אור זרוע, חלק א קע״וOhr Zarua, Volume I 176
א׳מתני' היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבע עליו הוא מברך וחכמים אומרים מברך על איזה מהם שירצה. אמר עולא מחלוקת כשברכותיהן שוות כגון אתרוג וזית דר' יהודה סבר מין שבעה עדיף והיינו זית ורבנן סברי חביב עדיף כלו' איזה שתאוותו לאכלו עליו מברך אבל אין ברכותיהן שוות דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה ופליגי בה ר' אמי ור' יצחק נפחא חד אמר כשברכותיהן שוות מחלוקת ר' יהודה סבר מין שבעה עדיף ורבנן סברי חביב עדיף אבל אין ברכותיהן שוות דברי הכל מברך ע"ז וחוזר ומברך על זה. וחד אמר כשאין ברכותיהן שוות נמי מחלוקת וכיון דחד מינייהו קם כעולא הלכה כעולא דאין דברי יחיד במקום שנים דהלכה כרבים. הלכך כל היכא שברכותיהן שוות כגון אתרוג וזית וכיוצ' בהן איזה שתאוותו לאכלו עליו הוא מברך וכל היכא שאין ברכותיהן שוות מברך על זה וחוזר ומברך על זה כגון שאין אחד מהם עיקר אבל אם הי' אחד מהן עיקר שבשבילו מתחיל האכילה מברך על העיקר כדאוקימנא לברייתא דהכי קתני היו לפניו צנון וזית מברך על הצנון ופוטר את הזית בד"א כגון שהי' צנון עיקר אבל אין הצנון עיקר מברך על זה וחוזר ומברך על זה. אבל שני דברים בעלמא כשברכותיהן שוות כגון אתרוג וזית מברך על איזה מהם שירצה פי' אותו שחביב לו ותאוותו לאכלו ור' יהודה אומר מברך על הזית שהוא מין שבעה והלכה כחכמים. וכתב רבינו יצחק אלפס אבל אם אין הצנון עיקר ולא חביב מברך על הזית ואח"כ על הצנון דאפושי בברכות עדיף ולא אמרי' מברך על הצנון ונפטור זית דבירך בפה"א על פירות האילן יצא דאין להפקיע ברכה כל כי האי גונא עכ"ל. והיכא דאין אחד מהן חביב כשברכותיהם שוות כגון שבעת מינין הכתובים בתורה ארץ חטה ושעורה גפן תאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש כל הקודם בפסוק קודם לברכה דאמר רב יוסף וכן תני ר' יצחק כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה שנא' ארץ חטה ושעורה גפן תאנה ורמון. דהכ קיי"ל דהא רב חסדא ורב המנונ' קיימי כוותייהו. הלכך היו לפניו ענבים ותאנים ורמונים מברך על הענבים הקודמין להן בפסוק ופוטר את אלו אבל אם הי' לפניו תמרים וענבים ורמונים מברך על התמרים ופוטר את הענבים דענבים שלישי לארץ דקדמי להו חטה ושעורה ותמרים דהוא דבש שני לארץ. כההיא דרב חסדא ורב המנונא [הוו יתבי בסעודתא אייתו לקמייהו תמרי ורמוני שקיל רב המנונא] בריך אתמרי ברישא אמר לי' לא סבר לה מר להא כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה אמר לי' זה שני לארץ וזה חמישי לארץ. זית שמן ודבש דכתיבי בסיפא דקרא הפסיק ארץ את הסדר וחזר לעשות זיתים ותמרים חשובים מענבים ומתאנים ומרימוני' שהרי הוה להו חמישי לארץ הכתובה בראש הפסוק ודבש דהיינו תמרים שני לארץ הכתובים בסופו. אמר לי' מאן יהיב לן נגדי דפרזלא ונשמעינך כלו' מי יתן לנו רגלים של ברזל ונשמשך וקיבל דבריו כך הי' מסקנא דשמעתא והלכה למעשה וזו הי' סוגיית רבי' יצחק אלפס. ומורי רבינו יהודה בר יצחק שירליאון תפס לו סוגיא אחרת ופוסק כר' יהודה וכמו שכתבתי נראה בעיני הלכה למעשה ועל זה אני סומך ופי' רבינו שמואל זצ"ל דחטה בפסוק קודמת לזית וא"ת לכתוב ארץ חטה וזית ושמן ושעורה תריץ דלא רצה להפסיק כזית בין החטה ושעורה שהן מיני זרעונים:
1