אור זרוע, חלק א רכ״טOhr Zarua, Volume I 229
א׳מתני' שיעור חלה אחד מעשרים וארבעה. העושה עיסה לעצמו והעושה למשתה בנו. אחד מעשרים וארבעה נחתום שהוא עושה למכור בשוק וכן האשה שהיא עושה למכור בשוק אחד מארבעים ושמנה נטמאת עיסתה שוגגת או אנוסה אחד מארבעים ושמנה נטמאת מזידה אחד מעשרים וארבעה כדי שלא יהא חוטא נשכר. ירושלמי תני אמר ר' יהודה מפני מה אמרו בעה"ב אחד מעשרים וארבעה ונחתום אחד מארבעים ושמנה אלא הנחתום עינו רעה בעיסתו בעה"ב עינו יפה בעיסתו. וחכ"א לא משום זה הוא זה ולא מטעם זה אלא ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן עשה שיתננו לאהרן הכהן בכהונתו אלא הנחתום עיסתו מרובה ויש בה כדי מתנה לכהן אפי' כשמפריש אחד מארבעים ושמנה יש בה כדי מתנה לכהן ובעה"ב ע"י שעיסתו מעוטה אין בה כדי מתנה לכהן ולכך הוא מפריש אחד מעשרים וארבעה ופרכי' והא תנינן העושה עיסה לעצמו והעושה למשתה בנו אחד מעשרים וארבעה וכי עביד למשתה בנו עיסה מרובה הוא דעביד ויפריש אחד מארבעים ושמנה. ומשנינן שלא לחלוק בעיסת בעה"ב והא תנינן נטמאת עיסתה שוגגת או אנוסה מפריש אחד מארבעים ושמנה אמר ר' מני בלימודית להיות מפרשת אחד מארבעים ושמנה אבל בלימודה להיות מפרשת אחד מעשרים וארבעה אפי' כי נטמאת בשוגג מפריש אחד מעשרים וארבעה כדי שלא יהא חוטא נשכר:
1