אור זרוע, חלק ב קצ״בOhr Zarua, Volume II 192
א׳מתני' אמת המים שהיתה עוברת בחצר. והיא כרמלית שהרי אמת המים אפי' ברה"י כרמלית היא. אין ממלאין ממנה בשבת אא"כ עשו לה מחיצה. בתוך אוגניה על פני רחבה גבוהה עשרה טפחים וביציאה שיהא ניכר שבשביל המים נעשית ומחיצ' החצר התלויה ועוברת על גבה אינה מועלת לה ואע"ג דמחיצה תלויה מתרת (מועלת) במים הני מילי היכא דנראית מחיצה [שנעשית] בשביל המים כגון גזוזטרא דמתני' וכגון מהיצה שבתוך הבור. א"ר יהודה מעשה באמה של אבל. שם העיר. שהיו ממלאין הימנה ע"פ זקנים בשבת. והיתה עוברת בתוך החצירות וממלאין הימנה בחצירות דמהניא לה מחיצת כותל בחצר התלויה עליה ור"י לטעמיה דפליג נמי במתני' אבוד. אמרו לו מפני שלא היה בה כשיעור. כרמלית שלא היתה עמוק' עשרה או לא היתה רהבה ארבעה שאין המים נעשין רשות לעצמן בפחות מעומק עשרה ורחב ארבעה ואם עוברת ברה"ר הווין רה"ר כדתנן בהזורק הזורק ארבע אמות בים פטור דכרמלית היא ואם היה רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו חייב דרה"ר היא וכמה היא רקק מים פחות מעשרה טפחים אלמא מים שאינם עמוקי' עשרה אינם רשות לעצמן וכי הוו נמי בחצר הוו להו רה"י ׃ ת"ר עשו לה בכניסה ולא עשו לה ביציאה. לא מהני מידי דהא מחוברת היא למים שלחצר ביציאתה ונעשה הכל כרמלית [אבל כי עשו בכניסה וביציאה אינה כרמלית] ודומה כמי שמתחלת בחצר זו. וכ"ש עשו לה ביציאה ולא עשו לה בכניסה דלא מהני מידי ואין ממלאין הימנה בשבת אא"כ עשו לה מחיצה גבוהה עשרה ביציאה ובכניסה רי"א כותל שע"ג תידון משום מחיצה א"ר יהודה מעשה באמת [המים] שהיתה באה מאבל לצפורי והיו ממלאין ממנה בשבת על פי הזקנים א"ל משם ראיה מפני שלא היתה עמוק' עשרה ורחבה ד'. ובפ"ק ת"ר לשון ים שנכנס לחצר. דרך פרצת הכותל ובשלא נפרץ כמילואו עסקי' מדמפליג בין עשר ליותר מעשר. אין ממלאין ממנ' בשבת אא"כ עשו לו מחיצה גבוהה עשרה. לגדור בה פרצת כותל החצר. בד"א שפרצתו יותר מעשר אבל עשר א"צ כלום. שהרי יש שיור מיכן ומיכן. מימלי הוא דלא ממלינן. משום דמטלטל מכרמלית לרה"י. הא טלטולי מטלטלינן בתמיה. הא נפרצה חצר במלואה למקום האסור לה. לאו דוקא במלואה אלא ליותר מי' מלואה קרי לה. הב"ע דאית לה גירודי שנשאר מן חמחיצ' בגוב' עשרה (אצל הים משהו) [אבל הים כסהו] וכ' ה"ר משה מיימון אמת המים שהיא עוברת בחצר אם יש בגובה עשרה טפחים וברוחב ארבע או יותר על כן עד עשר אמות אין ממלאין הימנה בשבת אא"כ עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בכניסה וביציאה ואם אין בגובהה עשרה או שאין ברחבה ארבעה ממלאין ממנה בלא מחיצה היה ברחבה יותר מעשר אמות אע"פ שאין בגובהה עשרה אין ממלאין ממנה עד שיעש' לה מהיצה שכל יתר על עשר פרצה היא ומפסדת המהיצות (ומיהו) [ומהו לטלטל בכל החצר אם נשאר מצד הפרצה פס מיכן ופס מיכן בכל שהוא או פס רוחב ד"ט מרוח אחת מותר לטלטל בכל החצר ואין אסור אלא למלאות מן האמה בלבד אבל אם לא נשאר פס כלל אסור לטלטל בכל החצר שהרי נפרצה חצר לים שהוא כרמלית עכ"ל. והאיך מעמידין המחיצה כדפרי' לעיל גבי בור שבין שתי חצירות׃ תניא אמת המים העוברת בין חלונות. במבוי או בחצר ובתים מיכן ומיכן על שפתו וחלונות פתוחין להם למלאות. פחות משלשה משלשל דלי וממלא שלשה אין משלשל דלי וממלא רשב"ג אומר פחות מד' משלשל דלי וממלא ארבעה אין משלשל דלי וממלא ואוקמה רבינא כגון דעביד לה ניפקי. מוצאות. אפומה. בכניסה וביציאה והתחיל המחיצה סמוך לאגפיה בתוך אוגניה מיכן ומיכן ולא (חצייה) [חיבר] המחיצות מזו לזו באמצע האמה כדי שיהו המים נכנסין ויוצאין דרך שם ואמרי רבנן דפחות מג' אמרי' לבוד וג' לא אמרי' לבוד ואסור דפרצה היא. ורשב"ג לטעמיה. דאמר בפ"ק פחות מד' לבוד. ואנן קיי"ל כרבנן דכל פחות מג' לבוד הוי טפי לא. ונר' דקיי"ל כאביי ורב [חנינא בר] אבין דאמרי כשמעת' דחורי כרמלית לאו ככרמלית דמו ואע"ג דאמר רב אשי אפי' תימא יש חורין בכרמלית לאו דסבר דחורי כרמלית ככרמלית דמו אלא כלו' אפי' הוה הכי הות מיתרצא שמעתין:
1