אור ה', המאמר השני, הכלל השני ב׳Ohr Hashem, Second Treatise, Second Principle 2
א׳הפרק ב בבאור הספקות אשר אפשר שיסופקו בפנה הזאת:
1
ב׳כפי מה שהונחה אשר בעבורם נטו מקצ' חכמינו מהדרך הנכון בה ואומר לפי שהונח בפנה הזאת היות אישי המון האדם מושגחים בפרטי מעשיהם הוא מבואר שהספקות אשר הניחו בידיעתו יתברך הדברים שיונחו כאן ואין צורך בהשגות הדברים וכ״ש אחר שכבר הותרו בשלמות אבל הספק הגדול אשר לא יותר בשלמות ויעדנו התרו בכלל הזה והוא רוע הסדור אשר יחשב ממה שנראה הרבה מהחשובים מדרך כף רגל לפחותים ובכלל צדיק ורע לו רשע וטוב לו והוא הדבר אשר נבוכו בו מהנביאים והחכמים עד היום. ולפי שאפשר שיושב בזה כמו שכתב הרב אם בשנודה ההקדמה רוצה לומר צדיק ורע לו רשע וטוב לו או כשנכפור בה ואם היה שנכפור בה [אם כשנכפור בה] מצד הנשוא או מצד דנושא צריך לחקור בתשובה הזאת אם היא מספקת ואמנם דרך התשובה בשנודה ההנחה הטוב כשניחס הטוב המניע לרשע והרע המניע לצדיק לא אל ההשגחה אבל אל הפתיות ואולת וזה שהצדיק אם לא ירצה לדרוך בסבות הנאותות בפתיותו ואולתו איננו עול בחק השם לפעמים יקרה טוב מהאולת והפתיות והוא הטוב המניע לרשע ואמנ׳ דתשובה כשנכפור ההנחה מצד הנושא הוא שהצדיק שיראה צדיק איננו צדיק באמת ואם היה שנראה אותו פועל הטוב הנה אפשר שלפי הכנתו מקצר מלפעול הטוב ונחשב לו מרי: וכן הרשע אשר יראה רשע איננו כן באמת כי לפי הכנתו ומזגו הוא פועל הטוב כשנמנע לפעול הרע אשר הוא מובן לו ואמנם התשובה כשנכפור ההנחה מצד הנשוא הוא שנאמר שהרע המגיע אל הצדיק איננו רע באמת למה שתכליתו אל הטוב ולהיות דרך אל הטוב יחשב טוב. וכן הטוב המגיע לרשע למה שתכליתו אל הרע יחשב רע והנה כשחקרנו בתשובה הזאת יראה בלתי מספקת וזה שהתשובה כשנודה ההנחה היא בלתי מספקת למה שלא נמצא לצדיק הטוב הראוי לו מצד פעולותיו ואם כבר נראה אותו דורך בסבות הנאותות לבל ימצאוהו צרות רבות ודעות ולרשע הצלחות עצומות והתשובה כשנכפיר ההנחה מצד הנושא היא גם כן בלתי מספקת למה שכבר נמצא האיש האח' בעינו כשיהיו פעולותיו פוגות אל הטוב תמצאן אותו רעות וכשלא יהיו פונות אל הטוב תמצאן אותו טובות והתשובה גם כן בשנכפור ההנחה מצד הנשוא היא גם כן בלתי מספקת למה שכבר נמצא רבות רעות צדיק שאין תכליתין אל הטוב: וטובות לרשע שאין תכליתו אל הרע ולזה נשאר הספק בעינו והוא לקוח מן החוש ממה שנראה צדיק ורע לו רשע וטוב לו וכבר ספקו על הדעת הזה מצד העיון ומצד התור' אם מצד העיון בשהקדימו להם הקדמה אחת ותאמת' (כמ״ש) [במה שאחר הטבע] והיא אומרת שהרע לא יגיע מחש״י בעצמו' כי אם במקרה ומהכרח החומר וכבר קבלו ההקדמה הזאת חז״ל באמרם אין דבר רע יורד מלמעל׳ ומאמרים זולת' מסכימים לה ואחד שנתישבה להם זאת ההקדמה סדרו ההקש בן אם היה הש״ת משגיח על בני אדם ופוקד מעשיהם כשיגיע הטוב לטובים והרע לרעים יתחייב שיגע הרע מאת השם בעצמות אבל הנמשך שקר הנה יוליד שהקדם שקר וכבר יראה מזה בטול הדעת הזה מצד העיון עם שהוא רחוק שישגיח השם על האדם לפחיתותו ביחס אליו ואולם מצד התורה למה שנראה שיעדה הרע לפי המרי העצום בעזיבה והסתר פנים באמרו והסתרתי פני מהם. ואנכי הסר אסתיר פני מהם. ובא בקבלה לא אפקוד על בנותיכם כי תזננה שכל זה יורה שעונש הרע הוא הסתר פנים והעזיבה למקרי הזמן. והנה מקצת חכמינו אשד לחצום התורה והעיון קבלו הפנה הזאת על שהשגחה והאישיית נפצאת בקצת בני אדם ובקצתם לא וזה כי למה שהתבאר בספר ב״ח שכל מה שיהיה הב״ח יות׳ נכבד הוכנו לו כלים יותר לשמור מציאותו והיה האדם אחר נכבד לאין שיעור עד שיהיה מי שיראה אפשרות והתדבקותו ואחדתו עם השכל הפועל הנה יחוייב שכל מי שהוא יותר קרוב אליו במדרגה לחשיבותו יהיה בו ההשגחה יותר ומה שהוא יותר דחוק במדרגה לחסרונו אין ראוי שתדנק בו ההשגחה וכבר היה ראוי [להיות] כן כי למה שהוא מבואר היות כל המושכלות אצל הש״י בפעל והאדם בחיי על הרבה מהם והוא מבואר במה שבפעל שהוא ישלים מה שבכח ויוצאוהו אל הפעל והיתה היציאה מן הכח אל הפעל במושכל׳ הפועל והתפעל בהם אח' באופן מה הנה מזה הצד השלם המשפיל בפעל שידבק והתאחד בו ראוי שתהיה בו ההשגחה והבלתי משכיל בפעל עם היות לו הכח וההכנה למה שלא יקנה התאחדות והתדבקות ראוי שיהיה נעזב לפחיתותו וחסרונו ונתאמת אם כן שההשגחה הזאת אשר מצד הדבקות וההתאחדות שהוא מצד קניין המושכלות בפעל הוא מפני הטבע האשיי ולזה היה ראוי שתחיה ההשגחה לפי מדרגת הדבקות וההתאחדות [ולפי שהשגחה] הזאת בכלל להמציא סבות נאותות להגיע אל הטוב הנה יראה שתהיה ההשגחה הזאת באישיי האדם כשיודיע להם הטובות והרעות הנכונות לבא עליהם כדי שישמרו מהרעות ויבוונו אל הטובות וזאת ההודעה תהיה לשלמים שלמה באמצעות גבואה ובא ג״כ מדרגות ולזולתם בהודעה חלושה כאלו תאמר בשלמים בהם תשומות נפשיות שיפנו אל הטוב ושיברתו מן הרע מזולת שישערו בדבר ולפעמי׳ יביא עניין מצער לתכלית טוב כאמרו אודך י"י כי אנפת בי וכמו שפירשו חכמים ז״ל ולפי שההשגחה הזאת לטובים בהגיע להם בכמו זאת ההודעה הנה תהיה לרעים בשלא יגיע להם זאת ההודעה ויהיו נעזבים למקרי הזמן ולא ישמרו מהרעות הנכונות לבא עליהם מפאת מערכת הככבים והוא מבואר שלא יחייב זה המין מההשגחה שלא יגיעו לרעים הטובות הנכונות לבא עליהם מצד המערכת ולזה מה שיראה בחוש רשע וטוב לו לא יסתור הנחתינו זאת כי הטוב ההוא הגיע לו מצד המערכת ולא מצד ההשגחה כמו שלא יסתור מה שנראה כחוש צדיק ורע לו וזה כי הרע ההוא אפשרי לצדיק מצדדים מתחלפים אם מצד האבות כאלו תאמר שהגיע ענשם לחיות בגלות ולא הגיע זכות הבנים להוציאם מהגלות בדרך נס ופלא ואם שיניע לתכלית טוב וזה אם לשמרם מהרעה הנכונה לבא עליהם ואם לשמרם לבלתי נטות אל החסרונות ואם להתירם הקשר והדבקות וזה כי למה שההשגחה בהם היא בסבת ההתאחדות הנה כשיפרד ממנו היה ראוי שיהיה נעזב ונמסר למערכת ושלא יהיה נשמר מהרעות הנכונות לבא עליו ואולם סדור המערכת בעצמו אם היה שימשך ממנו לפעמים טוב לרשע ורע לצדיק אין ראוי שיוחס לעול או ללאות להיות גלוי מעניינו שהוא לתכלית השלמות לשמירת הנמצאות אשר בכאן ולהצלחת הכללים ואם היה שאפשר שיהיו אישים מה שעם היוחם רעים יגיעו להם טובות אין ראוי למנוע הטוב הכלל מפני זה וכל שכן אחד שהוא מבואר שהגמול והעונש האמיתיים הוא בהצלחת הנפש ובהעדר הצלחתה ולא בטובות המדומות זהו דעתם כזאת הפנה ונתיישב להם רוע הסדור הנראה כחוש ושאין הרע מגיע מהשם יתברך בעצמות וזה כי הרעה המניע לרשע כשהוא נעזב בא לו מפני שקרה שנולד במצב ידוע מהגרמי׳ השמימיים והנה חתרו להתיר ב' ספקות בזאת ההגהה האחד שאם ההשגחה לשלם באמצעות ההודעה כבר יתכן שתגיע מזאת ההודע׳ לרשעי׳ כשהם שלמים השכל מצד ההתאחדות אשר להם בשם יתברך מפני שלמות סכלם וזה בלתו בחק היושר האלהי והב׳ שאנחנו נמצא ייעודים רעים בתורה יראה מהם היותם מכווני׳ לעצמ׳ ולא מפני העזיבה והסתר פנים והנה בראשון התירה בשאמרו שפם היות הגמול האמתי איננו [כי אם הצלחת הנפש ולזה איננו] ממה שיקשה מאד אפשרות זאת ההודעה לרשע הנה כפי האמת בעצמו איננו צודק וזה שמי שהשלים במושכלות כאשר יטה אל התאוו׳ והפעולו' המגונות כבר יפרד מהדבקו׳ וזה שהמשכו אחר החמר ימנעהו מהשתמשותו במושכלות שכבר השיגם וכל שכן שימנעהו מהשיג יותר ולזה אי אפשר שתגיע לו ההודעה כמו שתגיע לשלם זהו כלל מה שאסרו בהתר הספק הא׳ ואולם בשני אמרו כי הייעודים בעונש לעובד הוא ע״צ ההשגחה אם על אשר התחילו להסתבך ברע כדי שיסורו ממנו ואם על אשר הפליגו ברע מצד כללות האומה הטוב כי כשהחזיקו קצת פרטים מפעולות המגונות ישתדל הש״י לענשם ע״צ התוכחת לכלל האומה שלא ישקעו בפעולות ההם זהו הכלל העולה מדבריהם בפנה הזאת.
2
