אור זרוע, חלק א קנ״בOhr Zarua, Volume I 152
א׳ר' זירא חלש על לגביה ר' אבהו קבל עלי' ר' אבהו דאי אתפח חרוכא קטין שקיא עבידנא יומא טבא לרבנן כי אתפח עבר יומא טבא לרבנן [כי מטא למשרי] א"ל לר' זירא לישרי לן מר א"ל לא סבר לה מר להא דאמר ר' יוחנן בעל הבית בוצע בתר דכרוך א"ל ליברך מר א"ל לא סבר לה מר להא דרב הינא מבבל האמר רב הונא דמן בבל בעה"ב בוצע והוא מברך ואיהו כמאן ס"ל כי הא דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי בעה"ב בוצע והאורח מברך בעה"ב בוצע כדי שיבצע בעין יפה ואורח מברך כדי שיברך את בעה"ב. פי' רש"י כי מטא לישרי לישנא דשירותא כלו' לפרוס ברכת המוצי' ולאכול. רב הונא דמן בבל היינו רב הונא סתם ולפי שעכשיו הי' ר' זירא בארץ ישראל במקום ר' אבהו והוא עלה מבבל קאמר הכי ע"כ רש"י. לר' זירא היו קורין חרוכא קטין שקי כדאמר בב"מ פ' השוכר את הפועלים ר' זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא דנשתכח מני' תלמודא דבבל כי היכי דלא נטרדי' יתיב מאה תעניתא אחרנייתא כי היכי דלא נשכוב ר' אלעזר בשניה ונפלין עלי' מילי דצבורא יתיב מאה תעניתא אחרנייתא כי היכי דלא תשלוט בי' נורא דגיהנם כל תלתין יומין הוה בדיק נפשי' שגר תנורא סליק ויתיב בגוי' ולא הוה שלטא בי' נורא יומא חד יהבו בי' רבנן עינייהו חרכו שקי' והוה קרו ליה קטינא חרוך שקי:
1