אור זרוע, חלק א צ״טOhr Zarua, Volume I 99
א׳פרק תפלת השחר בסופו ר' אלעזר אומר לעולם ימוד אדם את עצמו אם יכול לכוין את לבו יתפלל ואם לאו אל יתפלל וריש פ' אין עומדין ת"ר המתפלל צריך שיכוין את לבו לשמים אבא שאול אומר סימן לדבר תכין לבם תקשיב אזניך ואמר רב המנונא כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה וחנה היא מדברת על לבה מיכן שתפלה צריכה כוונה רק שפתי' נעות מיכן למתפלל שצריך לחתוך בשפתיו וקולה לא ישמע מיכן שאסור להגביה קול בתפלה ויחשבה עלי לשכורה מיכן לשיכור שאסור להתפלל אל תתן את אמתך לפני בת בליעל אמר ר' אלעזר מיכן לשיכור שמתפלל כאילו עובד ע"ז כתי' הכא לפני בת בליעל וכתיב התם יצאו אנשי' בני בליעל מה להלן ע"ז אף כאן ע"ז. ואמר בעירובין ר"פ הדר אמר רבה בר רב הונא שתוי אל יתפלל אם התפלל תפלתו תפלה שיכור אל יתפלל אם התפלל תפלתו תועבה היכי דמי שתוי והיכי דמי שיכור כו' עד שתוי כל שיכול לדבר לפני המלך שיכור כל שאינו יכול לדבר בפני המלך. ותו תניא התם שיכור מקחו מקח וממכרו ממכר עבר עבירה שיש בה מיתה ממיתין אותו מלקות מלקין אותו כללו של דבר הרי הוא כפקח לכל דבריו אלא שפטור מן התפלה והאי דקתני פטור משום דמיירי בשיכור שיכול לדבר בפני המלך אבל שאר שיכור שאינו יכול לדבר בפני המלך ההוא תועבה ועובד ע"ז מקרי אע"ג דהיכא דיכול לדבר בפני המלך שתוי קרי לי' היינו כשמזכיר שיכור בהדי' והכי מוכח דא"ר חנינא לא שנו אלא שלא הגיע לשכרותו של לוט אבל הגיע לשכרותו של לוט פטור מכולם. אמר רב כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל שנאמר בצר אל יודה ר' חנינא ביומא דרתח לא מצלי אמר בצר אל יורה אמר ר' אלעזר הכא מן הדרך אל יתפלל שלשה ימים שנאמר ואקבצם אל הנהר הבא אל אהוא ונחנה שם ימים שלשה וגו' אבוה דשמואל כי אתי באורחא לא מצלי תלתא יומין שמואל לא מצלי בביתא דאית בה שיכרא רב פפא לא מצלי בביתא דאית בה הרסנא פרש"י משום שריח השכר משכרתו והרסנא נמי משום ריחא. ירושלמי פ"ק דתרומו' ר' זעירא בעי קומי ר' (אסא) [אסי] שיכור מהו שיברך א"ל ואכלת ושבעת אפי' מדומדם פי' אפי' שתוי כל כך ושיכור שאינו יכול לדבר כראוי דהכי משמע ואכלת ושבעת ותנן פ"ק דתרומות חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה החרש והשוטה והקטן והתורם את שאינו שלו ונכרי שתרם את של ישראל אפי' ברשות אין תרומתו תרומה ואי שיכור אינו יכול לברך הוה לי' למימר והשיכור מפני שאינו יכול לברך ותניא בתוספתא דתרומות פרק מפני מה אמרו אלם לא יתרום מפני שאינו יכול לברך ומפני מה אמרו סומא לא יתרום מפני שאינו יכול לברור את היפה מתוך הרעה מפני מה אמרו שיכור לא יתרום מפני שאין בו דעת אע"פ שאמרו שיכור מקחו מקח כו' פי' אין בו דעת לברור יפה מתוך רעה אבל משום ברכה אינו חושש שמע מינה שיכור מברך.
1