אור ה', המאמר השלישי, חלק א', הכלל הרביעיOhr Hashem, Third Treatise, Section One, Fourth Principle
א׳הפרק הא' בבאור הדעת הזה בעצמו: והנה צריך להעיר בו על ד׳ עניינים האחד האם תהיה התחייה כוללת או חלקית ואם תהיה חלקית באי זה חלק הב׳ בזמן התחייה. הג׳ אם ישתמשו בחושיהם וימותו אחר קומם אם לא. הד' אם יהיה בעת ההיא יום הדין המקובל אצל רז״ל. והנה אין דרך להשתמש בידיעת האמת באלו העניינים אלא מהקבלה ומה שבא במקרא על זה ומשקול הדעת והסברא לבד. ואומר כי לפי מה שבא מפורש ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם וגומר כבר יראה שלא תהיה כוללת והנה יסכים בזה הדרש לרז״ל אמרם רבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם וגו׳ ולא כל ישיני ולהיות אם כן חלקית הנה נשאר הספק באי זה חלק תהיה התחייה וכבר היתה הסברא מכרעת שתהיה בצדיקים הגמורים לבד אלא שבא מפורש הפך זה באמרו אלה לדראון עולם וזה ממה שיוסיף מבוכה בידיעת החלק שתהיה בו התחייה והנה יראה שהדרך הנכון המישר לידיעת האמת בזה הוא כשנעמוד על התכלית אשר בעבורו יתחדש הפלא העצום הזה כי בעמדינו על התכלית אולי יתבאר בקלות באי זה חלק יתאמת שיושג התכלית הזה ולזה הנהגו החקירה הזאת עד הפרק הד' שיעדנו בו היתר קצת ספקות למה שכבר נעמוד על התכלית במה שיבא בפרק הב׳ בג״ה ודי בזה עתה בא׳ ואם בב׳ שהוא בזמן התחייה כבר יחשב שנפל מחלקת בזה במה שנמצא כדבר לרז״ל וזה שמפשט מסכת יומא יראה שתהיה התחיה בזמן בית המקדש לימות המשיח וזה ששם שאלו מצנפת ואבנט אי זה מהם קודם ותמהו על השאלה ואמרו לכשיבנה בית המקדש משה ואהרן עמהם הרי שלקחו בפשיטות שבתחלת בנין בית המקדש תהיה התחייה ואין לומר שאמרו זה על צד הרחבת הלשון ושהכוונה היתה שלא היה מקום לאותה שאלה עד ביאת המשיח שהרי רב סדר קדשים והמחלקת שבאו בו הוא הלכתא למשיחה ואיך לא והרבה תקנות התקינו בימי רי״ז מפני הספק הזה באמרם בגמרת ראש השנה מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאי מזרח וכולי ומפשט מאמר אחד לשמואל המוזכר בהרבה מקומית יראה שלא תהיה התחיה בזמן ימות המשיח וזה שהוא אמר בפירוש אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד ואלו היתה התחייה בזמן ההוא היה הפרש עצום ביניהם למה שיראה בו בימים ההם יהיו כל העמים שכם אחד לעבוד את' י"י ויתקיימו אז כל הייעודים שבאו בנביאים בהיותם הולכים בחקי האלהים ותורותיו ויודעים את י"י עד שינבאו הבנים והבנות כמאמר יואל וייעודים רבים דומים לאלה ולזה לפי מאמר שמואל לא יהיה בתחלת ביאת המשיח זמן התחייה ויחלוק אם כן לפשט הגמ' שבראשון ביומא ואמנם מאמר שמואל איננו מוסכם בגמרא כי מהחכמים מי שיחלוק עליו אמנם אינו רחוק שיסכים עם המאמר ההוא שביומא. ונאמר שהיה מקובל אצלם שבנין בית המקדש לא יהיה תכף בביאת המשיח ושהמאמר שבא משמואל הוא על ביא׳ המשיח בלבד אבל בעת בנין בית המקדש תהיה התחיה כמו שיראה מפשטות הגמרא יומא ואיך שיהיה אין לנו לדחות פשט הסוגיא ההיא שהשיבו בפשיטות כן ולזה מה שיראה שאיך שיהיה מביאת המשיח הנה בתחלה הבית תהיה התחיייה לפי הקבלה האמתית והיא העניין הב׳. ואם הג׳ והוא אם ישתמשו בחושיהם וימותו אחרי קומם אם לא הנה לא מצאנו בזה בדברי רז״ל דבר מבואר כל הצורך והנה האחרונים ז״ל דברו בו משקול דעתם ונתחלפו בו כי הרב המורה בחבורו הגדול ובייחוד באגרת אשר חבר על התחייה יראה שהעולם הבא המוזכר בדברי רבותינו ז״ל הוא העולם הבא לכל אחד ואחד אחרי המות מיד ובעולם ההוא אמרו שאין בו לא אכילה ושתיה וסיכה ותשמיש אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה אבל בזמן התחייה יש בו אכילה ושתייה ויתענגו בו הצדיקים תענוג נפלא וישיגו מה שלא השיגו בראשונה ואחרי כן ימותו ויהיו נפשותיהם לעולם הבא במעלה גדולה טפי שהיו בתחל' והרחיק מאד דעת מי שיראה שהמאמר ההוא נאמר על זמן התחייה וחזק זה הדעת נאמרו כי האל יתברך לא ימציא דבר לבטלה ולא יעשה דבר אלא בגלל דבר וחלילה לו מהיות פעליו הנכוחים בפעל עובדי האלילים ובלשון הזה אמר ואולם בני העולם הבא אצל אלו האנשים אינם בעלי אברים כי אם גופיים. ואולם הם עגולים או עמודים אי קומות מרובעות אין אלה הסכלים כי אם שחוק לכל העמים מי יתן החרש יחרישון ותהי להם לחכמה עד כאן. והנה הוא ורבים אשר אתו מחכמי ספרד בדעת הזה רצו בביאור העולם המוזכר בדברי רבותינו ז"ל. ואולם בדרוש אשר אנחנו בו קצת האחרונים המתפלספים דרכו דרך הרב אבל הר׳ [רבנו] מאיר הלוי וגדולים עמו ובכללם הרמב״ן ז״ל הרחיק מאדהדע' הזה ולקחו המאמר כפשוטו שנאמר על זמן התחיה וזה שהעולם הבא אחר המות מיד לא הוצרכו ללמד שאין בו אכילה ושתיה והנה מאמרים רבים לרז״ל יורו הוראה על היו׳ השם הזה נאמר על זמן התחי' ונמצא להם בפי' מאמרי' יורו פשטם שהקמים בתחיה לא ימותו והנה אמרם מתים שעתיד הב״ה להחיות שוב אינן חוזרו׳ לעפרן כמו שהאריך בזה הרמב״ן בשער הגמול והשיב על מה שהחזיק בו הרב המורה מהיות כלי הגוף לתכלית השמוש בהם כי היתה [הבריאה] לצורך השמוש קודם זמן התחייה ואח״כ אין הב״ה רוצה בבטולה ועוד כי יש בצורה הזאת סודות עמוקים אשר בעבורם היתה ראשונה ובעבורם רוצה השם בקיומה והנה הקיו' המקיף בגוף ונפש בהתיחדו בדעת עליון אינו רחוק אצל הטבע כענין במשה ואליהו אלו דברי הרב ורמז בהם לסודות מסודות הקבלה ואין ספק שמאמרי רז״ל כפשטם יחזקו הדעת הזה ואולם מה שיראה שהשם הזה הוא כולל ב' העניינים וישתמשו בו לכל אחד משניהם כמו בפר׳ הד' בג״ה גם אומר שכאשר נתבונן בתכלית ובתועלות אשר בתחייה נמצא הדעת הזה נכון וברור ושאין מקום לקושיות הרב המורה מהיות בלי הגוף לבטלה ולזה נניח הכרעת הדעת הזה עד הפרק הד׳ שנבאר בו קצת הספקות הנופלות בזה ודי בזה עתה בב׳. ואם הד' והוא אם יהיה בעת ההיא יום הדין המקובל אצל רז״ל כבר יראה לפי פשט הנבואות כי יום השם הגדול והנורא יהיה תחלה בזמן התחייה כמו שאמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם ויראה שהנס הזה יעשה על יד אליהו מהר' יגלה ככתוב הנה אנכי שלח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום י"י הגדול והנורא וכבר היה ראוי להיות שכל מה שנמצא בכתובים מנפלאות השם היה על ידי נביא לא לזולתו ולזה הנס הגדול היה ראוי להיות (כן שמה שנמצא בכתובים מנפלאות היה ע״י נביא לא לזולתו ולזה הנס הגדול הזה ראוי להיות כן שמה שנמצא בכתובים מנפלאות היה ע״י נביא לא לזולתו ולזה הנס הגדול היה ראוי) להיות ע״י נביא אחרי העשותו מלאך בגוף ונפש כמו שנתאמת באליהו זצ״ל והוא מה שכוונהו בד':
1
ב׳הפרק הב' בתכלית המכוון בנס הנפלא הזה ותועלותיו: ולפי שהתכלית המשותף לכל הנסים והנפלאות הוא להקנות אמונה אמתית לכופרים ולקבוע אותה בלב המחזיקין בה הוא מבואר בנס הכולל הזה המשותף לאומתנו ולזולתינו משאר האומות שהוא ראוי שיחזק האמת בלב המחזיקין בתכלית החזוק ויקנה איתה בלב הפוסחים והכופרים כי בראותם והגידם אבות לבנים ובנים לאבותם איך עברו בהפרד נפשם מהגוף המחזיקים באמונה האמתית יקבעו אותם הם בלבבם ולב בניהם בתכלית החוזק והכופרים בו יאמינו מבלתי שישאר להם ספק ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו כאשר ייעד הנביא וזהו אצלי אומרו והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם וזה שהתחייה תהיה אם בבנים אם באבות אם בבנים שימותו קודם האבות והנה הנביאי אשר על ידו יהיה הנס הגדול הזה כבר ישיב לב אבות בסבת בנים שספרו להם איך יעבדו באותם הימים ולב הבנים גם כן ישיב על אבותם. והנה לקח הכתוב היותר קרובים שראה שיאמינו קצתם לקצתם ולפי שהנס הזה יהיה גדול מכל מה שבא מהם בתורה אם להיותו כולל או להמשך ממנו התכלית המכוון בנס לכלל בשלמות יותר מכל הנסים שעברו כאשר בא בייעודי הנביאים כבר היה ראוי שתיחד הנס הזה להעשות באמצעות נביא ששב במדרגת המלאכים ואמר עוד שהנס הזה תכלית אחד מכוון גם כן בו שבעבורו היה ראו׳ שיעשה על יד אליהו הנביא ולא על ידי זולתו ולזה למה שהגמול והענש האמתי ראה שיגיע לעובר עצמי או לעובד ולא לזולתו לפי היושר המדיני וכל שכן בחק היושר האלהי הנה אין די בגמול ועונש שיגיע לנפש בהפרדה מהגוף שהוא ואם היה שהעבודה והעבירה ראה שיוחסו יותר לחלק הנכבד מהאדם למה שבהיותה בגוף לא יגיע לה גמול והענש כמו שקדם הנה אם לא היה הנס הזה כבר היה זה לאות חלילה בחק היושר האלהי ולזה גזרה החכמה האל יתברך בנס הגדול הזה שישלם בו היושר האלהי והצדק מכל הפנים ולפי שהיה המכוון בנס הזה הגמול והעונש בגוף. ונפש כבר היה ראוי שיעשה הנס הזה באמצעות הנביא הראשון שזכה למדרגה זאת בגוף ונפש והוא אליהו זכור לטוב כי הנה עם היות שבא במדרש שחנוך גם כן זכה לכך הנה היה קודם התורה מצורף השתדלותו הנמרץ כתכלית הזה בימי אחאב כאמרו עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים וגומר עם שהמדרש ההוא אינו מסכים כי אנקלוס הגר חולק עליו בתרגומו ואיננו כי לקח אותו אלהים ואם כבר ספרו לנו רבותינו ז״ל שזכו למדרגה זה זולתו מן החסידים חנה הנביא הראשון שזכה לכך והשתדל בתכלית הזה היה אליהו זכור לטוב. ולזה היה ראוי ומחוייב בהק היושר האלהי שיעשה הנס הזה באמצעותו. ואמר עוד שבפעל הזה ישלם תכלית צורת המין האנושי אשר הוא א׳ בעצמו עם התכלית המכוון בחודה כמו שקדם לנו בסוף המאמר הב' וזה אם בבחינת היוצר יתברך ואם בבחינת האדם שהיא ההתאחדות והדבקות השלם. והוא בבחינתו יתברך ההטבה בתכלית מה שאפשר כמו שהתבאר כל זח שם וכאשר היה זה כן היה ראוי שישלם זה באמצעות מי מי שזכה להתאחדות היה בתמידות והוא אליהו זכור לטוב:
2
ג׳פרק הג' בסבות העונש המופלג למי שיכפור בשרש הזה: ולפי שהתבאר מהשורש הזה שישלם המין האנושי בתכלית מה שאפשר וזה אם בבחינתו יתברך ואם בבחינת האדם כמו שקדם והיה עם זה מחזיק האמת בלב יודעיה והיושר האלהי מתפרסם מאד בו כבר היה הכרחי מאד להאמין בוודאי שישיג עונש נמרץ למי שיכפור בו ולפי שההייעוד הזה מיוחד בתורה הזאת האלהית למה שהתורות האלהיות הקידמות מאדם ועד נח לא יעידו בתכלית הזה עם שהוא עניין כנגד הטבע בתכלית מה שאיפשר בהפך מה שקרה בגמול הנפשי שהיה מפורסם בתורות האלהיות ההם והוא ענין טבעי לנפשות כמו שקדם בכלל השלישי מזה המאמר הנה היה ראוי שיהיה הייעוד הזה בתורה הזאת כמו שקדם בייעוד הגשמי אלא שלא נתפרש בו כל כך למה שהייעוד הגשמי הוא דבר מורגש בחוש אם דרך כלל אם לעובד האמתי והענין הזה איננו נרגש עד עת בא דברו וליוקר הענין הזה ומעלתו גזרה החכמה האלהית בפי מה שהוא מקובל אצל החכמים ז"ל שהכופר בו שאינו מן התורה לא יזכה לתחיה ובלשון הזה אמרו בגמרת סנהדרין הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים וזה המאמר אחד ממה שיורה שהעולם הבא אצלם הוא תחיית המתים וכבר יורה גם כן ע״ז מה שדרשו בספרי למען ירבו ימיכם וימי בניכם ימיכם העולם הזה וימי בניבם לימות המשיח כימי השמים על הארץ לעולם הבא וזה שכבר יראה שלקחום כסדרן:
3
ד׳פרק הד' בהתר קצת ספקות הנופלים בו: וזה שכבר ישיגו ספקות עצומות בענין בעצמו ובאופן שהונח תחלה באפשרות הענין בעצמו וזה שכבר קדם לנו בכלל הג' מהמאמר הב' שמה שאפשרות מציאותו בלתי מצוייר אצל השכל לא יכול עליו שם היכולת ולזה לא יפול שם היכולת על המושכלות שסודרם נמנע וכאשר היה זה כן והיה בהפסד האיש המורכב שנעדרו חלקיו הפשוטים אל יסודות' אף אם יתאמת שישובו החלקים שהיו חלק ראובן להתחבר ברצון האל יתברך הנה אין המלט משיהיה בריאה חדשה ולא יתאמת בו היות הוא הוא ולפי שהונח אחד התכליות העצומים בנס הזה להראות בו היושר האלהי לתת הגמול והעונש לאיש ההוא בעצמו ב׳ אם נודה שבהתחבר חלקי המורכב הפשוטים יראה בו היושר האלהי הנה אם היו החלקים ההם קצתם בגבנינות יסוד האש וקצתם במרכז הארץ או במורכבים זולתם עד שהיו קצתם מנויות האריה וקצתם חלק מהנמלה האם יתפרדו הבעלי חיים וישובו חלקי האיש ההוא הזוכה לתחייה הנה זה רחוק הרבה משיצוייר. ג׳ אחר שהונח אחר התכליות העצמיים להראות בו היושר האלהי הנה איך יעבור שיהיה הנס הזה בקצתם ובקצתם לא שכבר הונח כן בפרק הא' מהכלל הזה וזה שהיושר האלהי לא יראה באותו קצת שלא יזכה לנס הזה. ד׳ כבר יסופק אם תהיה התחייה לכל אומתנו כפשט המשנה שאמרה כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא אם ימותו כלם קודם זמן התחייה וזה שהמאמר כשיקומו ויחיו אחרי מותם ואף אם ימותו אחר התחי' מגונה מאד שכבר יתחייב שימשך הענין כן בהתמדה והנה הכתוב צווח ואומר לפני בא יום י"י הגדול והנורא. וכבר יורה זה שהנס הכולל הזה יהיה בעת אחד לא ימשך כן בהתמדה. הה' לפי שנמצא בנביאים ייעודים לכלל אומתינו עוברים המנהג הטבעי כמו אריכות הימים כאמרו כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקולל וכמו הייעוד בנבואה באמר' ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלומות יחלומון באוהבם הזיונות יראו הנה כבר יסופק אם הייעודים האלה בזמן התחייה או לימות המשיח ואיך שיהיה הוא דבר מתמיה וזה שאם היו הייעודים האלה בעת התחייה כבר יראה שישתמשו בחושיהם ושימותו והיא הפך מה שהונח ואם הוא לימות המשיח הנה מאמר שמואל הוא הפך זה שאמר אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד הנה אלו הם הספקות שישיגו העניין הזה כפי מה שהוגה וראוי שנאמר בהתרם אם הא' והב' הנתלים באפשרות העניין בעצמו הנה למה שהתבאר היות יכולת השם יתברך בלתי בעל תכלית וידיעתו ג״כ מקפת עניינים בב״ת וכל אחד מהדברים אצלו אף אם היו רחוקים מהטבע בתכלית המרחק קרובים אצלו בתכלית הקרבה על יחס אחר אין הפרש ביניהם הנה איננו רחוק שבזמן שגזרה חכמתו להיות דנס העצום הזה יהיו חלקי המורכב באופן שיובנו לשוב להתחבר כבראשונה מבלתי שיצטרך פרוד חלקי בא׳ או' זולתו אלא שכבר יראה שלא יתחייב בנס הזה שיהיו החלקים ההם בעצמם וזה שלפי שהוא מבואר שאף בחיות החלקים ההם בעצמם לא יתאמת בהם היותם הוא הוא הנה אין תועלת בהתקבץ החלקים וכל שכן אם יצטרך להפרדים מבא זולתם אלא שכבר יראה בהם היושר האלהי כי אם בריאה יברא י״י במזג ובתכונה שיהיה בה ראובן על דרך משל ולא יפול משערת ראשו ארצה שהוא עצם עומד בעצמו מתאחר אל הבריאה הזאת אין ספק שהנפש הזאת וכחותיה תשתמש בגוף הזה כשתתאחד בו כמו שהיתה משתמשת בגוף ראובן בשוה ולפי שמכלל כחותיה הזכירה והדמיון הנה בגוף הזה תזכור מעמדה הראשון כאלו היתה מתאחדת בחלקי היסודות הפשוטים שהיה גופו בתחלה מורכב מהם כי אין רושם לשקל אחד מיסוד המים על דרך משל אם תהיה מקערורית היסוד או מנבנינותו וזה מבואר בנפשו. ואחר שהנפש הזאת תשתמש בגוף היה כן יצדק שיתאמת בו היושר האלהי ואיך לא והנה ראובן על דרך משל כשנולד קטן הקומה עם נפשו הצומחת וגדל אחר כך הנה אם היה שחלקי גפו נתהוו מן המזון היורד מכלי גופי והוא מבואר בכל חלק מחלקי גופו שנתהוה מן המזון שהיה חוץ מגופו ואם הוא בכלל גופי עצם אחר כן הנפש מזאת המתאחדת בגוף הזה שהוא על תבונת ראובן בשוה אם היה שחלק גופו ממקומות מחוץ הנה בהתאחדם עם הנפש הזאת הם עצם אחד ממה ולפי שהנפש צורה עצמית לבעל הנפש ומתן לו עצמותו הנה הנפש הזאת צורה לגוף ותתן לו עצמותו ולפי שהנפש לא תשתנה עצמותה הוא מחוייב שהגוף המתאחד עמה יהיה נגרר עמה כשם שהמזון נגרר אחר המקבל המזון ושב להיותו גופו וכבר יראה זה ממה שקבלו רז״ל ואמרו עתידין צדיקין שיעמדו בלבושיהם ק״ו מחטה. והכוונה במאמר הזה למה שגלות הערוה מגונה שכבר גזר השם באדם בדעתו טוב ורע ויעש להם כותנות עור וילבישם אין ראוי שיעמדו ערומים ולקחו הק״ו מהחטה להורות בו שהשם יתברך ימציא הדברים באופן היותר משובח וכשם שהחטה יוצאת בלבושה לשמירתה מהפגעים כן הצדיקים עומדים בלבושיהם לשמירתם מהגנות אלא שהתבארו המאמר שכאשר אין קפדה בלבוש אם הוא מהחלקים עצמם שנקבר בו ובלבד שיהיה בתבניתו וכאלו הוא ישן במלבושיו שבזה הוראה מה ביחוד האיש כן הגוף אין קפדה בו שיהיו חלקי היסודות אותן חלקים שנפרדו ממנו ובלבד שיהיו באותו יחס עצמו וכמו שאמרנו ואם אין המלט משנאמר משיהיו' החלקים ההם שנפרדו מהמורכב הראשון אין הזיק כזה. הנה יראה בהתר אלו הספקות. ואולם הג' הנתלה במה שהונח היות חנס בקצתם ובקצתם לא איך יעבור זה בהק היושר האלהי הנה ראה שנצרף לו מה שיעדנו בפ׳ הא' והוא באור החלק שתאמת בו הראות היושר האלהי ואומר לפי שאין המלט מפשט הכתוב חמורה שלא תהיה התחייה כוללת והיה שכבר התבאר שאחר התכליות העצמיים בהראות היושר האלהי כבר יראה שתהיה התחייה בצדיקים גמורים וברשעים גמורים וזה שרי בהם הראות היושר האלהי לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם. ואמנם הבינוניות ואותם שלא הגיעו למדרגה שעשה הנס הגדול והנורא הזה בעבורם הנה להם בגמול הנפש. ואם היה שלא ישיגו מהגמול הנפשי בחייהם קרה להם זה למעוט מדרגתם. והנה נאמן הדיין לשקול במאזני חכמתו שיעור הגמול הגשמי ההוא שהיה ראה לתת לו פי שנים או כאשר יגזור חסדו הפשוט בגמול הנפשי והנה יצדק היושר האלהי באלה במשקולת שני מיני הגמול לזה יראה שאמר המשורר משפטי י״י אמת צדקו יחדו כלומר שאם היה שהגמול הגשמי לא יצדק בקצת בני אדם הנה יצדקו יחד הגשמי והנפשי והנה ראינו לפרש זה על משפטי י״י המשלו לאדם ולא ראינו לפרשו בהגהת המשפטים כי באלה לא יפול עליו אמת ושקר אלא נאה ומגונה או נכון ונאות או בלתי נכון ונאות והנה לפי זה הזוכים לתחיה הם הצדיקים הגמורים שהבינוניים שאינם ראוים לנס הגדול היה היושר האלהי יתן להם שלא יזכו בו ולפי זה יהיה אמרו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא אחד מב' עניינים אם שנאמר שירצה בו רוב ישראל למה שהשרש אצלנו אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ ואם נאמר שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כלומר שהוא ירושה להם ייעוד בתורה הזאת ואם היה בתורות האלהיות שעברו לא תיעד לעולם עד שאם היו כולם צדיקים היו זוכין לזה והוכיחו זה מפסוק ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ והיא ארץ החיים מה שאין כן בעם אחר ואם שנאמר שהעולם הבא כולל זמן התחיה והגמול הנפשי אחר המות וכבר יראה באמרם חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא ואינו נראה שיזכו לנועם התחיה וכן נראה ממטבע ברכת מאורות של שבת שיש בה הוראה על ד' עתות באמרם אין ערוך לך י״י אלהינו בעולם הזה ואין זולתך מלכנו לחיי העולם הבא אפס בלתך גואלנו לימות המשיח מי דומה לך מושיענו לתחיית המתים. וידמה שלוקחו כסדרן תחלה בעולם הזה שהוא הקודם ואחריו העולם הבא שהוא אחר המות מיד ואחריו המשיח שהוא קודם לתחיה ואחריו תחית המתים שהוא כולל הקימ׳ והטעם הנמשך אחריה ולפי שהמאמר האחר וזולתו מהמאמרים יחייבו שהעולם הבא ירצו בו זמן התחיה הנה יראה שהשם הזה יכלול שניהם ואולם אם נאמר שאינו כולל רק זמן התחיה הנה יצטרך לפרש במטבע הברכה שהעולם הזה כולל העולם הזה בחיים ובמות. והעולם הבא ירצו בו נועם זמן המחיה אחרי הקימה וסדרו ראשונה שתי קצות הזמן ואחר סדרו האמצעיים והם ימות המשיח והקימה והוא אשר רצו בתחיית המתים והנה איך שיהיה מפי השם הזה כאשר נתבאר בתכלית הנרצה בנס הוה ותועלותיו והוא הראות היושר האלה להיות הגמול והעונש מתיחס והקנאת האמונה והתכלית אשר בבריאה הוא מבואר שאין מקום לתפיסת הרב המורה בדעת הנכון האומר שהזוכים לתחיה לא ימותו ולא יאכלו כפשט אלא המאמר צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם רוצה לומר ועטרות שלמותן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה וזה שכבר היה מן ההכרח להיות בגופן ובאיבריהם ובכלי שמושן למען הראות היושר האלהי ועוד שאם היה שלא יאכלו ולא ישתמשו בחוש הטעם ובאיברי התולדה הנה ידברו וישמעו ויעבדו את ה׳ ויחזיקו בתורה בענין כאליהו ויעוד שאם זה יקנו האמונה הנכונה לזולתם כמו שיתבאר עוד בהתר הספק הד'. ואמנם הד׳ הנתלה בזמן שקודם התחיה אם ימותו כולם וזה שאם נקח המשנה כפשטה לומר מכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא הנרצה בו תחית המתים כבר יחשב שהיה מן ההכרח שימותו כלם קודם התחייה ואומר שאף כשנקח המאמר כפשוטו בתחיה ושתהיה הקדמה כוללת הנה לא יתחייב מות כלם קודם לכן. וזה שהעולם הבא יכלול הקימה וזמן שאחרי הקימה לזה הדו׳ אשר בע׳ הקימה אם היה שלא יזכו לדבקות וההתאחדות והיה שישתמשו בחושיהם וימותו הנה יהיה להם חלק לעולם הבא למה שכבר קדם שמתועלת הנס הזה להקטין אמונה בלב זולתם אשר מהצד ההוא יזכו למה שהיו זוכין בו עם דנם ההוא ויתאמת אם כן שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא ויסבול שהמאמר המחייב לחסידי אומות העולם שיש לחם חלק לעולם הבא נאמר על הדור ההוא שבזמן התחיה והדורות הנמשכין אחרי כן מבלתי שיתחייב שיזכו לקימה ואיך שיהיה חתר הספק החמישי ממה שיקל מאד והוא שהייעודים הנמצאים בדברי הנביאים יתקיימו בדור ההוא שממן התחיה ובדורות הנמשכין שהם יושפעו מהקמים מרוח דעת ויראת י״י ואם היה שישתמשו בחושיהן כלם ויאריכו ימים ויולידו מבלתי שיקרה מזה בטל זהו מה שיראה בהתר אלו הספקות לפי ההקדמות שבידנו מהקבלה וממה שיראה מהסברא ומשקול הדעת והאל יתברך יודע ישתבח שמו ומרומם על כל ברכה ותהלה:
4
