אור זרוע, חלק ב שס״טOhr Zarua, Volume II 369
א׳א"ר יהודה אמר רב כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם מבטלין מעבודתם ובאין לשמוע מקרא מגילה מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין ת"ת ובאין לשמוע מקרא מגילה עם הציבור ואע"פ שעדיין יש להן שהות לעבוד עבודה מ"מ קורא זה ביטול עבודה לפי שכל היום היה להם לעבוד עבודה והיו מבטלין ת"ת כדי לשמוע מקרא מגילה עם הצבור משום פרסומי ניסא הילכך אותם בני אדם שמניחים ביהכ"נ והולכין לבתיהם וקורין מגילה בביתם אינם עושים בטוב אלא צריך לבוא עם אשתו וילדיו לביהכ"נ לשמוע מקרא מגילה משום פרסומי ניסא דהא אפי' ת"ת מבטלין לכך מיהו אם משום פחד או סכנה מותר. אמר רבה בר רב הונא אין מועד בפני ת"ח וכ"ש חנוכה ופורים דמותר להספיד וכיון דמותר לעסוק בהספד ת"ח בפורים יבטלו אף ממקרא מגילה דכבוד תור' חמור ממקרא מגילה: אריב"ל נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס ואמרי' נמי ריש ערכין הכל כשרין לקרות את המגילה הכל לאתויי נשים ופירש רבי' שלמה לאתויי נשים דחייבות במקרא מגילה וכשירות לקרותה ולהוציא זכרים ידי חובתן ור"ג פסקו שהנשים אינן חייבות אלא בשמיעה אבל בקריאתה לא תוציא הזכרים י"ח שחייבין בקריאה עד שישמעו מפי אנשים שחייבין כמותם ואין שמיעתן מנשים חשובה כאילו הן עצמן קורין ואין נשים מוציאות זכרים בקריאתן והביאו ראיה דתניא בתוספתא פ' הקורא את המגילה למפרע נשים ועבדים פטורים [ממקרא מגילה] ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן שחייבים בקריאה ולפי התוספתא יש לפרש ההיא דערכין דנשים כשירות לקרות את המגילה להוציא נשים אחרות אבל לא להוציא הזכרים דסד"א שלא יוציאו גם נשים כיון דאין מוציאין אנשים קמ"ל. וקשיא לי דמאי סד"א הוא זה שהייתי טועה לומר דכיון דנשים אינן מוציאות את הנשים ע"כ לא יוציאו גם נשים כמו כן אחרות הרי זימון שנשים מזמנות לעצמן ואינן מזמנות עם אנשים ואמאי לא פריך מההיא דתוספתא לריב"ל דקתני שהאשה פטורה והוה ליה למפרך ולחלק בין קריאה לשמיעה כמו שמחלק בה"ג ונראה בעיני דהואיל דברייתא דתוספתא לא הוזכרה בתלמוד שלנו לא סמכי' עלה ונראה בעיני עיקר כדפי' רבי' שלמה לאתויי נשים שחייבות במקרא מגילה וכשירות להוציא אנשים והשתא אתי שפיר דסד"א הא דריב"ל היינו שהאשה מוציאה אחרת אבל לא את הזכרים קמ"ל שהנשים חייבות ומוציאות את הזכרים דכולהו חד טעמא נינהו בעבור הנס והרי גם הנשים היו בכלל הנס ותדע שהרי גם בברכת המזון היו הנשים מוציאות את האנשים אלא משום שאינה יכולה לומר ברית כדאיתא התם הכל חייבין בזימון לאתויי מאי לאתויי נשים ועבדים דתניא נשים מזמנות לעצמן ועבדים מזמנין לעצמם ופי' רבי' שלמה מזמנין לעצמן ג' נשים וכן ג' עבדי' אבל אין שתי נשים או שני עבדים מצטרפין עם אנשים לפי שיש באנשים מה שאין בנשים ועבדים שאין הנשים אומרות ברית ולא העבדים אומרים על נחלתינו עכ"ל הא אם היו אומרות ברית היו הנשים מצטרפות ומזמנין עם האנשים ומוציאות אותם וסובר רבי' שלמה דנשים בברכת המזון דאורייתא דאי דרבנן אפי' היו אומרות ברית לא היו מוציאין דלא אתי דרבנן ומפיק לדאורייתא והכי פשיט ליה רבא לרבינא בפ' מי שמתו דנשים בבהמ"ז [דאורייתא] מההיא דהאשה מברכת לבעלה ואע"ג דרבינא דחי לה ואוקי לה בשיעורא דרבנן היינו כי היכי דלא ליפשוט מינה ושינויא היא ואע"ג דבן מברך לאביו ע"כ כשאכל שיעורא דרבנן אשה מברכת לבעל' מיתוקמא שפיר כשאכל שיעורא דאורייתא ודקתני להו תרוייהו אהדדי משום דקא בעי למיתני אתרוייהו אבל אמרו חכמים תבא מארה על אדם שאשתו ובניו מברכין לו ותדע דתנן התם נשים חייבות בברהמ"ז ופריך בגמ' פשיטא מהו דתימא הואיל וכתיב דאמר משה בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע אימא מ"ע שהז"ג היא קמ"ל פי' קמ"ל דלא הוה מ"ע שהז"ג וחייבות מדאורייתא מיהו אני מגמגם כי כמדומה אני שרבי' שלמה ל"ג פשיטא וצ"ע בפירושיו התם מיהו מההיא דפרכינן ע"כ צריכין אנו לומר שחייבים בבהמ"ז דאורייתא. ולענין מגילה כך נ"ב הלכה למעשה שהאשה חייבת במ"מ ומוציאה את הזכרי' י"ח. ירושלמי פרק הקורא את המגילה למפרע מיכן ואילך נהגו הרבים לקרותה בביהכ"נ בר קפרא אמר צריך לקרותה לפני אנשים ונשים ובפני קטנים שאף הם היו בכלל ספק להשמיד להרוג ולאבד ריב"ל הוה עביד כן מכנש בני ביתיה וקרי לה קומיהון:
1