אור זרוע, חלק א של״הOhr Zarua, Volume I 335
א׳בפ"ק דשחיטת חולין תנן התמד עד שלא החמיץ אינו נלקח בכסף מעשר ופוסל את המקוה. ופירש רבינו שלמה יין הוזכר לענין קיחת כסף מעשר בירושלים ומים הוזכרו לענין לפסול את המקוה בג' לוגין מים שאובין אם נפלו לתוכן קודם שהומשכו בו ארבעים סאה עכ"ל. רוצה לומר שבפחות מג' לוגין מים שאובין אין המקוה נפסל והכי מוכח ממתני' דפ' יש מעלין במס' מקוואות ומייתי לה בגמ' דתנן שלשת לוגין מים חסר קורטוב שנתן לתוכו קורטוב יין ומראיה מראה היין ונפלו למקוה לא פסלוהו שלשת לוגין מים חסר קורטוב ונפל לתוכו קורטוב חלב ומראיהן כמראה המים ונפלו למקוה לא פסלוהו ר' יוחנן בן נורי אומר הכל הולך אחר המראה הרי לת"ק בסיפא אע"ג דמראיהן כמראה מים אעפ"ב לא פסלוהו הואיל ואין שם שלש' לוגין מים ממש ולר' יוחנן בן נורי פסלוהו דאזלינן בתר חזותא והוי כאן שלש לוגין מים. ועוד רוצה לומר רבינו שלמה דדוקא מקוה חסר פסלי שלשת לוגין מים שאובין כדפי' קודם שהומשכו בו ארבעים סאה אבל מקוה שלם לא. ותניא נמי הכי בתוספתא בפ"ק מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר קורטוב ונפלו לתוכו שלשת לוגין מים שאובין טמאין פסולין לחלה ולתרומה וליתן מהם לידים ופסול להקוות עליהן פחות משלשה לוגין אפי' כולן טמאין כגון שנפל לתוכן קורטוב אחד של מימי גשמים טהור וכשם שטהור לטבילה כך טהור לכל דבר. שמעי' מינה דדוקא חסר קורטוב נפסל ודוקא בשלשת לוגין. ותנן נמי פ' יש מעלין אלו פוסלין ולא מעלין מי כבשים ומי שלקות והתמד עד שלא החמיץ באיזה צד פוסלין ולא מעלין מקוה [שיש בו] ארבעים סאה חסר קורטוב ונפל מהם קורטוב ולא העלוהו פוסלו בשלשת לוגין. פי' נפל מהם קורטוב לתוכן ולא השלימו למ' סאה ואם נפלו ג' לוגין לתוכו פסלוהו הא למדת דדוקא מקוה חסר קורטוב נפסל. ודוקא בג' לוגין ולא בפחות דתנן בפ"ג ר' יהושע אומר כל מקוה שאין בו מ' סאה ונפלו לו ג' לוגין חסר אפי' קורטוב בשר מפני שחסרו בו ג' לוגין ושיעור קורטוב הוי אחד משמונה בשמינית הלוג כדתניא ס"פ המוכר את הספינה ולוג וחצי לוג רביעית ושמינית ואחד משמונה בשמינית וזהו קורטוב ושמינית הוי חצי ביצה ורביעית ביצה. וכן פי' ר"ת ז"ל דדוקא מקוה חסר נפסל בשלשת לוגין מים שאובים אבל מקוה שלם כל מים שבעולם אינם פוסלין אותו והכי מוכחי כל המשניות כדפריש'. ותנן פ"ב מקוה שיש בו ג' גומות של מים שאובין של לוג לוג אם ידוע שנפל לתוכו ארבעים סאה מים כשרים עד שלא הגיעו לשלישית כשר. משמע כיון שהי' שלם בב' גומות אין הגומא השלישית מצטרפת לפסול. ותנן פרק המניח מים שאובין ומי גשמים שהם מתערבים בחצר כו' עד היו מקלחין בתוך המקוה אם ידוע שנפלו לתוכו מ' סאה מים כשרים עד שלא ירדו לתוכו ג' לוגין מים כשר. ותנן פרק כל המערב שלשה מקוואות בזה עשרים סאה ובזה עשרי' סאה מים שאובין והשאוב מן הצד וירדו שלשה וטבלו בהם ונתערבו המקוואות טהורין והטובלין טהורין הי' שאוב באמצע וירדו שלשה וטבלו בהן ונתערבו המקוואו' כמו שהיו והטובלין כמו שהיו. ותנן מטהרין המקוואות העליון מן התחתון כיצד [וכו'] הי' בעליון ארבעים סאה ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון מ' סאה. ותנן פ' יש מעלין נפל לתוכו יין ומוהל ושינו מראיהן פסול וכיצד יעשה ימתין עד שירדו גשמים ויחזרו מראיהן למראה המים היו בו ארבעים סאה ממלא בכתף ונותן לתוכו עד שיחזרו מראיהן למראה המים ותניא בתוספ' אחד שיש בו מ' סאה ואחד אין בו ונפלו שלשת לוגין מים שאובין הריני אומר לתוך ארבעים סאה נפלו פי' וכשר. מכל אלה שמעי' שהמקוה שלם אינו נפסל במים שאובים ולא עוד אלא שהשאובין נטהרו בהשקה מפסול שאובין שהי' עליהן כדמוכח ההיא דפ' המערב גבי שלש מקוואות. וההי' דהיו בעליון מ' סאה. וההיא דפ' יש מעלין דתנן היו בו מ' סאה נתן סאה ונטל סאה כשר. ומייתי לה בפ' הערל ואמר רב יהודה בר שילא אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן עד רובו אבל טפי מרובו פסול. אמאי הא טהר להן בהשקה. אומר ר"ת שאני התם דמיירי במי פירות שאינם כשרים לטבילה כלל כדקתני התם אבל שאר משקין הציר והמורייס והתמד משהחמיץ פעמים מעלין ופעמים אין מעלין ועלה קאי ההיא דנתן סאה ונטל סאה אבל מים הראוין וכשרים לטבילה אלא (שנפלו) [שנפסלו] מחמת שנשאבו (הנהו) [מהנדר] נתן סאה ונטל סאה כשרין עד עולם דקמא קמא נטהר ונכשר בהשקה וההיא דפ"ג דתנן בור שהוא מלא מים שאובין והאמה נכנסת לו ויוצאה הימנו לעולם הוא בפיסולו עד שיתחשב שלא נשתייר מן הראשונים שלשת לוגין. ותנן נמי מעיין שהעבירו ע"ג השוקת פסול ולא אמר בהני תרתי שיטהרו בהשקה פי' רבינו יצחק ב"ר שמואל דהתם בשלא הי' במי האמה ובמי המעיין ארבעים סאה קודם נשיקתן למי הבור ולמי השוקת וכיון דליכא ארבעים סאה לא מכשרי בהשקתן לשאובין לטבילת אדם וקמ"ל דאע"ג דהמעיין מטהר בכל שהוא והמקוה בארבעים סאה לטבילת אדם. מיהו אפי' מעיין בארבעים סאה כדאמר פ' חומר בקודש דהא ארעא חלחולי מחלחלא ובעינן ארבעים סאה במקום אחד ולא אהנו מי האמה להכשיר מי הבור לטבילת אדם בנשיקתו כיון דבדידהו גופייהו ליכא שיעור טבילת אדם. וההיא תוספתא פ' טבלא שניתנה. דתניא מעיין היוצא לתלמי ומן התלמי לבריכה ראשוני' ראשונים הרי אלו פסולין מפני שהן נשאבין כיצד יעשה נוקבו מעין זקנו כל שהוא נמצאו מים מועטים מטהרים את המרובים. פי' רבינו יצחק ב"ר שמואל שהתלמי הוא כלי ואין במים ארבעים סאה קודם שיכנסו לכלי ואין מועיל חיבורו של מעיין להוציאן מידי שאובין והא דקתני נוקבו מעין זקנו כל שהוא כדי לבטלו מתורת כלי ואין מן המעיין לתלמי ארבעי' הלכך כשניקב התלמי כל שהוא ונתבטל מתורת כלי נטהרו מי הבריכה שהן כולן שאובין אפי' יש בהן אלף ע"י השקה של מים המועטים שמן המעיין לבריכ' שאין בהם אלא מ' סאה. וההיא דפ"ק דמכות דאמר רב יהודה אמר רב חבית מלאה מים שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה א"א לשלשת לוגין שלא יהיו במקום אחד ודוקא ים הגדול דקוו וקיימי אבל נהרא בעלמא לא תנ"ה הבית מלאה מים שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה אי אפשר לשלשת לוגין שלא יהיו במקום אחד וכן כבר של תרומה שנפל שם טמא. פר"ת דלא גרסי' מים אלא יין ראי מים הוה נטהרו בהשקה והטובל שם (לא) עלתה לו טבילה ותדע דקתני סיפא וכן ככר של תרומה שנפל שם טמא ואי במים מיירי אמאי טמא אלא ודאי לענין טומאה מהניא להו השקה והא מתנייא בתוספתא בפ' גממיות וגרסי' בה יין והכי נמי יש לגרוס במלתי' דרב יהודה יין שאינו ראוי לטבילה ולא שייך בי' טהרת נשיקה. ולא מבעיא מים שאובין שנתערבו במקו' של מים בשרים דנטהרו בהשקה אלא אפי' נושקין דרך הנקב אל המקוה אפ"ה מהניא להו השקה כדמוכח ההיא דשלש מקוואות דפירש' לעיל דמועלת טבילה לשלישי שטובל בשאוב כשהוא מן הצד אע"פ שאין מי השאוב מעורבי' בתוך המקוה הכשר אלא שנושקין מבחוץ כשהמים עולים. ותניא פ"ב דביצה ומטבילין כלי אגב מימיו לטהרו דהיינו השקת מים בלא תערובות למקוה ואפ"ה סלקא טבילה לגויה דמנא וש"מ לא בעי' שיערבו ממש אלא בנשיקה בעלמא סגי ונעשו זרועים ליטהר מטומאתו. ותניא בפ' גממיות היו בו מ' סאה ונפל לתוכו (מים) יין ונשתנו מראיו של חציו הטובל בין במקום המים בין במקום היין באלו לא נפלו היה שאוב והשיקו השיק במקום [היין והזה לא טהר השיק מקום המים במקום] המים טהר מקום היין לא טהר ומיירי (לעצמו) [לענין] טבילה שטהר מפסול שאובין דאי טהר מטומאתו קאמר הל"ל הי' טמא ולא הי' שאוב. מכל הני שמעי' דאע"ג דאין השאובין מעורבין במים כשרים אפ"ה מיטהר בנשיקה. ואפי' נשקי אהדדי כשערה מטהרי מפסול שאיבה שהית' עליהם כדתנן פ"ו מטהרין את המקוואות הרחוק מן הקרוב כיצד מביא סילון של חרס או של אבר מניח ידו תחתיו עד שהוא מתמלא מים ומושכו ומשיקו אפי' בשערה ודיו. וקשיא לי אני המחבר הואיל והמים טמאים יש להם טהרה במקוה ע"י השקה א"כ אמאי אינם נעשים אב הטומאה: היכא שמילא בכתף ארבעים סאה והמשיכם למקוה דרך מדרון או דרך חריץ הרב רבי' שמואל הכהן מלוניל פוסל ורבי' יצחק בר שמואל מספקא לי' אי כשר אי פסול. דתנן בפ"ה דתרומות אין המים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון ואמר בגמ' מאן תנא א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן ר' אליעזר בן יעקב היא דתני' ר' אליעזר בן יעקב אומר מקוה שיש בו עשרים ואחת סאה מי גשמים ממלא בכתף תשע עשרה סאה ופותקן למקוה והן טהורין שהשאיב' מטהרת ברבייה והמשכה פי' ברוב מי גשמים ובמיעוט שאובין שהמשיכן למקוה דרך חריץ או דרך מדרון ומותר לטבול בו מיד. והיינו לפי חשבון כשאין רוב מי גשמים. והא דשלשת לוגין פוסלין את המקוה היינו שנפלו מכלי אל תוך המקוה ופרכי' מכלל דרבנן סברי ברבייה ובהמשכה דלא אע"פ דאיכא רוב גשמים ומיעוט שאובין המשיכן אפ"ה פסולין מלטבול בהם. אלא הא דכי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן שאיבה שהמשיכה כולה טהורה מני לא ר' אליעזר ולא רבנן דאי רבנן הא אמרי אפי' כי איכא עשרים ואחד סאה מי גשמים (אבל) [כ"ש] שאיבה שהמשיכה כולה פסול אלא אמר רב פפא לפי חשבון כלים ויוסי בן חוני הוא. ועתה צריך לפרש דלר' אליעזר בן יעקב בעינן כ"א סאה מי גשמים ולרבנן שהמשיכה כולה כשירה כי היכי דליקום רב דימי כר' יוחנן. והקשה הרב רבי שמואל הכהן מלונ"ל היכן אשכחא פלוגתא כי האי גוונא דלר' חייא בר אבא ראב"י לקולא ורבנן לחומרא ולרב דימי רבנן לקולא וראב"י לחומרא. ע"כ פי' בע"א ע"פ שאילות דרב אחאי שכתוב בהו מקוה שחסר שנפלו לתוכו ג' לוגין מים שאובין פסול ואי אמשכינהו מבראי ע"י מרזיבא שקבעו ולבסוף חקקו לא פסלי אי אזלי למקוה דכי אתא רב דימי אמר שאיבה שהמשיכה כולה טהורה. ואצטרופי מצטרפי לארבעים סאה דתניא ראב"י אומר מקוה שיש בו עשרים ואחת סאה מי גשמים ממלא תשע עשרה בכתף ופותקן למקוה והן טהורין שהשאיבה מטהרת ברבייה ובהמשכה ואי אמשכינהו על ידי מרזיבא שחקקו ולבסוף קבעו פסול. ולא פסלי מים שאובין אלא לפי חשבון כדתנן אין מים שאובין פוסלין במקוה אלא לפי חשבון כלים. אמר ר"פ ויוסף בן חוני הוא ע"כ לשונו. ומדפסק כרב דימי וכר' אליעזר בן יעקב ש"מ דלא פליגי. ע"כ הוא מפרש דמעיקרא מסיק דמתני' ראב"י הוא דאמר דברבייה והמשכ' כשר לטבול בו מיד אבל אם אין רוב של מים כשרים פסול לטבול בו מיד וגם המקוה יהי' פסול שלא תועיל לו השלמה שאף כשישלימנו למ' סאה במי גשמים כבר נפסל בשאובין. והיינו כמתניתין אין המים פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון ולפי חשבון פוסלין שלא יהא לו תקנה עוד אפי' במ' סאה מי גשמים. ופריך מכלל דלרבנן אפי' לרבוי' פסול לטבול בו עתה וגם אם אח"כ נתן בו מ' סאה שאובין. הוא פסול מדאוקמת למתני' דוקא כראב"י. א"כ הא דאמר רב דימי א"ר יוחנן שאיבה שהמשיכ' כולה טהורה כלו' אינה פוסלת את המקוה שאם נפלו שם מ' סאה מי גשמים יהי' כשר ולא נפסל בשאובין שהיו מתחלה בו כיון שהמשיכ' הא מני לא ר"א ולא רבנן אלא ודאי דהא דרב דימי אתיא לכול' עלמא כראב"י ורבנן ולא פסל אלא לטבול בו ע"י צירוף של שאובין לראב"י בלא רבייה ולרבנן אף ברבייה. אבל כשיהי' שם אח"כ מ' סאה של מי גשמים יהא כשר לטבול בו ולא נפסל בשאובין שבתוכו כיון שהמשיכן. וא"כ מתני' דלא כחד תנא דמשמע דלפי חשבון פוסלין המקוה שלא יהא עוד תקנה אפי' במ' סאה מים כשרים שיהא כשר א"כ אמאי פוסלין המקוה ממאי הוא פוסל עתה ממה שהי' קודם לכן. אלא ודאי קודם הי' ראוי להשלים במי גשמים ועתה שהשאובין בתוכו אינו ראוי עוד להשלים בין לראב"י בין לרבנן שאובה שהמשיכה כולה טהורה לטבול בו כשיהי' בו מ' סאה מי גשמים אבל לא יהי' בו מ' סאה מי גשמים אז פסול לכולי עלמא כדאמר רב דימי אמר ר' יוחנן. אלא אמר רב פפא לפי חשבון כלים ויוסף בן חוני הוא ע"כ סיגנון של הרב רבי' שמואל הכהן מלוניל ופירושו שפי' על פי השאילתות. הלכך לפי פירוש זה קיי"ל שאיבה שהמשיכה כולה פסולה לטבול בה. והיכא שיש במקוה כ"א סאין מי גשמים ומילא בכתף י"ט סאין והמשיכן לתוכו לראב"י כשר לטבול ולרבנן פסול. וקיי"ל כראב"י דמשנת ראב"י קב ונקי והלכה כמותו אף כנגד רבנן כדמוכח בהחולץ דתנו רבנן ראשון [ראוי] להיות כהן גדול והשני ממזר מספק ראב"י אומר אין ממזר מספק. ואמר התם דמוקמי לה דראב"י כב"ה כי היכי דלא תקשי הלכתא אהלכתא שהלכה כבית הלל הא למדת דהלכה כראב"י אפי' כנגד רבנן. ועוד הביא הרב רבי' שמואל ראי' לדבריו שהשאיבה שהמשיכה כולה פסולה מההיא דפ"ק דתעני' שהבאתי לעיל דפריך טבילה בחמין מי איכא שאובין נינהו ואי איתא מאי קשי' לי' נימא כגון שחממן והמשיבן ע"ג קרקע אלא מדלא קאמר הכי שמע מינה דשאיבה שהמשיכה כולה פסולה. ועוד הביא דתנן פ"ב המניח קנקנים בראש הגג לנגבם ונתמלאו מים ר' אליעזר אומר אם עונת גשמים הוא ישבר. פי' לפי שנראה שנתנם שם לקבל גשמים הוו להו שאובין והשתא מה בכך כי הם שאובין ימשיכם בקרקע ומה לו לשבר את הכלים. ועוד הביא דתנן הי' בעליון מ' סאה ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירד לתחתון מ' סאה. והשתא למה יתן השאובין בעליון ימשיכם בקרקע עד שירדו לתחתון. אלא מכל הלין שמעינן שהשאיבה שהמשיכה כולה פסולה לטבול בה. ורבינו יצחק ב"ר שמואל אומר דשפיר אתיא כדפרישנא מעיקרא דלר' חייא בר אבא א"ר יוחנן השאיבה מטהרת ברבייה והמשכה כדפרישנא לעיל. ורבנן סברי ברבייה והמשכה לא. והוי לראב"י דוקא ברובה ודמשיכה כשירה אבל כולה לא ולרבנן אפי' שאיבה שהמשיכה כולה כשירה והוי ראב"י לחומרא ורבנן לקולא. ולא תיקשי לך היכן מצינו כה"ג דלר' חייא בר אבא ראב"י לקולא ורבנן לחומר' ולרב דימי ראב"י לחומרא ורבנן לקולא דאשכחן כה"ג בפר' שמנה שרצים דתנן אין עושין הילמי בשבת אבל עושה הוא מי מלח וטובל בהן פתו ונותן לתוך התבשיל. אמר ר' יוסי והלא הוא הילמי בין מרובה בין מועט איבעי' להו ר' יוסי לאיסור או להיתר [א"ר יהודה להתיר] מדלא קתני ר' יוסי אוסר א"ל רבה הא מדקתני סיפא ואלו הן מי מלח [המותרין] מכלל דלאיסו' קאמר אלא אמר רבה לאיסור. הא התם לרב יהודה רבנן לחומרא ור' יוסי לקולא ולרבה רבנן לקולא ור' יוסי לחומרא. ונראה בעיני אני המחבר דלא דמיא ההיא להכא. דהכא ר"ח בר אבא ורב דימי איפליגו וקיימי בפלוגתייהו. אבל רב יהודה הי' סבור לפרש דר' יוסי להיתר מדלא קתני ר' יוסי אוסר ואותבי' רבה מסיפא ושתיק לי' (רב') [רב יהודה] ומשמע דהדר בי'. אלא אני המחבר אומר דאשכחן כה"ג בפרק החולץ דת"ר ראשון ראוי להיות כה"ג והשני ממזר ראב"י אומר אין ממזר מספק [מאי קאמר אמר אביי ה"ק ראשון ראוי להיות כ"ג ושני ממזר מספק] הוה ואסור בממזרת ראב"י אומד אין ממזר מספק אלא ממזר ודאי ומותר בממזרת. רבא אמר הכי קאמר ראשון ראוי להיות כהן שני ממזר ודאי הוה מספק ומותר כממזרת. ראב"י אומר אין ממזר ודאי מספק אלא ספק ממזר הוה ואסור בממזרת. הא למדת דלאביי רבנן לחומרא דאסרי לי' בממזרת וראב"י לקולא ולרבא רבנן לקולא וראב"י לחומרא. וההיא דפ"ק דתענית אומר רבי' יצחק ב"ר שמואל דלאו מילתא היא דלדידי' נמי אמאי לא שני לי' כ"א סאין כשרין שהמשיך לתוכן י"ט סאין חמין וכראב"י א"נ שהי' בו מ' סאין ונתן עליהן אלף סאין (חוזרין) חמין שאובין שכיון שהמקוה כשר אינו נפסל עוד בשאובין. ואותן המשניות איבעית אימא כולהו ראב"י נינהו ואבע"א מורה לנו דינם בע"א שישבור הקנקנים שלא נתנם שם לקבלה. ובההיא דהיו בעליון מ' סאה מודה לנו דין ממלא בכתף. הלכך מספקא לי' לר' יצחק בר שמואל אי יכול לעשות מקוה שלם ממים שאובים שהמשיכו ויהי' כשר לטבול בו בלא מים אחרים כמו שמשמע פשט ההלכה או שמא אסור. שלא שרי בשאיבה שהמשיכה כולה לטבול בו עתה עד שיהי' בו מ' סאה מים שאינם שאובים כמו שמשמע בשאילתות. והרב ר' משה מפונטוויישא פי' לפי אורחי' דשאיבה שהמשיכה כולה כשירה כדפריש' לעיל באותה שמועה דשאיבה כולה אי דאורייתא אי דרבנן. הלכך שלש מחלוקת בדבר ה"ר שמואל הכהן מלוניל סבר שאיבה שהמשיכ' כולה פסולה ורבינו יצחק ב"ר שמואל מספקא לי' וה"ר משה מפונטוויישא פשיטא לי' להכשירה. הלכך אנו על מי נסמוך בואו ונסמוך על דברי ה"ר שמואל הכהן דקא מסייע לי' השאילתות. דר"ח בר אבא ורב דימי לא פליגי ולא נסמוך על דברי רבי' יצחק דהא מספקא לי'. ותו דקשה לי' ההיא דשאילתות. ולא נסמוך על ה"ר משה דלא ידענא מאי טעמא. הלכך שאיבה שהמשיכה כולה פסולה לטבול בה. ואם באו בה מ' סאה מי גשמים אח"כ כשירה: תניא בתוספתא דטהרות פ' אמר לו ר' אליעזר מקוה שאוב שהגליד טהר משום מים שאובין נמחה כשר להקוות עליו:
1