אור זרוע, חלק ב ל״חOhr Zarua, Volume II 38
א׳מתני' המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני עכו"ם מפני לסטים מפני רוח רעה בשביל החולה שישן פטור. פירש"י מפני עכו"ם. כגון פרסים שהי' להם יום איד שלא היו מניחין אור אלא בבית ע"ז שלהם. ומפני לסטים. שלא יראו שם אדם ויבואו עליו. ומפני רוח רעה. הבאה לפניו וכשאינו רואה נוח לו. עכ"ל. ומוקמינא לגמ' למתני' כר' יהודה דאמר מלאכה שאצ"ל חייב חטאת ומתני' בחולה שיש בו סכנה וה"ה דמותר לכתחילה אלא איידי דבעי למיתנא סיפא חייב תנא רישא נמי פטור והא דתניא אם בשביל החולה שישן אל יכבה ואם כבה פטור אבל אסור ההוא בחולה שאב"ס ור"ש הוא דאמר מלאכה שאצ"ל פטור עליה הילכך כל היכא דאיכא סכנה בין לר"י בין לר"ש מותר לכבות. היכא דליכא סכנה לכ"ע לא יכבה לכתחילה ואם כבה לר"י חייב חטאת לר"ש פטור אבל אסור. ירושלמי א"ר שמואל בר רב יצחק ביני מתני' מפני עכו"ם של סכנה ר' יוסי בעי אם מפני לסטים של סכנה נתני מותר רבנן דקיסרין בשם ר' יוסי בר חנינא [מותר הרי הירושלמי] סובר כתלמוד דידן ולא מבעיא סכנה בודאי שמכבה אלא אפי' מפני ספק סכנה מכבה כדתנן [פ'] יום הכפורים ביומא כל ספק נפשות דוחה את השבת. ותנ"ה מחמין חמין לחולה בשבת בין להשקותו בין להברותו וא"א נמתין לו (עד שיבריא) [שמא יבריא] אלא מחמין לו מיד מפני שהוא ספק נפשות וכל ספק נפשות דוחה את השבת ולא ספק שבת זו בלבד אלא אפי' ספק שבת אחרת ואין אומרי' הללו לעשות ע"י עכו"ם ולא ע"י קטנים אלא אפי' בגדולי ישראל וכ"כ ה"ר משה מיימון ומחללין עליו אפי' מאה שבתות כ"ז שהוא צריך ויש בה סכנה או ספק סכנה מחללין. מדליקין לו את הנר ומכבין את הנר מלפניו ושוחטין לו ואופין לו ומבשלין לו ומחמין לו חמין עכ"ל. ועתה שפי' שספק נפשות דוחה את השבת כגון אנו שאנו דרים בין העכו"ם אם נפלה דליקה בבית ישראל בשבת ואיכא למיחש לסכנות נפשות מכבין את הדליקה ולא מבעיא סכנה וראי כההוא דכל כתבי הקודש ירושלמי דמסיק ביומי דר' אמי נפלה דליקה בכפר אפיק ר' אמי כרוז בשוקיהון דארמאי ומר מאן דעביד לא מפסיד א"ר אלעזר בר יוסה קומי ר' יסה סכנה הות פי' ולהכי שרי להכריז ומסיק אם סכנה הוות אפי' ר' אמי יטפי ולא כן תני כו' אין אומרים יעשו דברים הללו ע"י עכו"ם ע"י קטנים אלא אפי' בגדולי ישראל הא למדת שבסכנה גדולי ישראל מכבין את הדליקה אלא [אפי'] בספק סכנה גדולי ישראל מכבין את הדליקה. מיהו זה צריך לדעת אם מה שאנו אומרי' אין אומרי' יעשו דברים הללו ע"י עכו"ם היינו דוקא שאין צריך לחפש אחרי העכו"ם היכא שאינו בפנינו אבל היכא שהעכו"ם בפנינו מסתבר יכבה העכו"ם ולא ישראל ומלשון ה"ר משה מיימן משמע אע"ג דאיכא עכו"ם בפניו שכתב כללו של דבר שבת לגבי חולה שיש בו סכנה הרי הוא כחול לכל הדברים שהוא צריך להם ותו פי' דע"י גדולי ישראל וחכמיהם [עכ"ל]. ותו דתנן פ' יום הכפורים מי שנפלה עליו מפולת ספק שם ספק אין שם ספק חי ספק מת ספק עכו"ם ספק [ישראל] מפקחין עליו את הגל ואמרי' בירושלמי הנשאל ה"ז מגונה השואל ה"ז שופך דמים ואם באת לחלק בין היכא שהעכו"ם בפנינו להיכא שאינו פעמים שאתה מביא אותו לידי שאילה הילכך מסתבר דכל היכא דאיכא ספק נפשות מכבה ישראל אע"ג דאיכא עכו"ם לפניו. והיכא שהיתה דליקה והיה שם ספק נפשות וכבוה ישראלים אין צריכין שום תענית ושום צדקה ע"ז שהרי בהיתרא עשו מה שעשו ואפי' אם הם רוצים לתת צדקה על כך ב"ד מוחין בידם שא"כ אתה מכשילם לעתיד. ויש שמורים להם להתענות על ככה ושוב בהיות הדליק' מורים להם לכבות ואח"כ גוזרים עליהם תענית ורוצים לדמות לההיא דזה בורר דהנהו קבוראי דקבור נפשא ביו"ט ראשון של עצרת שמתינהו רב פפא ופסלינהו ואכשרינהו רב הונא ברי' דרב יהושע א"ל ר"פ והא רשעים נינהו סברי מצוה קא עבדינן והא קא משמתי' להו סברי כפרה קא עבדי להו רבנן ה"נ אע"פ שאנו רגילים לגזו' עליהם תענית סברי כפרה קא עבדינן להו. ולא נהירא לי אלא כדפרי' כך נראה בעיני הלכה למעשה שאפי' אם רוצים להתענות על ככה מוחים בידם שלא להתענות כדי שלא ימנעו פעם שני' מלכבות. ואחר שכתבתי זה מצאתי בליקוטיי שכתבתי בשם ריב"א דאפי' איכא העכו"ם בפנינו אפ"ה דברים אלו נעשים ע"י ישראל. וזה לשון תוספ' שנכתבו לפני ריב"א ואין אומרים יעשו דברים הללו ע"י עכו"ם וע"י קטנים אלא אפי' בגדולי ישראל כלומ' אפי' היכא דאיכא עכו"ם וקטנים מיד בההוא שעתא אין אומרי' להם לעשות היינו טעמא דאי אמרת לעשות על ידם כדאיתנהו מיד בההוא שעתא זימנין דליתנהו ואתי להדורי עלייהו ואדהכי והכי יסתכן להכי עשו היתר גמור לגמרי ומצוה דכל חד וחד יהא זהיר מיד. מידו תימא דגבי יולדת פ' מפנין כל מה דאפשר לשנויי משנינן ומהדרי אהיתרא והתם נמי איכא סכנת נפשות. מיהו נראה דבמקום שיכול לעשות ישראל עצמו ע"י שינוי ואין לו דיחוי בזה השינוי מוטב ודאי שיעשה בהיתר ואל יעשה באיסור כגון התם דמיירי באם היתה צריכה לשמן חבירת' מביאה לה בכלי דרך שערה דהואיל ואין שום דיחוי בההוא שינוי למה לא יעשה בהיתרא אבל בע"י עכו"ם וקטנים אע"ג (דהיכא) דליכא דיחוי איכא למיחש דאתי לידי דיחוי כדפרי' עכ"ל תוספ' ריב"א: לשון ספר תרומות דין שירי פתילה של יו"ט ראשון אם מותרין בשבת הסמוך לה או כשני ימים טובים של ר"ה האסורין מזה לזה אם תחילת כבויין הי' בשבת או ביו"ט אסורין ואם כבן תחילה בחול ואח"כ הדליקן לצורך יום טוב או שבת וכבו ביו"ט או בשבת מותרין לחזור ולהדליקן למחר לצורך יום שני כי הכבוי ראשונה שהי' בחול היא הכנה. שנינו בירושלמי פ"ק דביצה רב חסדא בעא מחלפא שיטתי' דרב תמן הוא עביד לה שתי קדושות [פי' דרב פסק הלכה כד' זקנים ואליבא דר"א דאמר שבת ויו"ט שתי קדושות] הן והכא הוא עביד לה קדושה אחת דאתפלגון שירי פתילה שירי מדורה שירי שמן שכבו בשבת מהו להדליקן ביום טוב רב ור"ח תרויהון אמרי אסור ור' יוחנן אמר מותר. אין יותר אחרי כן מדבר זה. ואומר אני לפי האמת אין צריך להחליף פלוגתיהו ולא תקשי מדרב אדרב דטעמא דרב דאסר שירי פתילה משבת ליו"ט לא הוי משום דקדושה אחת הן אלא טעמא הוי משום הכנה דרבה דהכבוי קרי הכנה שיותר הן טובות להדליק כשנדלקו' וכבויות תחילה אבל רב חסדא דמחליף ומפיך דברי רב משום דסבר דטעמא דרב דאסור הוי משום קדושה אחת הן ורב חסדא לטעמי' דלית ליה הכנה דרבה פ' בכל מערבין רב חסדא רמי דרב אדרב מי אמר רב הלכה בארבעה זקנים ואליבא דר' אליעזר דשתי קדושות הן והאמר רב שבת ויו"ט ביצה שנולדה בזה אסורה בזה ומתרץ רבה טעמי' דרב משום הכנה ה"נ נתרץ משירי פתילה ולא נפיך ולא נחלוף הדברים. פסק. הלכך נראה לי דבשני ימים [טובים] של ר"ה או יו"ט הסמוך לשבת לפניה [או לאחריה] הפתילות שמדליק לצורך יו"ט ראשון אם נכבו תחילה ביו"ט כבוי זה קרי הבנה שהן טובות יותר להדליק ואסור להדליקן למחר ביום לצורך יום טוב שני או לצורך השבת דאין יום טוב מכין לשבת וצריך להדליקן בחול ולכבותן בחול דעתה מוכנות הן בחול וכי חוזר ומדליקן ביום טוב [ראשון] וכבו אחרי כן אין בכך כלום ומותר להדליקן לצורך יום טוב שני או יעשה פתילות אחרות מבחול לצורך יו"ט שני ולא יסמוך על הישנות הנותרות מיום ראשון וכן הלפידים שהובערו קצת ביום טוב ראשון וכבו אסור לחזור ולהדליקן ביום טוב שני של ד"ה וכן לפידים שנותרו משבת ונכבו אסור להדליקן ביום טוב שאחריו כי הכבוי הוא הכנה שטובות הן יותר לחזור ולהדליקן וצריך עצים אחרי' להרבות ולערב בהן כראמ' (פ' משילין) מרבה עליהם עצים מוכנים ומבטלן והיינו דאמ' בירושלמי שירי פתילה ושירי מדורה אסורין ושירי שמן נמי נעשה צלול יותר כשמדליקין בו אבל בשני י"ט של גליות של פסח ועצרת וסוכות אין חששא בכל אלה שיום אחד חול ואיסור הכנה לא שייך מיום טוב לחול דביצה שנולדה בשבת או ביו"ט מותרת בחול וכן פירות שנשרו מאליהן ביום טוב מותרין למחר בחול וכן בשני ימים טובים של גליות משא"כ בשני ימים טובים של ר"ה או יו"ט הסמוך [לשבת] לפני' או לאחרי' כדפרי' לעיל עכ"ל ה"ר ברוך זצ"ל בספר תרומות: וק"ל אני המחבר דאדרבה מדשביק רבה לרב חסדא בר פלוגתי' ולא שני לי' מטעם הכנה כדשני לי' פ' בכל מערבין. ש"מ דהודה רבה לרב חסדא דמחלפ' שיטתי' דרב ותו דאין דרך הכנה בכך דאין הכנת פתילה כי אם הבהוב כדתני בר קפרא פ' המביא כדי יין ששה דברים נאמרו בפתילה ג' להחמיר וג' להקל להחמיר אין גודלין אותה לכתחילה ביו"ט ואין מהבהבין אותה באור. פי' מפני שמתקנה ותנן פ' ב"מ כחס על הפתילה כחס על הנר כחס על השמן חייב ור' יוסי פוטר בכולן חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם. ואוקמה ר"י לדר' יוסי כר"ש ומ"ש פתילה כדאמ' רב המנונא ואיתימא רב אדא בר אהבה הכא בפתילה שצריך להבהבה עסקינן דבהא אפי' ר' שמעון מודה משום דקא מתקן מנא ופרש"י כר"ש ופטר ליה משום דאינה צריכה לגופה וכחס על הפתילה ה"ט דמחייב כגון שצריך להבהבה שלא הבהבה מבעוד יום דכבוי זה צריך לגופה שיהא הלהב נוח לאחוז בה כשיבוא להדליקה עכ"ל הא למדת שעיקר הכנת הפתילה היינו הבהוב אבל בהיבהבה מבעוד יום לא משכח בה כבוי הצריך לגופה. וגם מה שפירש דטעמיה דרב דאסר שירי פתילה משבת לי"ט לא הוי משום קדושה אחת אלא משום הכנה ורב חסדא לטעמיה דלית ליה הכנה דרבה גם ע"ז אני משיב (שפי') [שהרי] אשכחן בירושלמי פ' בכל מערבין דסתמא דתלמודא ושאר אמוראי נמי מפרשי טעמא דרב משום קדושה אחת דמסיק התם בירושלמי בכל מערבין א"ל ר' ליעזר אין אתם מודי' לי שאם עירב בככר הראשון שהוא מערב בככר השני שאם אכלו בראשון שהוא עירוב לראשון ואינו עירוב לשני הרי שתי קדושות הן ואינון מתיבין ליה אין את מודה לנו שאין מערבין בתחילה בי"ט הרי קדושה אחת דאיתפלגון שירי פתילה שירי מדורה שירי שמן שכבו בשבת מהו להדליקם ביו"ט רב ור' חנינא תרויהון אמרין אסור ר"י אמר מותר א"ר מנא קומי ר' יודן מה אפכי לה פתילה גבי ביצה א"ל מן מה דאת חמיי רבנן מדמיי ליה הדא הוא ואחר כך מסיק רב חסדא בעי מחלפא שטתיה כו' וכדמעיינת התם בכולה ההוא שמעתא משכחת לה כולה שמעתא דמפרשי טעמא דרב משום קדושה אחת ויותר נרא' בעיני בדברי רבותי שמפרשים דלדידן שרי ואע"ג דפסקינן כרב ריש ביצה לענין דשבת ויו"ט נולדה בזה אסורה בזה ולא כר"י דשרי דהתם טעמא משום הכנה דרבה כדמפרש התם ולא קדושה אחת הן דרב סבירא ליה שהם שתי קדושות דאמר הלכה בארבעה זקנים ואליבא דר' אליעזר וההיא דירושלמי לאו משום הכנה קאסר ליה דלא שייכא הכנה בכדאי גוונא אלא מטעם קדושה אחת אוסר כדפרישית:
1