אור זרוע, חלק א של״דOhr Zarua, Volume I 334
א׳בב"ק פרק מרובה ובב"ב פ' המוכר את הבית אמר שהשאיבה דרבנן היא. ופי' רבינו תם שהשאיב' כולה דאורייתא היא דתניא בתורת כהנים פרשת ויהי ביום השמיני יכול אפי' מילא על כתיפו ועשה מקוה לכתחל' יהא טהור ת"ל מעיין. מה מעיין בידי שמים אף מקוה בידי שמים. ותו פי' ר"ת דהלכה למשה מסיני דשלש' לוגין מים שאובים פוסלין את המקוה. ופי' דהיינו בתחל' כשאין שם מים כלל אבל אם הי' מקוה ארבעים סאה של מים כשירין חסר קורטוב ונפלו בו שלשת לוגין מים שאובין לא פסלי לה אלא מדרבנן ועלה קאמר במרוב' ובפ' המוכר את הבית שהשאיב' דרבנן. והביא ראי' דתנן בפ"ב דמקוואות ר' אליעזר אומר רביעית מים שאובין בתחל' פוסלין את המקו' ושלשת לוגין על פני המים. וחכ"א בין בתחל' בין בסוף שיעורן שלשה לוגין מדהחמיר ר' אליעזר טפי מרבנן ש"מ דלכתחל' פוסל מדאורייתא ואתיא שפיר דגזרו על שלשת לוגין בסוף שיפסלו אטו כולה שאובה שהיא דאורייתא. ואומר רבינו יצחק בר שמואל דלא אשכחן בשום מקום שאומר ששלשת לוגין פוסלין הלכה למשה מסיני. ואפי' אשכחן בשום מקום יש לפרש דלאו דוקא קאמר הלכה למשה מסיני והא דקאמר ר' אליעזר בתחל' ברביעית משום דרביעית הוא שיעור טביל' למחטין וצינורות כבר יש פסול מקוה עליהן וההיא דתורת כהנים נמי לאו ראי' היא דאיכא למימר דאסמכתא היא כמו מעשר פירות וירק וקיטנית דרבנן נינהו ומסמיך להו אקרא וכן דימוע דריש ממקדשו ממנו ופרק יוצא דופן מוכח דדימוע דרבנן. ואומר רבי' יצחק ב"ר שמואל דאפי' (כלהו) [כולו שאוב] לא פסיל אלא מדרבנן דתניא בתוס' פ"ב דמקוואות. מקוה שהניחו ריקן, ומצאו מלא כשר מפני שזה ספק מים שאובין למקוה מדקא מכשר לה מספק מכלל דכולו שאוב מדרבנן דאי דאורייתא הוה אזלינן בי' לחומרא והוה פסלינן לה מספק וליכא למימר דלא מיירי בכולו אלא שהיו בו מים אלא שהי' חסר. דא"כ הל"ל שהי' חסר ומצאו שלם דריקן משמע ריק לגמרי שאין בו מים כלל. ותו דתניא פ"ק דפסחים הדם והמים משקי בי' מטבחייא שנטמאו בין בכלים בין בקרקע טהורים ר' שמעון אומר בכלים טמאים בקרקע טהורין [אמר רב פפא הא דאמרן בקרקע טהורין] לא שנו אלא מים אבל דם לא ומים נמי לא אמרן אלא דהוו רביעית דחזו להטביל מחטין וצנורות אבל אין בהן רביעית טמאין. הא למדת דאפי' כולו שאוב חזו להטביל בי' דאורייתא דבכולו שאוב מיירי מדמפליג בין כלים לקרקע. וסתם משקה בי' מטבחייא נמי שאוב נינהו. ואע"ג דכולה שאיבה כשרה מדאורייתא גזרו רבנן עלייהו גזירה שמא יטבול בכלים ואין טבילה בכלים ומזתייעא לרבי' יואל זצ"ל. ובכולהו מים כשרים חסר קורטוב גזרו שפוסלין בהן ג' לוגין מים שאובין דג' לוגין חשיבי שראויין לרחיצ' כי ההי' פ"ק דשבת דאמר שבתחל' היו טובלין במי מערות סרוחין והיו שופכין עליהן ג' לוגין מים שאובין: ורבי' שמשון ב"ר אברהם אומר דאדרב' ההיא דתוספתא סייעתא היא לר"ת דאמר שאיבה פסולה דאורייתא דקתני מקוה שהניחו ריקם ומצאו מלא כשר מפני שזה ספק מים שאובים למקוה וחזקת המקוואות כשירות. פי' חזקה כשאדם עושה מקוה ממים כשרים הוא. ודוקא משום דחזקה היא מכשרינן לי' הא לאו הכי פסלינן לי' מספק אלמא דכולה שאיבה דאורייתא היא מדאזלינן בי' לחומרא. ותו דקתני סיפא צנור המקלח למקוה והמכתשת נתונה בצדו ספק מן מכתשת למקוה ספק מן הצנור למקוה פסול מפני שהפסול מוכיח ואם יש בו רוב מקוה כשר מפני שזה ספק מים שאובין למקוה. פי' הכא ליכא למימר חזקה מפני שהפסול מוכיח שהמכתשת בצדו ויש לחוש שנפלו מן הצנור למכתשת ונפסלו ומשם למקוה ואם יש רוב מים כשרים במקוה כשר אלא מדמכשר ביש רוב מים כשרים ופוסל כשאין רוב מים כשרים ש"מ דשאיבה דאורייתא היא ואזלינן בה לחומרא. ותו דתנן בפ"ב מקוה שיש בו שלש גומות של מים שאובין של לוג לוג אם ידוע שנפל לתוכו ארבעים סאה מים כשרים עד שלא הגיעו לגומא השלישית כשר וא"ל פסול אלמא פסלי' לי' מספק אלמא דמדאורייתא היא. וההיא דפ"ק דפסחים דקאמר בקרקע טהורין י"ל דמיירי במי גשמים שלא היו מעולם שאובין א"נ כמו שהי' מפרש הרב ר' משה מפנס"ו אע"ג דשאיבה כולה דאורייתא בקרקע טהורין משום דסבר שאובין שהמשיכוה כולה טהורה ועזרה היתה רצפה וא"א להם למים בלי המשכה שכשנופלים מן הכלי ע"ג הקרקע א"א שלא יהיו נמשכין הנה והנה. ופי' רבינו שמשון ב"ר אברהם דכולה שאיבה ע"י כלים שאינם מקבלים טומאה כגון כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה אפי' כולה שאיבה דידהו לא הויא כ"א מדרבנן והביא ראי' ממס' פרה פרק המקדש דתנן נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו מים לחבית פסולין עלי קנים עלי אגוזים כשרים זה הכלל דבר שמקבל טומאה פסולין שאינן מקבל טומאה כשרים ואמר עלה בפ"ב דזבחים מה"מ א"ר יוחנן משום ר' יוסי בר אבא אמר קרא אך מעיין ובור מקוה מים יהי' טהור הויתן ע"י טהרה תהא: פי' אע"ג דההוא קרא לענין מקוה כתי' מייתי ראי' מיני' אמים חיים אל כלי דגבי פרה [משום] דמשמע קרא שכל הויות יהיו ע"י טהרה ולא ע"י דבר המקבל טומאה וא"כ ע"כ שאיבה דאורייתא היא לכל הפחות בכולו שאוב ע"י כלים המקבלים טומאה אבל בכלים דלא מקבלי טומאה כגון כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה שפוסלין את המקוה כדאי' פ"ק דשבת בשמעת' די"ח דבר היינו מדרבנן דאי מדאורייתא כיון דלא מקבלי טומאה הויא הווייתו ע"י טהרה והאי דפריך בפ' המוכר את הבית ובמרובה מכלל דשאיב' דאורייתא דמשמע דליכא שום שאיבה דאורייתא ולא מוקי לה בכולו שאוב שהוא דאורייתא היינו משום דקתני סתמא פוסל את המקוה דמשמע אפילו בשלשת לוגין בסוף:
1