אור זרוע, חלק א רנ״אOhr Zarua, Volume I 251
א׳מתני' רבן גמליאל אומר שלש ארצות לחלה מא"י עד כזיב חלה אחת וכזיב עד הנהר עד אמנה שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן של אור יש לה שיעור ושל כהן אין לה שיעור מן הנהר ומן אמנה ולפנים שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור וטבול יום אוכלה. ר' יוסי אומר א"צ טבילה. ואסורה לזבי' ולזכות ולנדות ויולדות ונאכלת עם הזר על השלחן ונתנת לכל כהן. פי' רבינו שמשון בר אברהם משנ"ץ של אור יש לה שיעור ושל כהן אין לה שיעור. פי' שבמקום ההוא גזרו טומאה שאין יכולין לשמור עצמן ופירותיהן בטהרה מחמת שסמוך הוא לארץ העמים וחלותיהן טעונות שריפה. ולכך מפריש שתי חלות אחת לאור שהי' חלה טמאה דאורייתא שפירותיהן גדלים בא"י ואחת לכהן שלא תשכח תורת חלה ושל אור יש לה שיעור המפורש לעיל בפ' אוכלין עראי. וטעמא כדמפרש בירושלמי מפני שהיא מדברי תורה ושל כהן אין לה שיעור מפני שהיא מד"ס. והא דקאמר מן הנהר מן אמנה ולפנים שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור מפרש בירושלמי של אור אין לה שיעור מפני שהיא נשרפת ושל כהן יש לה שיעור מפני שהיא נאכלת ושתיהן מד"ס וטבול יום אוכלה פי' לאותה של כהן דאע"ג דאסור כתרומה לא החמירו בחלה. ר' יוסי אומר א"צ טבילה פי' ואפילו בעל קרי אוכלה כדמוכח בסיפא דקתני ואסור' לזבים ולזבות ולנדות וליולדות ואמר בירושלמי לר' יוסי נצרכה אע"ג דיש ספרים שכתוב בהם לר' יהודה נצרכה דומה שטעות סופר הוא ולר' יוסי גרסינן ומשמע מדלא השיב ב"ק דר' יוסי שרי בב"ק ואפי' בלא טבילה דע"כ בלא טבלו איירי מדקאמר לר' יוסי נצרכה דאי טבלו לרבנן נמי נצרכה אלא ודאי ר' יוסי היא דשרי בב"ק אפילו בלא טבילה ולרבנן בלא טבילה אסור כי טביל שפיר דמי אפילו בלא הערב שמש אע"פ שטומאה יוצאה עליו מגופו וכשאין טומאה יוצאה עליו מגופו כגון טמא מת שרי בלא טבילה כר' יוסי. דאי לאו הכי תקשי לך כדמקשי פ' עד כמה וכי הזאה יש לנו ומה הועילו בטבילה בטומאת מת דאע"פ שמהמת היו נזהרים מחמת כהונתם מ"מ מחרב ה"ה כחלל אפי' לענין אוהל כדמוכח פ' כ"ג ובמס' אהילות לא היו יכולים להזהר וגם לא היו צריכין לפרוש הימנו כמו מן המת הכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עלי' אין כהן מוזהר עלי' ובארץ העמים לא היתה להם הזאה וא"כ לא הי' להם טהרה ומה תועיל טבילה הלכך לא החמירו בחלת ה"ל שלא יוכל לאוכלה אא"כ ילך ויזה בא"י וטבול יום דקתני בב"ק איירי ועלה קאמר ר' יוסי א"צ טבילה. ונתנת לכל כהן שירצה פי' אפי' לכהן ע"ה אע"ג דתרומה אינה ניתנת אלא לכהן חבר שישמרנ' בטהרה בזו לא גזרו שמא יאכלנה בימי טומאתו. וכן משמע דומיא מה ששנינו אחר משנה זו אלו נתנין לכל כהן החרמים והבכורות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז ושמן שריפה וקדשי המקדש והבכורים דקא חשיב מידי דלא שייך בהו איסור טומאה. מ"מ אם יש חבר וע"ה לא יתננו לע"ה כדאמרי' פרק הזרוע מנין שאין נותנים מתנות לכהן ע"ה ת"ל לתת [מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה' כל המחזיק בתורת ה' יש לו מנת ושאינו מחזיק בתורת ה' אין לו מנת. ש"מ שאין לתת מתנות אלא לכהנים] המחזיקים בתורת ה' ולא כמו שפי' רבינו שלמה בפרק כל הבשר לכל כהן אתי לאשמעינן אפי' אינו מחזיק יתנו לו חלת ח"ל דהא משנה שאחר זו א"א לומר כן דקא חשיב בה מתנות דאמר עלייהו דאין נתנות אלא למחזיקים א"ו היכא דליכא כהן חבר מיירי הכא א"נ איכא וא"צ למתנות ויש ע"ה כהן עני שמצוה להחיותו שאם לא יתנו לו יצטרכו ליתן לו חולין. והשתא משמע הכא דא"א בחלת ח"ל בלא שתי חלות ואלו בפ' עד כמה לא משמע הכי דאמר רבינא נדה קוצה לה חלה ואכיל לה כהן קטן ואי ליכא כהן קטן שקלא לה בריש מסא ושריא לה בתנורא והדר מפרשת חלה אחריתי כי היכי דלא תשכח תורת חלה ואכיל לה כהן גדול משמע להדיא שלא החמירו להפריש חלה שני' אלא היכי דליכא בהן קטן. היינו משום דהני מקומות דמתני' הן קרובין לא"י ומתחזיא חלה דידהו בחלת הארץ טמאה וטעונה שריפה דגזרו עלי' שלא לאוכלה אפי' כהן טהור גמור מחמת שהיא טמאה. ולכך מפרישין לעולם של אור וחלה שני' שלא תשכח תורת חלה כדמפרש נמי הכא אבל בבבל שהוא רחוק מא"י לא מתחזי' חלה דידהו בחלת הארץ טמאה לא גזרו עלי' שום איסור מחמת טומאה עצמה ולכך התירוה גם לכהן קטן טמא כיון דאין טומאה יוצאה עליו מגופו וגם התירוה לבטלה ברוב והשניה אכיל לה כהן גדול אפי' זב דלא מפליג הכא כלל אע"ג דבחלה שני' דמתני' תנן אסורה לזבים ולזבו' ולנדות ויולדות אין ללמוד מהכא לההיא שבבבל ורחוקה מא"י וגם אינה קבועה להפריש אלא היכא דליכא כהן קטן ואלו במקומות דמתני' חלה שני' לעולם קביעה. ויש פי' רבינו שלמה שמונה בהן בפ' עד כמה בההיא דרבינא דהך חלה [אחריתי דהכא אין קירא עלי' שם חלה] דלית לה תורת חלה ומסתברא דאינה מדמעת אע"ג דתרומת ח"ל מדמעת כדתניא במנחות בפ' ר' ישמעאל והשתא פי' הא דקתני במתני' וטבול יום אוכלה לאותה של כהן היינו טבול יום דב"ק ולא בעי הערב שמש אע"פ שטומאה יוצאה עליו מגופו. ופי' רבינו שמשון ב"ר אברהם בפ' עד כמה בשם רבי' יצחק ב"ר שמואל דה"ה חלת האור דבבל ודידן אע"פ שאסור' למי שטומאה יוצאה עליו מגופו לא בעי הערב שמש ואין להחמיר בה יותר מחלת כהן דמתני' וראי' לדבר מפ' עד כמה דאמר מר זוטרא משמי' דרב ששת טמא שרץ טובל ואוכל בתרומת ח"ל [דאע"ג] דמחמיר בה לאוסר' לטמא שרץ שרי בה לאכלה לאחר טבילה אפי' בלא הערב שמש ומיהו אינה כ"כ ראי' פשוטה דשמא אע"ג שמחמיר בה רב ששת בטמא שרץ קודם טבילה כב"ק בטבול יום דשרץ שמא מקיל בה יותר. וכה"ג הלכות חלה אמר רבינא נדה קוצה לה חלה ואכיל לה כהן קטן או מאן דטבל לקריו אבל הערב שמש לא כתב שצריך ויש לדקדק אמאי נקט רבינא ואכיל לה כהן קטן אפי' כהן גדול יכול לאוכלה אחר שיטבול ויטהר מקריו ואי משום טורח טבילה והלא גם בא"י היו כהנים טובלים לתרומתן וגם בבבל היו טובלין לתרומת ח"ל כדמשמע לעיל דלא מבטלה רבה ברוב אלא בימי טומאתו ובריש בנות כותים הטבילו' קודם לאמה לסובה שמן של תרומה. ומתוך כך פי' רבינו שמשון בשם רבי' יצחק ב"ר שמואל דאין שיעור לחלה זו ולפי שדבר מיעוט הוא נותנה לכהן קטן והכי משמע לישנא דקאמר שקלא בריש מסא שדבר מועט [הוא] אע"ג דלא מדכר לי' אלא גבי שרי לי' בתנורא מ"מ משמע דההיא נמי דניתנת לכהן קטן דבר מיעוט הוא (וגם) [וגבי] אותה שנשרפת הוצרך להזכיר בריש מסא לפי (שאז) [שבה] משליכה לתנור. אבל תרומ' שלהם שהית' מן התבוא' לא היתה כ"כ ראויה לינתן לכהן קטן אפי' לא הי' בה שיעור שהקטן היה מאבד' וכן יין ושמן ועוד יש לומר שהתרומ' יש בה שיעור כגון תרומת מעשר. ועתה פירשנו דחלת האור דידן ודבבל שריא לטבול יום ולא בעיא הערב שמש ולא בעיא נמי שיעור ותמהני דהכי סלקא שמעתתא דהיכא דאיכא כהן קטן מפריש חלה אחת ויהיב לי' א"נ אפילו לגדול שטבל לקריו והיכא דליכא כהן קטן מפריש אחת לאור ואחת לכהן והשתא יש כמה מקומות דאע"ג דאיכא כהן קטן אין מפרישין אלא חלה אחת ושורפין אותה ובה"ג בהלכו' חלה כתב שבא"י אין מפרישין אלא חלה אחת ושורפין אותה והי' תמיה רבינו יצחק בר שמואל מנין להם להפקיע שתי חלות מאותו מקום עצמו דמכזיב עד הנהר וגם בכל א"י דומה אדרבה שיהיו מפרישין עכשיו כמו באותו מקום וכ"כ רבינו שמשון ב"ר אברהם בפ' עד כמה דעכשיו ששורפין אותה לפי שאין להם הזיה בכל א"י צריכה להפריש חלה שניה כמו מכזיב עד הנהר ומן הנהר ועד אמנה ולפנים שמפרישין חלה שני' שלא תשכח תורת חלה ואחיו רבינו יצחק ב"ר אברהם זצ"ל כתב בתשובה שהשיב להרב רבינו יהונתן זצ"ל מלוני"ל נראה בעיני שעכשיו אין מפרישין אלא חלה אחת וטעם גדול יש בדבר אפילו בארץ ישראל מקום שהיו רגילין להפריש שתי חלות עתה אין מפרישין אלא חלה אחת דעלה דההיא דייק בירוש' ויפריש לאור ולא יפריש לכהן שלא יהיו אומרים ראינו תרומה טהורה נשרפת ויפריש לכהן ולא יפריש לאור שלא יהו אומרים תרומה טמאה נאכלת ולפי טעם זה אין שייך עכשיו להפריש של כהן דאין שייך לומר עכשיו ראינו תרומה טהורה נשרפת שעכשיו אין שום תרומ' טהור' בכל מקום וליכא למטעי שאז ודאי הי' ראוי לטעות ולומר תרומ' טהור' היא שאפשר להיות טהור' שהרי יש טהור' בשאר א"י כדתנן [מתניתין] מא"י עד כזיב חלה אחת אלא מפני שהיו [סמוכים] לח"ל לא היו יכולין כ"כ לשמור עצמם ופירותיהם בטהר' ומן הנהר ועד אמנם ולפנים דא"א להיות טהור' דה"ל היא כיון דמתחזיא חלה דידהו בחלת א"י הסמוכ' לה ושם יש שתי חלות מכח טעם ראשון תיקנו שם שתי חלות כמו כן דלא ליתי לאחלופי דהא משום דמחלפי החמירו בה ובבבל דאיכא שתי חלות מפרשינן ליה אי ליכא כהן קטן שקלא בריש מסא ושדיא לתנורא והדר מפרשינן חלה אחריתי כי היכא דלא תשכח שם תורת חלה פי' שלא תשבח שם תורת חלה מא"י ובמקום הסמוך לה במקום שמפרישין שתי חלות שיבוא לומר שכמו שבכאן שהיא נשרפת שאין מפריש אלא חלה אחת ה"ה גם שם ואזי יבואו לידי קלקול שיאמרו ראינו תרומ' טהור' נשרפת כדפריש' ומתוך שלא החמירו בה לאוסר' לזבים כו' כדפרי' לעיל דאפי' לזבים שריא ומן הטעם הזה אין להפריש עכשיו בשום מקום כ"א חלה אחת שכולם תלוים בטעם דמכזיב ועד הנהר ועד אמנם ומשום לתה דידה גזור בכלהו ובכלהו בני חדא בקתא נינהו ועכשיו שא"צ לה הותרו כולם מתקנת המנהג. ופי' זה נ"ל עיקר שלא להפריש עכשיו בא"י כ"א חלה אחת וכן בבבל חלה אחת אלא שבזה חלוקה חלה של בבל מתוך שהיא קלה מן השאר מחמת שהיא רחוקה שהרי היא נאכלת לקטן משא"כ בשאר וגם השני' מותרת לזבים הקילו בה נמי שאינה צריכה שיעור לא ראשונ' ולא שניה ואע"פ שאין לי ראי' ברורה על זה כיון שהי' קלה ולא מצינו בה שיעור מפורש יש לי לסמוך על המנהג וקצת משמע מן הלשון פ' עד כמה דקאמר נדה קוצה לה חלה ואכיל לה כהן קטן ואי ליכא כהן קטן שקלא בריש מסא משמע דההיא דקאמר מעיקרא דאכיל לה כהן קטן קא שקלא לה בריש מסא משמע שהוא דבר מועט מדשקלא לי' בריש מסא עכ"ל. וזה הוא פסק הגון וברור וראוי לסמוך עליו ואני שמחתי בו כי בכל מקומותינו אין מפרישין אלא חלה אחת ושורפין אותה ואפי' איכא בהן קטן או גדול שטבל לקריו. בפרק עד כמה אמר רבינא נדה קוצה לה חלה ואכיל לה כהן קטן ואי ליכא כהן קטן שקלא לי' בריש מסא ושדיא בתנורא והדר מפרשא חלה אחריתי כי היכי דלא תשכח תורת חלה ואכיל לה כהן גדול. פי' בחלת האור מיירי דאי איכא כהן קטן יכול ליתן לו לאכול אפילו חלת האור וא"צ לתרום שתי חלות אלא היכא דליכא כהן קטן אבל היכא דאיכא כהן קטן א"צ להפריש אלא חלה אחת ולהאכיל' לכהן קטן וכן נהוג ברוב מקומות בגולה שמפרישין שתי חלות היכא דליכא כהן קטן אחת לאור ואחת לכהן נותנין ואוכלין ואפי' טומא' יוצאה עליו מגופו ורגילים רבותינו לקרותה חלת האור מפני ששורפין אותה היכא דליכא כהן קטן ולא גדול שטבל לקריו. וקשה לרבינו אפרים ב"ר יצחק זצ"ל דאמאי קרו לה חכמים חלת האור הואיל ואפשר לנו בתקנה להאכיל' לכהן קטן א"נ לגדול שטבל. ועוד כש"כ בא"י הי' להם לתקן חלת האור שהיא אסורה אפילו לכהן קטן שנטמא בשרץ והי' להפריש חלה אחרת להאכיל' לטמא כי היכי דלא תשכח תורת חלה ואנו בח"ל איירי' שיש ליתן שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן. ותו דקאמר בירוש' עלה דההיא של אור יש לה שיעור שהי' דבר תורה ושל כהן אין לה שיעור שהיא מדבריהם ויפריש לאור ולא יפריש לכהן שלא יהיו אומרים ראינו תרומ' טהורה נשרפת יפריש לכהן ולא לאור שלא יאמרו תרומ' טמא' נאכלת. פי' יש בני אדם שיודעים שח"ל היא טמא' ותרומת' טמאה ואם היו רואין שאוכלין אותה יאמרו תרומ' טמא' נאכלת. משם יש לי ללמוד שחלת האור אין להאכיל' כלל אפילו לכהן קטן דאם כן יאמרו ראינו תרומ' טמא' נאכלת לכהן קטן. ופי' רבי' אפרים ב"ר יצחק דרבינא לא איירי בחלת האור אלא רבינא סבר שיש להפריש חלת האור ולשורפ' ואפי' איכא כהן קטן או גדול שטבל לקריו ואותה חלה אינה נאכלת כלל ושוב מפריש חלה של כהן ואותה חלה נאכלת לכהן קטן או לגדול שטבל לקריו ועל חלת כהן אמר רבינא נדה קוצה לה חלה ואכלי לה בהן קטן דבמגע לא מטמא' ואי ליכא כהן קטן או גדול שטבל לקריו שדיא לה בריש מסא לתנורא ומבטל לה ברוב הלחם שבתנור. ולא לשריפה קאמר דא"כ הל"ל ישרפנה באור אלא כלומר אם הפרישתה על מנת ליתנה לכהן קטן או לכהן גדול שטבל לקריו וליכא שדיא לה בריש מסא לתנורא ומבטלה ברוב הלחם שבתנור. והא דקאמר והדר מפריש לה חלה אחריתי זה לא נמצא בספר ישן. ואומר רבינו אפרים שקדמונים הגיהו אותו שהיו סבורים דטעם שתי חלות דקתני במתני' משום דלא תשתכח תורת חלה. ולא היא אלא כדמפרש בירושלמי שלא יאמרו חלה טמאה נאכלת וחלה טהורה נשרפת כדפריש' לעיל. הלכך אין לומר והדר מפריש אחריתי שהרי רבינא איירי בשתי חלות אחת של אור ואחת של כהן לאחר שהפרישתה של אור ושרפתה כתיקון חכמים אמר רבינא על השני' נדה קוצה לה חלה וא"כ למה צריך עוד שלישית דקאמר והדר מפרשא לה חלה אחריתי. ואם תמצא לומר דגרס לי' יש לפרש דה"ק אם לאחר שהפרישתה חלת כהן ולא מצאה כהן קטן ולא גדול שטבל שדיא לי' בתנורא לבטלה נמצא שלא נתנה אלא חלת האור לפיכך תפריש עוד שלישית ותתן אפי' לכהן גדול בעל קרי שהרי אינה אלא כדי שלא תשתכח תורת חלה ואין שם חלה עלי'. אכל אותה חלה שניה של כהן אסורה לזבים ולמי שטומאה יוצאה עליו מגופו משום הכי בא"י א"צ אלא חלה אחת דהתם אין לגזור משום חלה טמאה. הרי פירשנו שיש להפריש שתי חלות אחת לאור ואינה נאכלת כלל ואחת לכהן קטן או לגדול שטבל. ובכל מקומותינו אין אנו מפרישין כ"א חלה אחת. ושורפין אותה אפי' איכא כהן קטן או גדול שטבל לקריו. נראה בעיני דשפיר עבדינן דאין מפרישין עתה כלל לכהן כדפרי' לעיל בשם רבינו יצחק ב"ר אברהם. והא דאמר במדרש כרמי שלי לא נטרתי כשהייתי בארץ לא הייתי מפרשת אלא חלה אחת ועכשיו בח"ל שתי חלות היינו מן הנהר ועד אמנה ולפנים. כי ח"ל הסמוכה לארץ ישראל. ירושלמי ר' הונא אמר כיני מתני' מכזיב ועד הנהר מכזיב ועד אמנה. תני איזה היא הארץ ואיזה היא ח"ל כל שהוא שופע מטורי אמנה ולפנים ארץ ישראל. מטורי אמנה ולחוץ חוצה לארץ. הנסין שבים [את רואה אותן כאלו חוט מתוח מטורי אמנה עד נחל מצרים מהחוט ולפנים א"י מהחוט ולחוץ ח"ל ר' יהודה אומר כל שהוא כנגד א"י הרי הוא בא"י שנאמר וגבול ים והי' לכם הים הגדול וגבול זה יהי' לכם גבול ים. שבצדדין מה הן את רואה אותן באלו חוט מתוח מקפלריא ועד אוקיינוס מנהל מצרים ועד אוקיינוס מן החוט ולפנים א"י מן החוט ולחוץ ח"ל:
1
ב׳סליקו לה הלכות חלה
2