אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא ק״זOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 107

א׳אלא נראה לר"ת זצ"ל דמטעמא של הלכה תיקנו כן. דאמר רבה בחזקת הבתים דקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי גבי מקרקעי וגבי מטלטלי. ואמר רב חסדא והוא דכתב ליה דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי ולכן כותבים בכתובה כך נכסין ראית להון אחריות ודלית להון אחריות וכו' וחומר שטר כתובת' דא קבילית עלי כחומר כל השטרות וכו' דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. ובשטרי חוב נמי כותב ונתתי לו ד' אמות בחצרי ואגבן הרשיתיו והשלטתיו על כל נכסי כו' דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. וא"ת אמאי לא תקנו אגב דא"כ לא היה יכול לישא וליתן שוה פרוטה אלא בלוקח מן האשה תחילה וגם אם כן בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה. הילכך אהני דלא כאסמכ' לשוויינהו למטלטלי כמקרקעי לגבותם לבעל חוב ולכתובת אשה מיתמי. ואהני דלא כתבי' אגב כתובה לשוויינהו כמטלטלי שלא תטרוף מן הלקוחות. וכתב מורי רבינו אבי העזרי זצ"ל בפי' כתובה שראה בתשובת רש"י זצ"ל דספרי' נמי יכול למכור וליתן בלא רשות אשתו שדינם כמטלטלין. ואמרי' בפ' הכותב א"ל רב כהנא לרב פפא לדידך דאמרת דפריעת בע"ח מצוה אמר לא ניחא לי למיעבד מצוה מאי. א"ל תנינא בד"א במצות לא תעשה אבל במצות עשה כגון אומ' לו עשה סוכה ועשה לולב ואינו רוצה מכין אותו עד שתצא נפשו. ופר"ת התם וכן דין היתומים שירשו מטלטלין דקיי"ל מצוה לפרוע חובות אביהם. ונראה בעיני שפסקו לפי תקנת רבותי' סבוראי שתקנו שבע"ח וכתובת אשה גובין ממטלטלי דיתמי כדפרישית ולא תיקשי ליה דקיימא לן מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח. ואי כפינן להו מאי נפקא מינה. אלא ודאי מתקנת סבוראי פירש כן. ואמרי' בערכין בפ' שום היתומים אמר רב יהודה אמר רב אסי אין נזקקין ב"ד לנכסי היתומים למוכרם אלא א"כ היתה ריבית אוכלת בהם שהיו מחוייבין מעות בריבית. ור' יוחנן אמר או לשטר שיש בו ריבית או לכתובת אשה משום מזוני דכל זמן שאינה גובה כתובתה ניזונית משלהן והוי פסידא דידהו ולהכי מגבינן כתובה מנכסי דיתמי. ואמר רב נחמן מריש לא הוה מזדקיקנא לנכסי דיתמי כיון דשמעי' להא דאמר הונא חברין משמיה דרב דיתמי דאכלי לאו דידהו ליזיל בתר שבקייהו ימותו כאביהם שהניח להם ממון זה מיכן ואילך מזדקיקנ'. מעיקרא מאי טעמא לא. אמר רב פפא פריעת בע"ח מצוה ויתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו דקטנים הם אלא ימתין עד שיגדלו. רב הונא בריה דרב יהושע אמר אימור צררי אתפסיה. אביהן נתן (מעות) לבע"ח מעות או כסף או זהב משכון בשעת מיתה ולא הספיק ליטול השטר מידו. מאי בינייהו איכא בינייהו כשחייב מודה. לרב הונא בריה דרב יהושע נזקקין ולרב פפא אין נזקקין. א"נ דשמתיה ב"ד לאביהן על שאינו פורע לזה ומית בשמתא דהשתא ליכא למיחש לצררי דלא הוה פורעו אלא בב"ד כדי שיתירו לו נידותו: