אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא ק״יOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 110
א׳ובספר חפץ גרסי' האומר תטול בתי כאחד מן הבנים וכו' והא נמי הילכתא היא:
1
ב׳[שם]
שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא המוציא שטר חוב על חבירו מלוה אומר לא נפרעתי ולוה אומר פרעתי מחצה ומחצה אני חייב והעדים מעידים שפרע כולו נשבע הלוה שפרע מחצה כדין כל מודה מקצת. ופי' רבינו שמואל זצ"ל וכגון דמקמיה עדים דאסהידו דפרע כולה הודה לו דלא הוי כמשיב אבידה וגובה המלוה מחצה מנכסים בני חודין ולא מצי למיפטר נפשיה בהעדאת עדים לא משבועה ולא מתשלומין דהודאת בעל דין עדיפא מהעדאת עדים אבל ממשעבדי לא גבי דאמרי לקוחות אנן אגב עדים סמכינן ואתון קינוניא עבדיתו. וא"ת היכי דמי אם ידוע שיבואו עדים ויעידו שפרע הכל א"כ אית ליה מיגו ומשיב אבידה הוא מתוך שיכול לכפור הכל. ואם אינו ידוע שיבואו עדים למה הוא נשבע וגובה המלוה מחצה הכל יפרע כי למה יש להאמינו בשבוע'. ונראה לרבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דמיירי ודאי שידוע שיבואו עדים שיעידוהו כגון שדיבר להם מקודם לכן שיעידוהו שפרע הכל. מ"מ ליכא מיגו כדמפרש טעמא ואזיל משום דאיכא עדים אירתותי מירתת כי סבור הוא שלא יבואו עדים להעיד כדבריו שיחזרו בהם ויבושו לשקר דסהדי שקרי אאגרייהו נמי זילי וגם לא ידונו לשקר ולכך אין לנו מיגו במה שיכול לכפור הכל מ"מ הוא נאמן בשבועה שלא יפרע אלא מחצה כי אע"פ שהוא מחצה מכחיש את השטר מ"מ כיון שהעדי' כאן ומרעי ליה לשטריה הוי כמו מלוה על פה כי אם היה שותק היה השטר פסול מכל וכל ואינו גובה מחצה אלא על ידי הוראה שטוען שלא פרע מחצה. אבל אם היה שותק היה נפסל השטר לכך הוא נאמן בשבועתו במה שפרע מחצה ולא אמרי' כיון שהכחיש את העדים הוי כאילו השטר הוי שטרא מעליא אלא חספא בעלמא הוא ולא דמי להא דאמרי' באיזהו נשך מודה בשטר שכתבו גובה מנכסים משועבדים. אע"ג דאילו הלך למדינת הים היינו טוענין ללקוחות וליורשים שהוא מזוייף אפי' הכי גובה מנכסים משועבדים משום דכל קיום שטרות אינו אלא מדרבנן ואין כאן שום הכחשה לשטרא כי הכא שהעדים מכחישין את השטר. ומיהו קשה מדאמ' פרק שבועת הדיינין ההוא דא"ל לחבריה הב לי מאה דאוזיפתך א"ל להד"מ אייתי סהדי דאוזפיה ופרעיה ואמר רבא כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי פי' ונאמן הוא להכחיש את העד א"כ הכא נמי אמאי אינו נאמן להכחיש את העד שאומר שלא פרע אלא מחצה כיון דמכחיש ליה לעדים א"כ השטר הוא טוב ואיך הוא נאמן עוד על ידי שבועתו. ואומר ר' דלא דמי דהתם מיירי שהם מעידים שלוה והוא מכחישם מכל וכל שאומר שלא לוה. אבל כאן אינם מכחישם לגמרי שהרי מן המחצה מודה שפרע ומאותו דבר שמודה להם אין העדים מוכחשים כלל. ולכן יש לנו לומר שאין לנו להאמין לגמרי השטר אלא כמלוה על פה חשיבא. ומהאי טעמא נמי נוכל לפרש אפי' אין ידוע שיבואו עדים כלל יהא נאמן להכחיש את השטר כיון דאתו עדים ומרעי ליה לשטריה:
שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא המוציא שטר חוב על חבירו מלוה אומר לא נפרעתי ולוה אומר פרעתי מחצה ומחצה אני חייב והעדים מעידים שפרע כולו נשבע הלוה שפרע מחצה כדין כל מודה מקצת. ופי' רבינו שמואל זצ"ל וכגון דמקמיה עדים דאסהידו דפרע כולה הודה לו דלא הוי כמשיב אבידה וגובה המלוה מחצה מנכסים בני חודין ולא מצי למיפטר נפשיה בהעדאת עדים לא משבועה ולא מתשלומין דהודאת בעל דין עדיפא מהעדאת עדים אבל ממשעבדי לא גבי דאמרי לקוחות אנן אגב עדים סמכינן ואתון קינוניא עבדיתו. וא"ת היכי דמי אם ידוע שיבואו עדים ויעידו שפרע הכל א"כ אית ליה מיגו ומשיב אבידה הוא מתוך שיכול לכפור הכל. ואם אינו ידוע שיבואו עדים למה הוא נשבע וגובה המלוה מחצה הכל יפרע כי למה יש להאמינו בשבוע'. ונראה לרבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דמיירי ודאי שידוע שיבואו עדים שיעידוהו כגון שדיבר להם מקודם לכן שיעידוהו שפרע הכל. מ"מ ליכא מיגו כדמפרש טעמא ואזיל משום דאיכא עדים אירתותי מירתת כי סבור הוא שלא יבואו עדים להעיד כדבריו שיחזרו בהם ויבושו לשקר דסהדי שקרי אאגרייהו נמי זילי וגם לא ידונו לשקר ולכך אין לנו מיגו במה שיכול לכפור הכל מ"מ הוא נאמן בשבועה שלא יפרע אלא מחצה כי אע"פ שהוא מחצה מכחיש את השטר מ"מ כיון שהעדי' כאן ומרעי ליה לשטריה הוי כמו מלוה על פה כי אם היה שותק היה השטר פסול מכל וכל ואינו גובה מחצה אלא על ידי הוראה שטוען שלא פרע מחצה. אבל אם היה שותק היה נפסל השטר לכך הוא נאמן בשבועתו במה שפרע מחצה ולא אמרי' כיון שהכחיש את העדים הוי כאילו השטר הוי שטרא מעליא אלא חספא בעלמא הוא ולא דמי להא דאמרי' באיזהו נשך מודה בשטר שכתבו גובה מנכסים משועבדים. אע"ג דאילו הלך למדינת הים היינו טוענין ללקוחות וליורשים שהוא מזוייף אפי' הכי גובה מנכסים משועבדים משום דכל קיום שטרות אינו אלא מדרבנן ואין כאן שום הכחשה לשטרא כי הכא שהעדים מכחישין את השטר. ומיהו קשה מדאמ' פרק שבועת הדיינין ההוא דא"ל לחבריה הב לי מאה דאוזיפתך א"ל להד"מ אייתי סהדי דאוזפיה ופרעיה ואמר רבא כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי פי' ונאמן הוא להכחיש את העד א"כ הכא נמי אמאי אינו נאמן להכחיש את העד שאומר שלא פרע אלא מחצה כיון דמכחיש ליה לעדים א"כ השטר הוא טוב ואיך הוא נאמן עוד על ידי שבועתו. ואומר ר' דלא דמי דהתם מיירי שהם מעידים שלוה והוא מכחישם מכל וכל שאומר שלא לוה. אבל כאן אינם מכחישם לגמרי שהרי מן המחצה מודה שפרע ומאותו דבר שמודה להם אין העדים מוכחשים כלל. ולכן יש לנו לומר שאין לנו להאמין לגמרי השטר אלא כמלוה על פה חשיבא. ומהאי טעמא נמי נוכל לפרש אפי' אין ידוע שיבואו עדים כלל יהא נאמן להכחיש את השטר כיון דאתו עדים ומרעי ליה לשטריה:
2