אור זרוע, חלק א של״גOhr Zarua, Volume I 333
א׳[(בכתב יד חסר ומתחיל מתיבת ופריך ונראה שענין הזה המוקף נחסר. ועיין חגיגה כא ע"ב תוס' ד"ה כעוביה. גיטין ד' טז ע"א תוד"ה הניצוק יבמות דט"ו ע"א תוד"ה עירוב ובר"ש פ"ח דטהרות מ"ע.) מתני' עירוב מקוואות כשפופר' הנוד כעובי' וכחללה בב' אצבעו' חוזרות למקומן. וקשה לר"ת זצ"ל דהכא משמע דבעינן דוקא כשפופר' הנוד והתנן הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומא' ולא לטהרה הא טופח להטפיח חיבור ומייתי לה בגיטין] ופריך הא נמי תנינא טופח להטפיח חיבור. חיבור פי' לטומאה ולטהרה הא למדת דלענין מקוואות טופח להטפיח הוי חיבור. הלכך הנקב בעי' שיהא כשפופרת הנוד אבל מים סגי בטופח להטפיח. ורבינו יצחק ב"ר שמואל פי' דגם המים בעינן שיתמלא אותו החוד שהיא כשפופרת הנוד דתנן פ"ה דמס' פרה שתי שקתות שבאבן אחת קידש אחת מהן המים שבשני' אינם מקודשים ואם היו נקובות זו לזו כשפופדת הנוד או שהיו המים צפים על גביהן אפילו כקליפת השום קידש את האחת מהן המים שבשניה מקודשין. והשתא מדקתני סיפא או שהיו המים צפין על גביהן אפילו בקליפת השום הוי חיבור ושניהם מקודשין מכלל דברישא שהכותל שביניהם כשפופרת הנוד נקוב בעינן שיהיו גם המים כמלא החור דאי בקליפת השום סגי כש"כ על גביהן פרוצין מכל צד דסגי להו כקליפת השום וגם הלשון משמע אבל בנקב שביניהן בעינן מים מלא הנקב והוא הדין לענין מקוואות דבעי' שיהא מלא הנקב מן המים דחד טעמא הוא דתרווייהו בחיבור תליא מילתא. וההיא דמס' טהרות מפרש רבינו יצחק ב"ר שמואל דמיירי לענין השקה והשתא הוה לטהרה דומיא דלטומאה וה"פ וכן לטהרה שאם יש לו מים טמאים ורוצה להשיקו למקוה ולטהרו אם נוגעת במקוה כשיעור טופח לא הוה חיבור. אבל בטופח להטפיח הוי חיבור והוי מושקות. וה"נ מסתברא דקתני רישא מקל שהוא מלאה משקין טמאין כיון שהשיקה למקוה טהרה דברי רבי יהושע וחכ"א עד שיטבול את כולה הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חבור לא לטומאה ולא לטהרה האשבורן חיבור לטומא' ולטהר' אלמא דלענין השקה נישנית דמשקה טופח לא הוה חיבור. הא טופח להטפיח הוה חיבור אבל לענין עירוב המקוה בעינן הנקב כשפופרת הנוד וגם שיהא מן המים כשפופרת הנוד. והכי מוכח סוגיא דגיטין דמסיק על ההיא דטופח להטפיח דילמא לענין מקוואות מכלל דעד השתא לא איירי לענין מקוואו'. ודוקא לעירוב מקוואות בעינן כשפופר' הנוד אבל לענין מעיין כתב מורי רבינו שמחה בפירושיו בפרשת ביום השמיני. תניא בתוספתא פרק טבלא מעין היוצא לתלמי. פי' כלי' מן התלמי לבריכת ראשונים הרי אלו פסולים מפני שהן נשאבין כיצד הוא עושה נוקבו למעיין נקבים כל שהוא הכי גורס רבינו יצחק דסימפונט ונמצאו מים מועטים מטהרין את המרובין אלמא דלענין מעיין עירוב בשפופרת הנוד אבל בנקב כל שהוא ותו תניא בפ' דבתרי' עריבה שהיא מלאה כלים והשיקה למקוה צריכה בשפופרת הנוד ומעיין כל שהוא עכ"ל. מיהו ההיא דמעיין היוצא לתלמי אינה ראי' ברורה כי רבינו יצחק ב"ר שמואל פירשה שניקבו כדי לבטלה מתורת כלי כדפרי' לעיל מיהו מסברתו של רבינו יצחק דסימפונט יש ראיה כי הוא סבר דלמעיין אין צריך כשפופרת אלא בכל שהוא סגי הואיל וגריס נקבו למעיין נקבים כל שהן והיינו [שנוקב] את הנקבים כל שהן ומחברן למעיין. ונצוק וקטפרוס לענין עירוב מקוואות לא ידענא מאי אידון בה דתניא בפ' גיסטרא שלש גממיות שבנחל העליונה והתחתונה של עשרים סאה והאמצעית של ארבעים סאה חרדלת של גשמים נכנסת לתוכן ויוצאה מהן ר' יהודה אומר מאיר היה אומר מטבילין בעליונה ואני אומר בתחתונה וחכ"א בין כך ובין כך אין מטבילין אלא באמצעית שיש בה ארבעים סאה הרי ר' מאיר וחכמים סברי דקטפרס לא הוה חיבור דהא אמרי אין מטבילין בתחתונה:
1