אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא ק״חOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 108
א׳שלחו מתם בר שמתיה ומית בשמתא מיתוקמא כל הנך מתני' לעיל דאמ' נזקקין. והילכתא כרב הונא בריה דרב יהושע דהיכא דלא שמתיה דחיישינן לצררי. אמר רבא הילכתא אין נזקקין לנכסי יתומין ואם אמר אביהן תנו נזקקין. ואם אמר תנו שדה זו לפלוני בחובו או מנה זו נזקקין ליתן לו ואין צריך להעמיד אפיטרופוס ליתומין על כך. שדה סתם ומנה סתם נזקקין ומעמידין אפוטרופוס ליתומין לברור להם חלק יפה ולהגבות את זה מזבורית. אבל שדה שנמצאת אחת ביד היתומים שלא היתה של אביהן אלא גזלה נזקקין להוציא גזילה מידם ואין מעמידין אפוטרופוס. אמרין נהרדעי בכולהו נזקקין ומעמיד אפוטרופוס. אבל שדה זו ומנה זו בר מנמצאת שאינה שלו דאין צריך אפוטרופוס אלא מוציאין אותם מידם דאחזוקי סהדי המעידין על הגזילה בשקר לא מחזקינן:
1
ב׳[שם]
אמר רב אשי הילכתא אנן איזדקוקי לא מיזדקיקנן דהא אמר רבא הלכת' אין נזקקי' ואי מיזדקיקנן מוקמי' אפוטרופוס דהא אמ' נהרדעי בכולהו נזקקין ומעמידין אפוטרופוס לבר מנמצאת שאינה שלו דאחזוקי סהדי בשקרי לא מחזקינן. ואמרי' שילהי גט פשוט ההוא ערבא דיתמי דפרעיה ללוה מקמי דלאודיעינהו ליתמי. אמר רב פפא פריעת בעל חוב מצוה וכו'. כדאיתא בפרק שום היתומים ופי' רבינו שמואל זצ"ל אבוהון דיתמי לוה מבחוץ וזה נעשה ערב למלוה בשבילו ולאחר מותו הערב מקמי דתבעינהו ליתמי פרע משלו ולא משל היתומים שלא הספיק לתובען והשתא חוזר עליהן לתובען:
אמר רב אשי הילכתא אנן איזדקוקי לא מיזדקיקנן דהא אמר רבא הלכת' אין נזקקי' ואי מיזדקיקנן מוקמי' אפוטרופוס דהא אמ' נהרדעי בכולהו נזקקין ומעמידין אפוטרופוס לבר מנמצאת שאינה שלו דאחזוקי סהדי בשקרי לא מחזקינן. ואמרי' שילהי גט פשוט ההוא ערבא דיתמי דפרעיה ללוה מקמי דלאודיעינהו ליתמי. אמר רב פפא פריעת בעל חוב מצוה וכו'. כדאיתא בפרק שום היתומים ופי' רבינו שמואל זצ"ל אבוהון דיתמי לוה מבחוץ וזה נעשה ערב למלוה בשבילו ולאחר מותו הערב מקמי דתבעינהו ליתמי פרע משלו ולא משל היתומים שלא הספיק לתובען והשתא חוזר עליהן לתובען:
2
ג׳[שם]
אמר רב פפא פריעת בעל חוב מצוה הערב עתה נעשה בעל חוב ומלוה על פה היא ומצוה לפורעה אך יתמי פחותין מי' לאו בני מיעבד מצוה נינהו וכי גדל מישתעי דינא בהדייהו כדאמ' בחזקת הבתים גבי עובדא דרבה בר שרשום. רב הונא בריה יהושע אמר לעולם יתמי בני מיעבד מצוה כדאמ' בפ' שום היתומים דיתמי דאכלי דלאו דידהו ליזיל בתר שיבקייהו אלא היינו טעמא דלא גבי ערב מיתמי עד דגדלי וידעי לטעון ולחזור אחר דינם דאיכא למימר אימור צררי אתפיס אביהם בחייו למלוה לפרוע את הערב. הילכך כל מלוה על פה איכא למיחש דילמא פרעיה אבוהון בחייו אע"ג דקיימא לן לקמן בפרקין מלוה על פה גובה מן היורשים ה"מ דשמתי' ומית בשמתיה. אי נמי כשחייב מודה דפסקינן לקמן הילכתא כרב הונא בריה ררב יהושע דלא חיישינן למימר יתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו אלא בעל חוב שאנו יודעים שלא פרע אביהן בחייו או שאין אנו יודעין א"ל אמר אביהן תנו נותנין כדפסקי' בערכין ואין ממתינין עד דגדלי כדשלחו מתם דהילכתא כרב הונא בריה דרב יהושע ורבא נמי דפסיק הילכתא בערכין דאין נזקקין לנכסי דיתמי אלא א"כ ריבית אוכלת בהם ואם אמר תנו נותנין. נראה בעיני דלא פליג אדרב הונא בריה דרב יהושע כיון דחייב מור' כמ"ד תנו דמי דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. ורב הונא איירי בשחייב מודה אע"ג דלא אמר תנו . דאע"ג דקיי"ל מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח בזמן הזה דינו לגבות ממטלטלי דשביק להון אבוהון כמו שתיקנו הגאונים בכתובת אשה דפסקי' הילכת' ממקרקעי ולא ממטלטלי אעפ"כ נהגו לגבות ממטלטלי היכא דידוע לנו שאביהם היה חייב לזה. וכן הלכה למעשה דהא אמרי' לקמן מלוה על פה גובה מן היתומים כדי שלא תנעול דלת בפני לווין. ואי מטלטלי שבק אבוהון ולא גבי אין לך נעילת דלת גדולה מזה דהא לא שכיחא לן מקרקעי עכ"ל. הרי פירשנו היכא שידוע לנו שאביהן חייב או אפילו אין (אנו) ידוע לנו אלא שאביהם אמר תנו נזקקין לנכסי יתומין להגבות לבע"ח את חובו. אבל היכא שאין ידוע דלא אמר תנו אין נזקקין עד דגדלי וידעי לטעון. מיהו דלא ידענא מתי הוו גדולים דנזקקין לנכסיהון. ורבינו יצחק בר שמואל זצ"ל פי' בפ' שום היתומין דהא דאין נזקקין ביתומים קטנים מיירי דאילו הגדילו תנן בפ' כל הנשבעין ומייתי לה בחזקת הבתים בעובד' דרבה בר שרשום מהכא מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ובשבוע' מיהא נפרעים מן היתומין. ובההיא דפ' שום היתומין משמע דאפילו בשבועה היכא דאין ריבית אוכלת בהם קאמר דאין נפרעין. דאי בלא שבועה קאמר אבל בשבועה שפיר דמי א"כ מאי פריך לי' התם מתני' דילמא מתני' בשבועה איירי. ועוד דמתני' היא בשבועה הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ואפילו בשטר קאמ' אלא ודאי בקטנים איירי וטעמא משום דילמא צררי אתפסיה. הילכך עד דגדלי יתמי ומישתעי דינא בהדייהו. והשתא לא ידע מתי הוו גדולים. ובפ' חזקת הבתים בעובדא דרבא בר שרשום פי' רבינו שמואל זצ"ל דכי גדלי יתמי שיהיו בני מיעבד דינא דהיינו מבן י"ג שנה ואילך דהוי חייב במצות אישתעי דינא בהדייהו על שטר חובך שיש לך על אבידתו דתשבע ותטול כדין הבא ליפרע מנכסי יתומים דכל זמן שהם קטנים אין ב"ד יורדין לנכסיהם לגבות מהם דלאו בני מצוה נינהו כדאמרי' בפ' שום היתומים אין נזקקין לנכסי יתומים אלא אם כן ריבית אוכלת בהם וכדפסק רבא התם. הילכך ממתין עד דגדלי דהיינו מבן י"ג שנה ואילך כדמוכח התם. והא דאמרי' בפ' מי שמת ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים ה"מ מוכד לצורך הוצאה אבל לפרוע חוב אביו מוכר בבית דין מבן י"ג שנה ואילך. ואי נמי מלוה על פה הא כי גדלי יתמי לישתעי דינא בהדייהו וישבע ויטול כדפסיק רב פפא שלהי מכילתין הילכת' מלוה על פה גובה מן היורשין. והני מילי שיש עדים שהלוהו וישבע שלא פירש לו ויטול. עכ"ל:
אמר רב פפא פריעת בעל חוב מצוה הערב עתה נעשה בעל חוב ומלוה על פה היא ומצוה לפורעה אך יתמי פחותין מי' לאו בני מיעבד מצוה נינהו וכי גדל מישתעי דינא בהדייהו כדאמ' בחזקת הבתים גבי עובדא דרבה בר שרשום. רב הונא בריה יהושע אמר לעולם יתמי בני מיעבד מצוה כדאמ' בפ' שום היתומים דיתמי דאכלי דלאו דידהו ליזיל בתר שיבקייהו אלא היינו טעמא דלא גבי ערב מיתמי עד דגדלי וידעי לטעון ולחזור אחר דינם דאיכא למימר אימור צררי אתפיס אביהם בחייו למלוה לפרוע את הערב. הילכך כל מלוה על פה איכא למיחש דילמא פרעיה אבוהון בחייו אע"ג דקיימא לן לקמן בפרקין מלוה על פה גובה מן היורשים ה"מ דשמתי' ומית בשמתיה. אי נמי כשחייב מודה דפסקינן לקמן הילכתא כרב הונא בריה ררב יהושע דלא חיישינן למימר יתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו אלא בעל חוב שאנו יודעים שלא פרע אביהן בחייו או שאין אנו יודעין א"ל אמר אביהן תנו נותנין כדפסקי' בערכין ואין ממתינין עד דגדלי כדשלחו מתם דהילכתא כרב הונא בריה דרב יהושע ורבא נמי דפסיק הילכתא בערכין דאין נזקקין לנכסי דיתמי אלא א"כ ריבית אוכלת בהם ואם אמר תנו נותנין. נראה בעיני דלא פליג אדרב הונא בריה דרב יהושע כיון דחייב מור' כמ"ד תנו דמי דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. ורב הונא איירי בשחייב מודה אע"ג דלא אמר תנו . דאע"ג דקיי"ל מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח בזמן הזה דינו לגבות ממטלטלי דשביק להון אבוהון כמו שתיקנו הגאונים בכתובת אשה דפסקי' הילכת' ממקרקעי ולא ממטלטלי אעפ"כ נהגו לגבות ממטלטלי היכא דידוע לנו שאביהם היה חייב לזה. וכן הלכה למעשה דהא אמרי' לקמן מלוה על פה גובה מן היתומים כדי שלא תנעול דלת בפני לווין. ואי מטלטלי שבק אבוהון ולא גבי אין לך נעילת דלת גדולה מזה דהא לא שכיחא לן מקרקעי עכ"ל. הרי פירשנו היכא שידוע לנו שאביהן חייב או אפילו אין (אנו) ידוע לנו אלא שאביהם אמר תנו נזקקין לנכסי יתומין להגבות לבע"ח את חובו. אבל היכא שאין ידוע דלא אמר תנו אין נזקקין עד דגדלי וידעי לטעון. מיהו דלא ידענא מתי הוו גדולים דנזקקין לנכסיהון. ורבינו יצחק בר שמואל זצ"ל פי' בפ' שום היתומין דהא דאין נזקקין ביתומים קטנים מיירי דאילו הגדילו תנן בפ' כל הנשבעין ומייתי לה בחזקת הבתים בעובד' דרבה בר שרשום מהכא מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ובשבוע' מיהא נפרעים מן היתומין. ובההיא דפ' שום היתומין משמע דאפילו בשבועה היכא דאין ריבית אוכלת בהם קאמר דאין נפרעין. דאי בלא שבועה קאמר אבל בשבועה שפיר דמי א"כ מאי פריך לי' התם מתני' דילמא מתני' בשבועה איירי. ועוד דמתני' היא בשבועה הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ואפילו בשטר קאמ' אלא ודאי בקטנים איירי וטעמא משום דילמא צררי אתפסיה. הילכך עד דגדלי יתמי ומישתעי דינא בהדייהו. והשתא לא ידע מתי הוו גדולים. ובפ' חזקת הבתים בעובדא דרבא בר שרשום פי' רבינו שמואל זצ"ל דכי גדלי יתמי שיהיו בני מיעבד דינא דהיינו מבן י"ג שנה ואילך דהוי חייב במצות אישתעי דינא בהדייהו על שטר חובך שיש לך על אבידתו דתשבע ותטול כדין הבא ליפרע מנכסי יתומים דכל זמן שהם קטנים אין ב"ד יורדין לנכסיהם לגבות מהם דלאו בני מצוה נינהו כדאמרי' בפ' שום היתומים אין נזקקין לנכסי יתומים אלא אם כן ריבית אוכלת בהם וכדפסק רבא התם. הילכך ממתין עד דגדלי דהיינו מבן י"ג שנה ואילך כדמוכח התם. והא דאמרי' בפ' מי שמת ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים ה"מ מוכד לצורך הוצאה אבל לפרוע חוב אביו מוכר בבית דין מבן י"ג שנה ואילך. ואי נמי מלוה על פה הא כי גדלי יתמי לישתעי דינא בהדייהו וישבע ויטול כדפסיק רב פפא שלהי מכילתין הילכת' מלוה על פה גובה מן היורשין. והני מילי שיש עדים שהלוהו וישבע שלא פירש לו ויטול. עכ"ל:
3