אור זרוע, חלק ב ש״עOhr Zarua, Volume II 370
א׳ ואמר ריב"ל חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנות' ביום זכר לנס שהיו צועקים בימי צרתם יומם ולילה שנאמר אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי. במזמור אילת השחר היא שנאמר על אסתר כדאמרי' ביומא למה נמשלה אסתר לאילת כו'. סבור מינה. בני הישיבה ששמעו שמועה זו בלשון הקודש. למקרייה בלילה ולמתני מתניתין דידה ביממא א"ל ר' ירמיה לדידי מיפרשא לי מניה דר"ח בר אבא כמ"ד אעבור פרשתא דא ואתנייה. אסיים פרשה זו ואשנה אותה פעם שנייה. איתמר נמי א"ר חלבו אמר עולא ביראה אר"א חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלהי לעולם אודך האי קרא במזמור ארוממך ה' כי דליתני ודרשי' לה בפסיקתא במרדכי ואסתר והמן ואחשורוש. וקריאת מגילה שבח הוא שמפרסמין את הנס והכל מקלסין להקב"ה. פסק ר"ת אע"פ שבירך זמן בלילה חוזר ומברך אותו ביום שהרי עיקר קריאת מגילה הוי ביום יותר מבלילה דרבי משמע לישנא דקרא דכתיב ולילה ולא דומיה לי כלומר אע"פ שאקראנה ביום למחר. אקראנה כמו כן בלילה ועיקר פרסומי ניסא ביממא הוא ותנן בפרק הקורא את המגילה למפרע כל היום כשר לקריאת המגילה ואמרי' מנלן אמר קרא והימים האלה נזכרים ונעשים ותנן נמי לעיל מיניה אין קורין את המגילה ולא מוהלין ולא טובלין ולא מזין עד שיהיה הנץ החמה ואמרי' מנלן דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים ביום אין בלילה לא לימא תיהוי תיובתא דריב"ל כי קתני ביום אלא מוהלין. פי' לשון אלא דקתני אלא מלין איל מקרא מגילה בלילה נמי איכא. מ"מ מדקתני לה בהדי דנהו שאינם נוהגים אלא ביום ש"מ דמגילה נמי עיקר מצותה ביום אע"פ שנוהגת בלילה כמו כן והכי מוכח בירושלמי בפ' הקורא את המגילה למפרע דמסיק ר"נ בר יעקב בעי גר שמל אחר שהאיר המזרח כבר נפטר מדקתני אחר שהאיר המזרח שהוא פטור לפי שכבר יצא עליו מחיוב לפטור ואם לא היה [עיקר] מקרא מגילה אלא בלילה הול"ל גר שמל קודם הנץ החמה כבר נפטר מקריאת מגילה בלילה אלא ש"מ אע"פ שכבר נפטר מקריאת מגילה [בלילה] לא נפטר ביום שקריאת יום הוא עיקר. ובני הכפר נמי שהיו מקדימין ליום הכניסה מסתמא ביום היו הולכין ומקדימין לשמוע את המגילה כשהיו באין לשמוע את [קריאת] ספר תורה ובלילה לא היו שומעין והיו יוצאין י"ח במה ששמעו ביום שהיא עיקר הקריאה הלכך אע"פ שבירך זמן בלילה חוזר ומברך ביום:
1