד. וזה בהגעת התכלית אשר בעבורו היה ההודעה כאלו תאמר בהטיב דרכיו האיש או העם אשר נתייעד ברע אבל הטוב המסודר הגעתו לאיש הוא רחוק שלא יגיע למה שהבחירה הושמה באדם לתקן המעוות בסדור אשר מפאת הגרמיים השמימיי׳ לא לקלקל ומזה הצד ישלם בחינת הנביא כשלא יגיע הטוב אשר ייעד ואולם צריך שיובן זה בטוב אשר מפאת הסדור השמימיי: אכל הטוב אשר מפאת ההשגחה האישיית והוא מיוחס אל השגחת השם בזולת אמצעות מערכה: הנה ואם לא יפורש בו תנאי צריך שיובן בקשר תנאי העבודה והדבקות. ולזה נתירא יעקב שמא יגרום החטא לפי שהטוב ההוא המיועד היה מפאת ההשבחה האישיית והתבאר לו זה כי לא יתכן שתשלם לו השמירה בכל אשר ילך מפאת הסדור אשר מגרמים השמימיים. ואם כבר אז״ל כל ייעוד שיצא מפי הב״ה לטובה אפי' על תנאי אינו חוזר. הנה ראוי שיובן כשלא יהיה התנאי תנאי בעצמות. וזה שכבר בארו זה בעניין משה כשאמר לו יתברך ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם וגומר. כי אין ראוי לומר שיהיה הטוב המיועד למקום מניעת התפלה. אלו דברי החכם הזה. וכמה הם רחוקים אצלנו תחילה כי כשנניח כן נצטרך לדחוק המקרא שכתוב אשר ידבר הנביא בשם השם ולא יהיה הדבר ולא יבא כשייעד על הטוב המסודר מפאת ההשגחה האישיית כבר יתכן שלא יהיה הדבר ולא יבא. ואמנם לדרך שדרך בו הרב יהיה בשיעד על הטוב בשלוח. ובלבד שיהיה שלוח ולפי החכם הזה יצטרך לדחוק אותו בטוב אשר מפאת סדור הגרמים השמימיים והוא רחוק מאד. ועוד כשלא יהיה הדבר ולא יבא מי יחן ואדע איך יבחן בו הנביא. וזה שכבר יתנצל הנביא שהטוב אשר יעד היה מפאת ההשגחה האישיית שאפשר שלא יגיע כאשר הונח. ועוד שגם כשנניח שהיה הטוב המיועד מפאת הגרמים השמימיים. הנה ואם נודה שהוא רחוק שלא יגיע הנה אינו נמנע וזה מפאת רוע הבחירה ואחר שהוא אפשר שלא יגיע ואם הוא על המעט והיה מגדר האפשר אשר כשהונח נמצא לא יקרה מהנחתו בטול. הנה לא אשער איך יבחן בו הנביא אלא שכל זה בדיאה ובנין בלי יסוד עם שמה שבאר ביעקב שנתבאר לו שהיה מפאת הסדור אשר מהגרמים השמימיים הנה ואם היה האמת כן הסבה שנתן איננה כלום. וזה שאם היה הייעוד לו ולזרעו היה אפשר שיאמר כן שבכל הזמן הארוך א״א שתשלם לו השמירה אבל אינו נמנע בחלד באיש אחר שיהיה כל ימיו בשמירה ובבטחון וכל שכן שכאשר נאמר לו זה כבר עבר רוב שנותיו אבל לפי דרכו היה אפשר שנאמר שיעקב היה מתירא שהיה הצד ההשגחה האישיית ולזה לא היה בטוח שלא יגרום החטא. ומזה הצד בעצמו לא יבחן הנביא כשלא יהיה ולא יבא הייעוד הטוב לאפשרות היותו מפאת ההשגחה האישיית כמי שזכרנו אלא שהדרך הזה אין לו על מה שיסמך. וכבר זכרנו שגם בדרך הרב יקשה מאמר ירמיהו נאמרו רגע אדבר שהשוה הייעוד הטוב והרע כמו שימזגו וגם בדרכו נצטרך לומר נאמרו אשר ידבר הנביא בשם י"י הוא בייעוד הטוב לבד והוא הפך פשט הכתובים אלא שהביאם לזה לפי מה שיראה מאמר ירמיהו לחנניה בן עוזר הנביא אשר ינבא לשלום בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו י"י באמת ונתחייב להם מזה שבחינת הנביא היא בייעוד הטוב הוא ולפי זה נצטרך לומר שכוונת הכתוב היה לדקדק שאם לא יבא דבר הנביא יודע שלא שלחו י"י באמת. והנה אם היה מאמר הכתוב צודק כבר יעבור שתהיה הכוונה לדקדק מסוחר הקודם סותר הנמשך. ואם איננו מתחייב אבל לפי דרכם מאמר הכתוב בלתי צודק שאין הבחינה בבא דבר הנביא אשר שלחו י"י באמת. אלא בהשנות הרע וזה שכבר אפשר שיהיה בקסם או בחלום כמו שנאמר על שמואל לא הפיל מכל דבריו ארצה. וידע כל ישראל מדן עד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא: הנה בבוא דבר הנביא משפט אשר ינבא למלחמה אחד והבחינה לפי דבריהם איננה כי אם כשלא יבא דבר הנביא אשר ינבא לשלום ומלבד זה הנה לפי דרכם אמרו בפסוק הקודם לו לנביאים אשר היו לפני ולפניך וינבאו אל ארצות רבות ואל ממלכות גדולות למלחמה ולרעב ולדבר מותר אין עניין לו גם ייחסם הנביא ממנו אלא שהכוונה בכתובים אלו לפי מה שאחשוב שירמיהו כמהתל על חנניה ומשיב על דבריו ואמר בבא דבריו יודע שהשם שלחו באמת והאמת מה שאמרו שהוא לקח כבאור זה הקדמה אמתית והרצון בה שהנביאים אשר לפניהם ירצה שהם מוחזקים בנביאים וינבאו על ארצו׳ לרעה אשר ינבא לשלום ויחלוק עליהם בבא דבריו יודע שהשם שלחו באמת וזה כי להיותם מוחזקים בנביאים והם מהנבאים לרעה כבד יראה בבא דבר המתנבא לשלום שבא להם השפע מהסדור אשר לגרמים השמימיים ואל זה המתנבא לשלום מהשפע שמפאת ההשגחה האישיית ולזה אמר אשר שלחו י"י באמת. כי אם היה שאחרים ג"כ שלוחים ממנו אינם שלוחים באמת ובלי אמצעי והיה זה כן שהרע ראוי שיוחס אל הסדור השמימיים והטוב אל ההשגחה האשיית ולזה לקח מזה משל שאחד שהיה ירמיה מוחזק לנביא והיה מתנבא לרע׳ בבא דבר חנניה שהיה מיעד טוב יראה ששלחו השם באמת כלומר בלי אמצעי ושהיה ירמיה שלוח באמצעי והוא הסדור ולקח זה הדרך כאלו אמר עתה נראה אם שלחך השם באמת ולזה אין אצלנו הוכחה מזה שהבחינה תהיה כשלא תתקיים הייעוד הטוב בלבד אבל מה שאפשר שאמר בזה לפי מה שיראה הוא שאין הפרש בין ייעוד הטוב לזולתו וכמו שיורה עליו פשט הכתוב שאמר אשר ידבר בשם י"י וגו׳ ולא חלק בדברים אלא שהכוונה בו כאשר ידבר הנביא להודיע על היותו נביא ויודע אם ביעודו בחמש אות וזה יאמן בפעם אח״כ לשלא יהיה חשד באות ההוא או בייעודו לדברים העתידים ויצטרך בזה השנות. וכאשר ידבר הנביא בדרך הזה אם שלחו השם אי אפשר בדבר ההוא שישתנה היה ייעוד טוב או רע ויורה על זה הכתוב שלפניו אמר וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו י"י. שכבר יראה מזה שהכוונה היא לדעת אם הוא נביא שלוח והודעתו ג״כ לתכלית זה בעצמו: (וכן) ואז הישרתנו הקבלה דאמית שכשתה הדבור הנביא על האופן הזה להודיע היותו נביא שלוח שאחר שלא יהיה הדבר ולא יבא כאמרו ואם איש אלהים אני תצא אש וגו׳ וכבר קדמנו אדון הנביאים באסרו אם כסות כל אדם ימותון אלה ופקודת כל אדם יפקד עליהם לא י"י שלחני. ואם היה שהייעוד הרע חוזר באופן הזה כבר היה אפשר שימותו כמות כל האדם ושהשם שלחו ואיך לא ומה המונע שלא ידע הנביא גם כן בייעודו אם יחזור אם לא אלא שהמונעים הידיעה באפשר כבר מאנו זה השם יצילנו מחרב לשונם. ואמנם כשהדבור איננו באופן הזה רוצה לומר בדרך אמות הנבואה אלא לייעוד רע או לטוב לפי שהוא ידוע ומפורסם שייעוד הטוב והרע הוא על צד הגמול והעונש המתחייב מההשגחה דאישיית והוכפלו התנאים בתורה אם בחקתי תלכו. ואם תשמעו לי ואם לא תשמעו לי עם היות שהנביא בייעוד ישמיט התנאי ההוא ולא יזכירנו הרי הוא כאלו נאמר בפירוש וכאשר לא יגיע הטוב או הרע ושייעד איננו סתירה לדברי הנביא כי כבר התפרסם שדבריו בזה על צד הגמול ודעונש שהוכפל בו התנאי הזה בתורה ויתחייב מזה גם כן שדבור הנביא כשאיננו בייעוד טוב ורע כי אם בעניינים קרו או יקרו כמאמר שמואל אל שאול בדבר האתונו הנה צריך שיגיע דבר הנביא ואם לא יגיע הוא הדבר אשר לא דברו השם. ויהיה אם כן הכתוב כולל ובלתי ומפרש ביעודים כפשוטו כי מדבר הנביא בייעודים הטובים והרעים הרי היא כאלו מפרש בו התנאי למה שהוא מקובל אצלנו וסדור בפינו בתורה שבכתב. ולפי זה יהיה מאמר רז״ל כל ייעוד שיצא מפי הקב״ה לטובה אפי׳ על תנאי אינו חוז ראוי שיובן כשלא היה תנאי בעצמות כמו שקדם. ואם אי אפשר מבלתי שנודה שיהיה המאמר כפשוטו ויש הבדל בין ייעוד הטוב ובין ייעוד הרע ושיהיה מאמר ירמיהו רגע אדבר כשלא יודע לנביא מבלתי שנפריש בין נביא שלוח לבלתי שלוח וכפשט הכתובים ומאמר רז״ל: הנה הטוב שנאמר שבבחינת הנביא רוצה לומר כשיתן אות על היותו נביא לא יסכים השם על בטול האות ההוא היה טוב או רע אחר שהסכים שיתן האות ההוא. ויהיה מאמר הכתוב בפשוטו הנביא אשר ידבר בשם י"י ולא יהיה הדבר ולא יבא היא הדבר אשר לא דברו י"י. ואמנם נשאר שנבאר יראת יעקב ופחדו והשתדלות מעשו אחיו ואם כבר נתיעד ייעוד טוב והיה שלא חלקנו בין ייעוד מפי נביא שלוח לייעוד נביא עצמו. כפשט המאמר לרז״ל שאמרו כל ייעוד שיצא מפי הב״ה לטובה ואינו מחלק בין נביא שלוח לנביא עצמו. וכל שכן שמה שהוכיחו זה ממנו שאמר הניחה לי ואעשה אתך לגוי גדול לא היה הייעוד אלא לנביא עצמו ולזה יראה שחלוק הרב בלתי מסכים אל מאמרם זה ואם כבר אפשר שיאמר בזה שאחר שיכתוב בן הנביא שלוח אלא שהתר זה יראת יעקב והשדלותו אינו' ממה שיקשה וזה שייעוד הנביא בדברים אפשריים כבר מידיעתו ית׳ בהם ובהשתלשלות הסבות בהם ולפי שהנביא בלתי יודע השתלשלות הדברים הנה ואם כבר נתיעד בהגעת דבר מה הנה ראוי שידרוך בהגעתו בסבות הנאותות להגעת הדבר ההוא ואין לו לסמוך בהגעתו אל היותו מוכרח שיגיע כי הכרח הגעתו נמשך מהסבות המשתלשלות הנאותות להגעת הדבר ההוא ולמה שיעקב אבינו עם שנתייעד מהשי' על השמירה היה בלתי יודע השתלשלות הסבות שבאמצעותם התיחד השמירה הנה זמן עצמו לכל הדברים שהיה אפשר לפי מחשבתו שבאמצעותם תגיע לו השמירה וזה כמו שאמר רז״ל לדורון ולתפלה ולמלחמה. ולפי שכבר היה אפשר שייעוד השם לו למה שהיה יודע שיעקב ירבה בתפלה להנצל מיד עשו אחיו מיראתו אותו או שתהיה השמירה באמצעו׳ לדורון או מלחמה היה ראוי שלא יקצר בכל אחד מאלו כאלו לא היה בטוח למה שהיה אפשר שההבטחה היתה בידיעתו יתברך דריכת יעקב בסבות ההם וזה מבואר מאד למעיין בכלל הא׳ ובה׳ מזה המאמר והוא אמרו ויירא יעקב וייצר לו להכין עצמו אל התפלה בכוונה גדולה לשערו בסכנה העצומה אשר באמצעותה היה ייעוד השמירה. וזה מה שרצינו לבארו במשיג הראשון לנבואה והוא אמות דברי הנביא. אולם הב׳ והוא והמופתי׳ והנפלאו' שיתחדשו באמצעו הנביא שיתחלפו מדרגות הנביאים בהם. אמנם היות המופתים והנפלאות משיגים עצמיים לנבואה. הנה כשחקרנו וחפשנו מה שנמצא בידינו מהם לא מצאנו בכתובים נפלאות אלא באמצעות נביא וזה אם להישרתואם להישרת זולתו אם שנועד בהם טרם בוא או שנתחדשו באמצעיתם עד שנמצא שנתחדש פלא אחרי מות הנביא כעניין אלישע שאין ספק שנתחדש הפלא העצום ההוא מתחיית המת לכבודו כמו שימשך מהשגחה האישיית טוב לזולתו כמו שבא בתורה ונשאת לכל המקום בעבורו. סלחתי כדבריך. וימשך הטוב גם כן אחרי מותו: ואמנם אחרי שהיות הפלא נמשך לדבקות הנביא ולשלמותו הוא מבואר שהוא ראוי שכל אשר תהיה מדרגת הנביא יותר גבוהה ראוי שיהיו המופתים והנפלאות שיתחדשו על ידו יותר גדולים ולזה היו המופתים והנפלאו׳ שנעשו על ידי משה רבינו יותר עצומים מזולתו לרבויים לפרסומם להתמדתם כמו שיבא במאמר הג׳ בג״ה. כי עם היות שבא בקבלה מעמידת השמש ליהושע רוצה לומר איחור התנועות כלם ביחס שמור. הנה יתרון מופתי משה היה בג' עניינים שזכרנו עם שקבלו רז״ל שנעשה המופת ההוא בעצמו ע״י משה ודי בזה ג"כ אולם הג׳ והוא הכוסף הנמרץ לקרוא לזולתם לעבודת השם יתברך שיתחלפו ג״כ מדרגות הנביאים בהם די במה שנמצא בהם בדברי הנביאים תמיד שלא היו נמנעים מלהוכיחם ואם היו מלעיבים ומתעתעים בהם אמר גוי נתתי למכים ולחיי למורטים וגו׳ ואמר עוד ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי באש בוערת עצור בעצמותי וכלכל לא אוכל. ובמה שבא בקבלה מהאבות ואמנם למה שזה יתחייב לשלמות הנביא וחוזר אהבתו בעבודת הש״י הנה כל עוד אשר יהיה השלמות יותר גדול ואהבה יותר חזקה יהיה התשוקה והכוסף יותר גדול לקרוא לזולתם לעבודת האהוב. ולזה הוא מבואר שיתחלפו מדרגות הנביאים בזה והוא מה שרציתי לבארו בג׳ וראוי שנבאר שכבר ישתתפו הב' והג' כשימצאו גם כן לשלמים ואם אינם נביאים כמו שבא במקומות מתחלפים בתלמוד אלא שהם עצמיים לנביא להיותם מתחייבים משלמות דבקותם ואהבתם שהם סכה עצמית לנבואה כמו שבא בפרק הד׳.
7
ח׳הפרק ד' בבאור הדין אשר תושג בו מדרגת הנבואה כפי מה שתגזרהו התודה ויסכים בו העיון:
8
ט׳ואומר למה שהתבאר בגדר הנבואה היותה שפע שופע מהאל יתברך על האדם הנה הוא מבואר שהמובן אל השלמות זה הוא הדבק בו והמתבודד תמי׳ בעבודתו ולזה אם ותבאר שבאמצעות התורה והמצות יושג הקשר והדבקות בו יתברך שהוא תכלית השלמות במין האנושי הוא מבואר שהדרך הנבון אשר תושג בו המדרגה הזאת הוא בהשגת התכלית הזה שהוא העבודה והאהבה האמתית אמנם בכלל הששי יתבאר תכלית הבאור היות הדבקות והקשה הזה תכלית התכליות כלם אשר יושג באמצעות התורה ולזה הוא מבואר שכל אשר יתחזק הקשר והאהבה יהיה יותר מוכן אל ההשגה הזאת וכאשר יתמיד כקשר הזה ויפליג ההתבודדות כאהבתו אין ספק שיושפע עליו השפע האלהי אם לא יעיקהו מעיק. וכבר התנו ז״ל ואמרו אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר. הנה החכמה הוא תנאי עצמי לנביא כי חכמת התורה היא המביאה אל התכלית הזה בעצם ובזולתה לא יושג התכלי׳ כמו שרמזו חכמים זכרם באמרם לא עם הארץ חסיד. ואמנם למה שהנביא יותר מובן להישיר זולתו ולזה הוא נושא את נפשו. וכמו שהתבאר בפרק הב׳ התנו שיהיה גבור להיות אמיץ לבו להוכיח לזולתו. והתנו גם כן עשיר שלא יחסר לו דבר באופן שיצטרך להטריד נפשו בצרכי מחיתו ושיהי' שמח בחלקו כמו שבארה המשנה כי הנבהל להון ישוטט מחשבתו בהבליו ויפריד הקשר ויחליש הדבקות ולזה כאשר יתבודד החכם באהבתו ויסכימו בו התנאים וישליטו ההכנות כאשר לא יעיק מעיק מחוץ אין ספק בשיושפע עליו רוח נבואי. והנה לפי מה שבא בקבלה מתנאי השפע הזה הוא המקום כמ' שיבא עוד בכלל הששי בגזירת המקום ברוך הוא ואולם דעת הפלוספים כזה במאמרו שהאיש החשיב בשכלו וכמדותיו כאשר היה כחו המדמה שלם ויוכן בהכנות הצריכות אין ספק בשיתנבא והיה א״כ האיש המוכן להתנבאות אי אפשר שלא יתנבא והנה הרב קיים דעתם אלא שהוסיף שכאשר יוכן לנבואה יעבור שלא יתנבא ברצון האל יתברך והוא אצלי כדמות הנפלאות מה שכאשר הפלוספים ישאר הפלא איך היה שלא נמצא בכל זה הזמן אשר הועתקו אלינו קורותיו מי שהגיע לזאת המדרגה אחר נתינת התורה אלא מהאומה הנבחרת והנה חכמת היונים והכשדים מפורסמת מאד ולזה יחס מניעת ההשגה מהם לפלא ואמנם עדיין יפלא איך הפלא הזה בכלם רוצה לומר בחכמי הגוים. אבל כאשר נניח הדעת האמתי כמו שהנחנוה לא יהיה מקום לפלא הזה. כי העבודה האמתית והאהבה שבאמצעותה תושג זאת המדרגה תשלם בעצם התורה והמצות עם שהוא רחוק מאד שנניח שמי שיצליח לנבואה ויהיה מובן לה יחדש השם יתברך אות למנוע הטוב מבעליו. והנה אשר נאמר לברוך בן נריה ואתה תבקש לך גדולות אל תבקש אינו עניין לזה כמו שאמר הרב שהנבואה בהק ברוך בן נריה גדולות. אבל המוכן לנבואה ולא יעיק לו מעיק מחוץ א״א שלא יסתבך בטרדות הזמן וזולתו אשר בעבורם נמנעת הנבואה בגלות הזה כמאמר רז״ל אין הנבואה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה שנאמר והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח י"י וזהו מה שרצונו לבארו בפרק הזה ובכאן נשלם הכל הרביעי מזה המאמר. והתהלה לאל לבדו ומרומם על כל ברכה ותהלה:
9