אור זרוע, חלק ב ל״זOhr Zarua, Volume II 37
א׳מתני' כופין קערה ע"ג הנר בשביל שלא תאחוז האור בקורה. פירש״י כופין קערה של חרס ע״ג הנר ואע"פ שנוטל כלי להציל קורה שאינה [נטלת] בשבת [הא] אותיבנא מינה לר' יצחק דאמר אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת ושניי' בצריך למקומו עכ"ל טעמא דאין כלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל מפני דהוה טילטול שלא לצורך השבת שעיקרו של טלטול אלא לצורך אותו דבר והוא עצמו אינו ניטל. ולא דמי לצורך מקומו שמותר להשתמש במקומו ולא דמי נמי לטלטול מחמה לצל או מפני שלא יגנבו דהתם הוי הטלטול כדי להציל כלי גופי' משכחת בי' צורך שבת שהרי נוטל כליו בשבת. ומסתבר דהכי הלכתא דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל דאשכחן אמוראי דקיימי כותי' פ' כירה רב ששת ורב הונא ורב שמואל בר יהודה וכן תני שילא כוותי' הלכך הא דתנינן כופין קערה ע"ג הנר היינו דוקא בצריך למקומו ובצריך למקומו מותר לכפות כלי ע"ג הנר אפי' בבתי דלא גחיני דהא דשנינן למתני' פ' כירה בבתי גחיני היינו דוקא אליבא דרבה ופירשו רבותי' דלית הלכתא כרבה. וא"ת לפי מה שפרשתי דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל איך נותנים כלי עם המים לפני הבהמה ודבורים ועופות והא אינם ניטלים בשבת. אל תשאל כי שגגה הוא כי הכלי ניטל אגב מים שבו ואפי' כלי ריקם מותר להעמיד בפניהם לצורך ליתן בו מים וכן המספוא מאכל בהמה ושרי וטלטול דרבנן במקום צער בע"ח לא גזוד ולא קפיד תלמודא אלא אנולד [והני] סופלי דחיותא:
1