אור זרוע, חלק א קס״הOhr Zarua, Volume I 165
א׳חביץ קידרא וכן דייסא. פי' חביץ קידרא מין מאכל קפוי במין חלב שחבצוהו בקיבה כך עושין מאכל קפוי בקדירה ולקמן מפרש שעושין אותו בקמחא ודובשא ומשחא וקרו לי' אברשי"ך. רב יהודה אמר שהכל נהי' בדברו ורב כהנא אמר בורא מיני מזונות בדייסא גרידא כ"ע ל"פ דבורא מיני מזונות כי פליגי בדייסא כעין חביץ קידרא כדמפרש לקמן דהיינו חיטי דתברינהו באסיתא ודובשא דעבדינהו בקדירה רב יהודה אמר שהכל נהי' בדברו סבר דובשא עיקר רב כהנא אמר בורא מיני מזונות סבר סמידא עיקר אמר רב יוסף נקוט דרב כהנא בידך דרב ושמואל דאמרי תרווייהו כל שיש בו מחמשת המינין מברך עליו בורא מיני מזונות. ואיתמר נמי כל שהוא מחמשת המינין מברך עליו בורא מיני מזונות וצריכא דאי אשמעינן כל שהוא מחמשת המינין הוה אמינא ה"מ בעיני' אבל ע"י תערובות לא קמ"ל כל שיש בו ואי אשמעי' כל שיש בו הוה אמינא ה"מ חמשת המינין אבל אורז ודוחן לא וטעמא מאי משום דעל ידי תערובות אבל בעיני' אימא אפי' אורז ודוחן [נמי מברכין עליה בורא מיני מזונות] קא משמע לן כל שהוא מחמשת המינין לאפוקי אורז ודוחן דאפי' איתי' בעיני' לא מברכין עלי' בורא מיני מזונות והתניא היו לפניו פת אורז ופת דוחן מברך עליו תחלה וסוף במעשה קדירה וגבי מעשה קדירה תניא בתחלה מברך עליהן בורא מיני מזונות ולבסוף מברך ברכה אחת מעין שלש במעשה קדירה ולא במעשה קדירה [במעשה קדירה] דבעי לברוכי תחלה [וסוף] ולא כמעשה קדירה דאלו מעשה קדירה בתחלה מברך עליו במ"מ ולבסוף ברכה [אחת] מעין ג' ואלו גבי אורז ודוחן בתחלה מברך עליהן שהכל ולבסוף בנ"ר. ואורז לאו מעשה קדירה הוא והתניא אלו הן מעשה קדירה חילקא וטרגיס וסולת וזרדן וערסן ואורז. הא מני ר' יוחנן בן נורי היא דתניא ר"י בן נורי אומר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח אבל רבנן לא [ורבנן לא] והתניא הכוסס את החטה מברך עלי' בורא פרי האדמה [טחנה] אפאה ובשלה בזמן שהפרוסות קיימות מברך עליהם תחלה המוציא לחם ולבסוף ג' ברכות ואם אין הפרוסות קיימות בתחלה מברך עליהן במ"מ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש הכוסס את האורז מברך עליו בפה"א טחנו אפאו ובשלו אע"פ שהפרוסות קיימות בתחלה מברך עליו במ"מ ולבסוף ברכה א' מעין ג' מני אי ריב"ן כיון דאמר אורז מין דגן הוא המוציא לחם וג' ברכות בעי לברוכי אלא לאו רבנן היא תיובתא דרב ושמואל תיובתא. פסק בפר"ח דקיי"ל כרב כהנא וכרב ושמואל דהא כוותייהו ס"ל הלכך כל שהוא מחמשת המינין כעין דייסא וגרימזלי"ש וכיוצא בהן ואף אם אינן כולן מחמשת המינין מברכין עליה במ"מ ולבסוף ברכה אחת מעין ג' כיון שעיקר מחמשת המינין הוא. וכתב מורי רבינו יהודה ב"ר יצחק שיר"לאון דהיכא שאין נותנים שם קמח אלא לדבק המינין בעין שנותנין קמח להקפות מאכל הירקות ולא ליתן טעם מברכין בפה"א כדא' לקמן האי תבשילא דסילקא דשדו בי' קמחא לדבוקי בעלמא הוא דעבדי כן ומברכין עלי' בפה"א. וגבי אורז ודוחן בתחלה מברך במ"מ ולבסוף בנ"ר כדמסיק לקמן גבי אורז ולבסוף ולא כלום. ופי' רבינו שלמה שלא יברכו עליו מברכות פירות שבארץ ישראל אלא בנ"ר וכן פי' בה"ג וטעמא כיון שאינו פירות שנשתבחה בהן א"י לא שייך בה ברכה מעין שלש. ויש ספרים שכתוב בהן מלשון בה"ג אבל אורז לא מברך עליו במ"מ דלא קיי"ל כר' יוחנן בן נורי אלא שהכל נהיה בדברו ולאו מילתא היא דר"י בן נורי אומר אם אפאו המוציא לחם מברך עליו דלחם גמור חשיב ליה [אבל לרבנן לחם לא חשיב להו אבל מזון חשיב להו] אפי' בישלו ואינו בעין אלא הוי טעמא או כעין דייסא ואפי' לרבנן מברכינן עליו בתחלה במ"מ ולבסוף בנ"ר והא דאמר מעשה קדירה לגבי אורז דהיינו לענין במ"מ תחלה ולבסוף בורא נפשות רבות. עכ"ל:
1