אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא קכ״בOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 122
א׳וכן הדעת נוטה לענין הלכה למעשה לענין עשאה שותף עם הבני' כדברי רבי' יצחק בר שמואל וכדברי ר"ח זצ"ל:
1
ב׳[שם]
אמר רב הונא שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים בסתם ולא פירש לא לשם מתנה ולא לשם ירושה אם אותו שמקבל מתנה ראוי ליורשו כגון בן בין הבנים נוטלו משום מתנה ולקמן מפרש מאי נפקא מינה אם נוטלן משום ירושה או משום מתנה א"ל רב נחמן לרב הונא גנבא גנובי למה לך אי סבירא לך כר' יוחנן בן ברוקה [אימא הלכה כר' יוחנן בן ברוקה דהא שמעתתיך כר"י בן ברוקה] קאזלא דאמר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין דילמא כי הא קאמרת דההוא דהוה [קא שכיב] וא"ל נכסיה למאן דילמא לפלו' אמר להו אלא למאן ואמרת עלה אם ראוי ליורשו נוטלו משום מתנה והיינו שכתב דקאמר' מה לי כתב ומה לי אמר. א"ל אין הכי קאמינא סבר רב אדא קמיה דרבא למימר ולפרש מאי נפקא מינה וה"ק אם ראוי ליורשו אלמנתו של מת ניזונת מנכסיו [אם לאו אין אלמנתו של מת ניזונת מנכסיו]. א"ל רבא מיגרע גרעא השתא ומה בירושה דאורייתא אמרי' ניזונת מנכסיו מתנה דרבנן לא כ"ש. כתב רבי' שמואל זצ"ל ומהכא שמעי' דהא דקיימא לן דמזון האשה והבנות לא טרפי ממשעבדי הא מתנה גמורה בקנין זו"ז מכר גמור אבל מתנת שכיב מרע אלמנתו ניזונת מנכסי מתנה וה"ה לבנות. עכ"ל. הרי פי' דמתנה גמורה מפקעת מזון האשה והבנות והיינו מתנת בריא. וה"ה דמפקעת כתובה. וכן כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל ואי קשיא לך הא דתנן אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם. והכא קאמר אלמנתו ניזונת מנכסיו ההוא ממשעבדי מחיים כגון בריא מתנת שכיב מרע דלא קניא לאחר מיתה כדאמרי' מתנת שכיב מרע אימתי קונה אביי אמר עם גמר מיתה ורבא אמר לאחר גמר מיתה והלכה כרבא. לא דחיא תקנתא דרבנן דמזונות אשה ומתנת שכיב מרע תרוייהו תקנתא דרבנן נינהו ובהדי אהדדי קאתו לאחר גמר מיתה הילכך לא דחיא חד מינייהו לחברתה ותרוייהו קנו. האי [סברא דילן חזינן למקצת רבוואתא דסמכי' להו אהאי נוסחא דלית בה השתא ומה] קמפרשי ליה הכי אטו יורש מיגרע גרע אבל בין משום ירושה בין משום מתנה אין אלמנתו ניזונת מנכסיו ומסייעי ליה למילתא מדתנן אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם ואנן הא קא ברירנא לה ופרישנא טעמא בסייעתא דשמיא. עכ"ל:
אמר רב הונא שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים בסתם ולא פירש לא לשם מתנה ולא לשם ירושה אם אותו שמקבל מתנה ראוי ליורשו כגון בן בין הבנים נוטלו משום מתנה ולקמן מפרש מאי נפקא מינה אם נוטלן משום ירושה או משום מתנה א"ל רב נחמן לרב הונא גנבא גנובי למה לך אי סבירא לך כר' יוחנן בן ברוקה [אימא הלכה כר' יוחנן בן ברוקה דהא שמעתתיך כר"י בן ברוקה] קאזלא דאמר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין דילמא כי הא קאמרת דההוא דהוה [קא שכיב] וא"ל נכסיה למאן דילמא לפלו' אמר להו אלא למאן ואמרת עלה אם ראוי ליורשו נוטלו משום מתנה והיינו שכתב דקאמר' מה לי כתב ומה לי אמר. א"ל אין הכי קאמינא סבר רב אדא קמיה דרבא למימר ולפרש מאי נפקא מינה וה"ק אם ראוי ליורשו אלמנתו של מת ניזונת מנכסיו [אם לאו אין אלמנתו של מת ניזונת מנכסיו]. א"ל רבא מיגרע גרעא השתא ומה בירושה דאורייתא אמרי' ניזונת מנכסיו מתנה דרבנן לא כ"ש. כתב רבי' שמואל זצ"ל ומהכא שמעי' דהא דקיימא לן דמזון האשה והבנות לא טרפי ממשעבדי הא מתנה גמורה בקנין זו"ז מכר גמור אבל מתנת שכיב מרע אלמנתו ניזונת מנכסי מתנה וה"ה לבנות. עכ"ל. הרי פי' דמתנה גמורה מפקעת מזון האשה והבנות והיינו מתנת בריא. וה"ה דמפקעת כתובה. וכן כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל ואי קשיא לך הא דתנן אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם. והכא קאמר אלמנתו ניזונת מנכסיו ההוא ממשעבדי מחיים כגון בריא מתנת שכיב מרע דלא קניא לאחר מיתה כדאמרי' מתנת שכיב מרע אימתי קונה אביי אמר עם גמר מיתה ורבא אמר לאחר גמר מיתה והלכה כרבא. לא דחיא תקנתא דרבנן דמזונות אשה ומתנת שכיב מרע תרוייהו תקנתא דרבנן נינהו ובהדי אהדדי קאתו לאחר גמר מיתה הילכך לא דחיא חד מינייהו לחברתה ותרוייהו קנו. האי [סברא דילן חזינן למקצת רבוואתא דסמכי' להו אהאי נוסחא דלית בה השתא ומה] קמפרשי ליה הכי אטו יורש מיגרע גרע אבל בין משום ירושה בין משום מתנה אין אלמנתו ניזונת מנכסיו ומסייעי ליה למילתא מדתנן אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם ואנן הא קא ברירנא לה ופרישנא טעמא בסייעתא דשמיא. עכ"ל:
2