אור זרוע, חלק א צ״חOhr Zarua, Volume I 98
א׳אמר רבי חנינא אני ראיתי את רבי שגיהק ופיהק ורק בתפלתו ומתעטש וממשמש בבגדיו אבל אינו מתעטף וכשהוא מפהק מניח ידו על סנטירו. פרש"י וממשמש בבגדיו להעביד כינה העוקצתו. ולא היה מתעטף אם נפלה טליתו כשהוא מתפלל לא הי' נוטלה ומתעטף שלא להפסיק עד כאן פרש"י. למדנו מפירושו שמותר למשמש בבגדיו להעביר הכינה אבל לא ללקחה ביד בעת תפלתו אף על גב דעוקצתו והיינו דוקא בעת תפלתו אבל שלא בשעת התפלה מותר ליקחה ביד ולזורקה מידי דהוה ארקיקה דאסורה בתפלה ושריא בביהכ"נ. שלא בשעת התפלה כדפרי' בסמוך והואיל ותרווייהו משום מיאוס שפיר ילפינן זה מזה. ומשמע מדבריו דממשמש בבגדו אבל אינו מתעטף שני דברים הם. ופי' ר"ח וזה שממשמש בבגדו בתפלתו ממשמש בידו בטליתו שהיתה פרוסה עליו אבל לא נתעטף רוצה לומר דהכל דבור אחד. מיהו מדברי שניהם נלמד שאסור להתעטף בטלית בשע' תפלה ודוקא להתעטף לגמרי אבל אי נפל כנף שמשליך אחוריו למטה מותר להשליכו אחריו שזה ודאי לא הוה הפסק אלא כשלגמרי נפלה טליתו אז אסור להתעטף. והיינו דוקא בעת תפלה אסור אבל בין ק"ש לתפלה ש"ד ולא הוה הפסק שא"ת בין ק"ש לתפלה נמי אסור מאי אסהדותי' דר' חנינא אלא מדהוצרך להעיד ר' חנינא על רבי שבתפל' אסור ש"מ בין ק"ש לתפלה שפיר דמי והרי זה ראי' לדברי ר' יצחק בר' יהודה שנתעטף בין ק"ש לתפלה כדפרישית לעיל שער כ"ו. סנטירו פרש"י מינט"ון שלא תראה פתיחת פיו. ופר"ח ידו על סנטירו ידו על צדו והן כסליו שנראה כעומד בקלות ראש וכרש"י מוכיח בירושל' דקתני להדיא מניח ידו על פיו כדפרי' בסמוך. מיתבי המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה והמגביה קולו בתפלתו הרי זה מנביאי השקר המגהק והמפהק ה"ז מגסי הרוח המתעטש בתפלתו סימן רע לו וי"א ניכר שהוא מכוער הרק בתפלתו כאלו רק בפני המלך בשלמא גיהוק ופיהוק לא קשיא כאן לאונסו וכאן לרצונו עיטוש אעיטוש נמי ל"ק הא מלמטה הא מלמעלה דאמר ר' זירא הא מילתא איבליעא לי בי רב המנונא ותקילא לי ככולא תלמודאי המתעטש בתפלתו סימן יפה לו כשם שעושין לו נחת רוח מלמטה כך עושין לו נחת רוח מלמעלה אלא רק ארק קשיא לא קשי' אפשר כדרב יהודה דא"ר יהודה הי' עומד בתפלה ונזדמן לו רוק מבליעו בטליתו אם הי' טליתו נאה מבליעו באפיקרסתו. פרש"י זצ"ל תקילא לי שקולה עלי וחביבה לפי שהי' רגיל להתעטש. כשם שעושין לו נחת רוח בארץ שהעיטוש נחת רוח הוא לאדם כך עושין לו מלמעלה בשמים למלאות שאלתו. אפשר כדרב יהודה להבליעו באפקרסתו ורבי נמי הבליעו באפקרסתו סודר שבראשו ושני ראשין תלוין לו לפניו ע"כ רש"י: אמר מר המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה אמר רב הונא לא שנו אלא שיכול לכוין דעתו בלחש אבל אין יכול לכוין את דעתו בלחש מותר וה"מ בינו לבין עצמו אבל בצבורא לא מ"ט משום דאתי לאטרודי צבורא אמר רבינא הוה קאימנא אחורי' דמר בר רב אשי ונזדמן לו רוק ושדיי' לאחורי' אמרי ליה לא סבר לה מר להא דרב יהודה א"ל אנא אנינא דעתאי ופר"ח דהכי הלכתא דכל מאן דאנינא דעתיה זורקו לאחוריו ובלבד שלא יזרקהו באיסטלין וכן מוכח בירושלמי דבאיסטלין אסור דאמר בירוש' ס"פ מי שמתו תני חלפתא בן שאול העוטש בתפלתו סימן רע לו הדה דתימר מלמטה אבל מלמעלה לא אתיא כיי דמר ר' חנינא אני ראיתי את רבי מפהק ומתעטש ומניח ידו על פיו אבל לא רוקק ר' יוחנן אמר אפי' רוקק כדי שיהא כוסו נקי לפניו אסור לאחריו מותר לימינו אסור לשמאלו מותר הדה דכתי' יפול מצדך אלף כל עמא מודו בההן דרקיק איסטילין דאסור ר' יהושע בן לוי אמר הרוקק בבית הכנסת כרוקק בבת עינו ר' יונה רקיק ושייף הרי דאי' לפי' ר"ח דאסור לרקוק באיסטילין. מיהו הא דאמר ר' יהושע בן לוי הרוקק בביהכנ"ס כרוקק בבת עינו לית הלכתא כוותי' אע"ג דר' יוחנן שרי ואיהו אסיר וקיי"ל הלכתא כוותי' לגבי ר' יוחנן כדמוכח פרק בני העיר מיהו שאני הכא דמר בר רב אשי קאי כוותיה בשמעתא ור' יונה נמי קאי כוותי' דר' יוחנן ותו דבפ' הרואה אמר רבא רקיקה בביהכנ"ס מותר מידי דהוה אמנעל וכו'. פר"ח התם וקיי"ל כרבא דמנעל ורקיקה בביהכנ"ס לא אסירא וכי דקיקה באסטלין אסור ע"כ פי' ר"ח. מיהו אפי' שלא בשעת תפלה אני סבור דלפניו ולימינו אסור ולאחוריו ולשמאלו מותר אפי' בשעת תפלה אי אנינא דעתי' ואי לא אנינא מבליעו בבגדיו או בולעו אם [נפשו] יפה כדי שתהא כוסו נקי'. והא דתני בברייתא אבל לא רוקק לאו ארבי קאי לומר שלא הי' רוקק אלא מלשון הברייתא היא דתני ר' חלפתא היא ור' יוחנן פליג כי היכי דאשכחן שלהי נזיר דקאי ר' יוחנן בתוך הברייתא:
1