אור ה', המאמר השני, הכלל הששי ד׳Ohr Hashem, Second Treatise, Sixth Principle 4
א׳הפרק ד' באמות חיוב זה מצד העיון ואם ממאמרים לרז״ל:
1
ב׳ואומר שכבר בארו הקודמים והאריך בו הרב המורה היות המציאות הזה בכללו כאיש א׳ קצתו נקשר בקצותו והי׳ ראוי כן להיותו נמצא הממצי׳ אחד פשוט והי׳ ראה להיות תכליתו בכללו אהד להיותו איש אחד ותכלית חלקיו האחרות עם תכלית כללו א׳ כי להיותו איש אחד קצתו נקשר בקצתו הנה קצתו הצע׳ לקצת ואם היה לקצה התכלית האחרות זול׳ התכלית האחרו' לכלליו לא היה המציאות בכללו איש אחד. וזה להיות התכלית נמשך לצורה כמו שהתבאר במקומו. ולזה כשתהיה הצורה אחת הנה התכלית אחד בהכרח ולפי שכבר גבוכו הקודמים בזה אי אפשר מבלתי שנאריך בו עם שיתבאר בו מה שזכרנו מהחיוב הזה ר״ל היות התכלית אחד ואומר דבר ידוע ומוסכם עליו שהמאחד הפשוט לא יתחייב רק אחד פשוט. ולמה שהתבאר מעצם הש״י היותו אחד פשוט בתכלית הפשיטות. ואנחנו נראה עצמים מורכבים מחמר וצורה נאצלים מאתו. הנה זה מקום ספק גדול בהקדמה הזאת. וזה עם היות העצמים המורכבים מחמר וצורה נתהווה באמצעות שכלים נפרדים אחרים כאלו תאמר השכל העשירי הנה להיות העלול הראשון נאצל מהאח' הפשוט בזולת אמצעי כבר יתחייב היותו אחד פשוט. והעלול השני ג"כ להיותו עלול מהאחר הראשון שהוא פשוט כבר יתחייב ג״כ היותו אחד פשוט. וכן בעלול האחרון. ולזה כמה אני תמה איך נתהיו הגשמים מהשכלים עם הייתם פשוטים. ומה שאמרו בהתר הפסק הזה הוא כי עם היות ההקדמה האמתית שמהאחד הפשוט לא יתחייב כי אחד פשוט בבחינת מהותו הנה בבחינת חיוב מציאותו כבר יתחדש בהכרח הרכבה מה וזה כי העלול עם היותו אחד פשוט בבחינת מהותו למה שנתחייב מאחד פשוט אי אפשר מבלתי התחדש בו הרכבה מה בבחינת חייב מציאותו. וזה שהוא בבחינת עלתו הוא מחוייב המציאית ובבחינת עצמו אפשר מציאותו. והנה העלול השני להיות עלתו מורכבת כבר יוסיף הרכבה וכל מה שישתלשל כן יוסיף העליל בהרכבה עד השכל היה אשר לרבוי הרכבתו יתחייב ממנו גשם מורכב מחמר וצורה זהו מה שאמרו בהתר זה הספק או במה שבא מכח דבריהם והיא מבואר נגלה מה שבו מהחולשה וזה כי ההרכבה הנמצאת בשכלים העלולים הוא בבחינת אפשר וחיוב מציאתו אבל בבחינת מהותם הם פשוטים בזולת הרכבה. והנה מה שחוייב מההקדמה הוא שמהאחד הפשוט לא יתחייב אלא אחד פשוט במהותו. ולא יחוייב מההקדמה הזאת פשיטות בחיוב המציאות ואפשרות. ואיך יחוייב זה והעלול הא' בבחינת מציאותי הוא מורכב בהכרח. ולזה עם היות העלולים מתרבים בהרכבה הזאת הנה להיותם בבחינת מיותם פשוטי׳ איך התחדשו מהם דברים מורכבים מי יתן ואדע. ומה שראוי שיאמר בהתר זה הספק כפי מה שאומר וזה שאם היה העלול מתחייב לעלה חיוב מוחלט היה מקום לספק הזה. אבל להיות העלול מתחייב מהעלה מפאת ציור רצונו התר הספק מה שלא יקשה. וזה שעם היות השכל יחייב היות לאחד הפשוט רצון אחד פשוט גם כן הנה יתאמת אחדות הרצון הזה בהטבה. רצון השפעת הטוב האפשרי או הטוב אשר גזרה חכמתו. ולהיות כל מציאות טוב כמו שהתבאר במקומו היה ראוי להטבת האל יתברך שהוא ראוי שתהיה ההטבה היותר שלמה שאפשר שתצוייר שלא תקצר בהמציא הטוב שאפשר להמציא. ולזה עם היות שבהמצאת הטוב יקרה ממנו רע מה הנה לחיותי טוב בעצמו ההוא טוב מה אשר לא היה ראוי שיקצר ממנו הרצון האלהי השלם ולזה הגשמים המורכבים במהותם לא ימנע שיתחייבו מהאחד הפשוט בלי אמצעי אחר שהם מתחייבים באמצעות הרצון הא' הפשוט אשר הוא המצאת כל הטוב האפשרי או הטוב אשר גזרה חכמתו. וזה א׳ ממה שיקדים בו המצאת כל המציאית מאתו יתברך על צד הרצון כמו שיבא במאמר ג׳ בכלל הא' בנ״ה. אלא שהביא ההכרח לדבר בו להורות שהתכלית ברצונו ית' אחד פשוט והיא המצאות הטוב אם לכלל המציאות ואם לדברים האלקי' ממנו. ולפי שהטוב היותר שלם שאפשר הוא הדבקות בו יתברך היה ראוי שיושפע הטוב ההוא ממנו לכל מי שאפשר השפעתו. ונתאמת זה אם כן מצד העיון. ואולם רז״ל בארו זה במקומות מתחלפים ר״ל שהתכלית לכל העולם והתורה אחד. אמרם שהתורה קדמה לעולם אלפים שנה יורה שהתורה קודמת קדימת סבה לעולם להיות התכלית הראשונה שבסבות להיות תכלית הדבר קודם במחשבה בזמן לדבר. הנה לאמת היות תכלית העולם התודה הפליגה בזמן ואמרו אלפים שנה. באמרו על צד הגוזמא ואלו היה אלף שנים פעמים. ואמנם הכוונה באמרם התורה תכלית התורה והוא הדבקות הנצחיי בו יתברך והוא האמת הגמור. וכן זכרו בפירוש באמרם אלמלא התורה לא נתקיימו שמים וארץ. ואמנם היות תכלית המציאית בכללו וחלקיו טוב. הנה דרשו בפירוש וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד והנה טוב מות. וזה להיות תכליתו החיים הנצחיים. והנה להיות הטוב סוג כולל מיני הטובות זכרו בתחלה הלל הגדול הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו רצה בו הטוב המוחלט ולהיות הטובה המוחלט ראוי שיהיה נצחי אמר כי לעולם חסדו. ואחרי שזכר הסוג הכולל זכר מיני הטובות ביתר הפסוקים הנמשכים עד אמרו הודו לאל השמים רמז אל היותו אדון ושליט על השמים כמו שיורה על זה נפלאותיו אשר זכרם בזה הדרך בעצמו תקנו ז״ל ברכת הזן בטובו בחן בחסד וברחמים. הנה זכר תחילת הטוב שהוא סוג הכולל לכל מיני החסדים ואח״כ זכר ג׳ מיני כמו שיבא עוד בג״ה. וכבר באו מזה מאמרים רבים מורים על אמתת זה אין צורך לזכרם:
2
