אור זרוע, חלק א תק״זOhr Zarua, Volume I 507
א׳מתני' מעשה בזכר של רחלים זקן ושערו מדולדל. לפי שלא נגזז מעולם וראהו [קסטור] אחד. פי' ממונה אמר מה טיבו של זה. א"ל בכור אינו נשחט אא"כ הי' בו מום. נטל פיגיום. פי' רומח וצרם באזנו ובא מעשה לפני חכמים והתירוהו שהדי לא נתכוין להתירו שהרי לא הי' יודע שע"י מום שיעשה בו אדם ישחט אלא א"כ יפול בו מום מאליו. ראה שהתירוהו הלך וצרם באזני בכורות אחרים ואסרו. פעם אחת היו תינוקות משחקות בשדה וקשרו זנבות טלאים זב"ז ופסקה זנבה של אחר מהם והרי הוא בכור ובא מעשה לפני חכמים והתירו ראו שהתירו והלכו וקשרו זנבות בכורות אחרים ואסרו זה הכלל כל שהוא לדעתו אסור. ושלא לדעתו מותר. אמר רב חסדא אמר רב קטינא ל"ש דמשתרי הבכור ע"י עכו"ם. אלא אמרו לי' אינו נשחט אא"כ הי' בו מום דמשמע שיפול בו מום מאליו דליכא למימר מדבריהם למד העכו"ם דניחא לי' שיפול בו מום אבל א"ל אא"כ נעשה בו מום נעשה ע"י אדם משמע כמאן דאמר לי' זיל עביד בי' מום אמר רבא מכדי ממילא הוא שלא היה יודע העכו"ם שיהא מותר על ידו ולא להתיר נתכוין. מה לי הי' מה לי נעשה אלא נעשה נמי ממילא הוא ולא שנא. שניהם מותר. וכבר הי' מעשה בעכו"ם אחר ששמע על הבכור שלא הי' נאכל אלא אם הי' נעשה בו מום וצרם את אזנו ולא נודע אם נתכוין להתירו אם לאו ושאלו לרבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל והתיר מהא דרבא דאמר דכל ממילא לא שנא הי' לא שנא נעשה מותר:
1