אור זרוע, חלק ב כ״זOhr Zarua, Volume II 27
א׳אמר רב ברונא א"ר הנוטל ידיו לא יקדש וכן אמר רב אדא בר אהבה הנוטל ידיו לא יקדש א״ל רב יצחק בר שמואל בר מרתא (ע״כ) [אכתי] לא נח נפשי' דרב ושכחינן לשמעתי' זימנין סגיאין הוה קאימנא קמי' דרב דזימנין דהוה חביבא לי' ריפתא והוי מקדש [אריפתא וזמנין דחביבא לי' חמרא וקדיש] אחמרא. פירש״י (של) [נוטל] ידיו לא יקדש דקידוש מפסיק בין נטילה לאכילה והוי כהיסח הדעת ובעי נטילה אחייתא בתר קדושא. דחביבא לי' ריפתא. שהי' רעב מקדש אריפתא אלמא לא בעי נטילה אחריתי אלא מעיקרא משי ואכיל [נהמא] דקידושא. דחביבא לי' חמרא. שהי' צמא. ע"כ רש"י. ופי' רשב"ם נטל ידיו לא יקדש אלא אחר יקדש והוא יוצא י"ח בשמיעה ושתיי' דאין כאן היסח הדעת מאחר שהוא עצמו אינו מברך אבל הוא עצמו לא יקדש אם נטל ידיו כדי שיאכל על סמך אותה נטילה דלפני קידוש דקידוש מפסיק בין נטילה לאכילה והוי כהיסח הדעת ובעי נטילה אחריתי בתר קדושא דתיכף לנ"י סעודה ובשביל קידוש לא בעי נטילת ידים דהנוטל ידיו לפירות ה"ז מגסי הרוח והא קמ"ל דנטילה שלפני קידוש אינה עולה לו לפיכך יקדש תחילה ואח"כ נוטל [ידיו] וכ"ש שהנוטל ידיו לא יבדיל דהא [אפי' קידוש דבמקום סעודה הוא ואיכא למימר דליכא היסח] הדעת אפ"ה אינו יכול לסמוך על נטילת ידים שלפני קידוש והאי דקאמר נטל ידיו לא יקדש ולא קאמר [מקדש] וחוזר ונוטל ידיו היינו משום דלא בעינן נטילת ידים תרי זימני משום דחדא מנייהו ברכה לבטלה הלכך לא יקדש הוא אבל חבירו יקדש לו. דחביבא ליה ריפתא. שהי' רעב מקדש אריפתא אלמא לא בעי נטילה אחריתי אלא מעיקרא משי ידי' ואכיל נהמא דקידושא אלמא דקדושא שלאחר נטילה לא חשיב היסח הדעת וכן הלכה דמי שנטל ידיו קודם קידוש אינו צריך לחזור ולטול לאחר קידוש ולא פליג רבנן בין מקדש אריפתא למקדש אחמרא מדלא מהדרי לי' לר' יצחק בר שמואל מידי ומיהו לכתחילה מוזגין ואח"כ נוטלין לידים כב"ה במס' ברכות ומדרב שמעינן דמקדש על הפת ואומר ויכולו ומברך ברכת המוציא ואינו אוכל גם לא פורס מפה עד שיקדש אחרי כן ודוקא קידוש אבל הבדלה אינה [אלא] על הכוס תקנוה כדאמרי' העשירו קבעוה על הכוס ומי שאין לו כוס יין במקום שרגילין לשתות [יין] אל יבדיל [על הפת] ודי לו בהבדלת תפלה. בסידור רב עמרם. ע"כ רשב"ם:
1