אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא קכ״הOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 125
א׳וכבר היה מעשה ונשאל רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל. והשיב וזאת היא תשובתו. ראיתי את העשוקים ודמעתם ואין להם מנחם כי בא אצלי הבחור הזה ר' שמואל ובידו אגרת מנדיבי קינו וכתוב בה כי אלמנה אחת תבעה לדין את ראובן ממון שהיה בידו משל בעלה כי לא נתקבלה מזונות וכתובה ותגבה לשם. וראובן טוען כי כשהיה בעלה חולה מאותו חולי שמת בו נתן הממון ללוי קרובו והוא מבקשו ממנו ועל כן הוא מעכבו וכתוב באיגרת כי מתנת שכיב מרע היה ובראותי אמרתי לאשר אצלי השתא בירושה דאורייתא אלמנה גובה ממטלטלי מתקנת נאונים מתנת שכיב מרע דרבנן לכ"ש דכי האי גוונא אמרינן גבי מזונות ביש נוחלין ואף הוא הוציא כתב הרב ר' יוסף מתוך אפונדתו שכך כתוב רק אם נתן מתנת בריא בזה אמ' ששוב לא תגבה ממטלטלים כדמשמע התם דדוקא מתנת שכיב מרע. והרב ר' יצחק בר ברוך זצ"ל הורה במתנת שכיב מרע שאינה מפקעת שיעבוד כתובה ומזונות ממטלטלין אבל במתנת בריא שתפקיע שיעבוד הכתובה מהמטלטלין לא הודה לו כי מדקדק מרבי' תם זצ"ל שפי' שעל ידי שתיקנו לכתוב בשטרות דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי דעל ידי כך נעשו מטלטלין משועבדים לכתובה לגבותה מיתומים כאילו שיעבד ליה מטלטלי אגב מקרקעי. ולהכי אהני מה שאין בהן אגב בשטרות שלא יטרוף ממטלטלי מן הלקוחות והרי הם לענין לקוחות כמו בימי חכמי התלמוד שלא לטורפם מלקוחות והוו להו לקוחות מאוחרים כבעל חוב מאוחר שקדם וגבה דקיימא לן בערכין מה שגבה גבה במטלטלין כדפר"ח זצ"ל. עוד פי' אחר תפס לו רבינו תם זצ"ל את זה. ומתוך פי' רבינו שפירש שדימה אותם לבעל חוב מאוחר מדקדק הרב רבי' יצחק זצ"ל דדוקא דבעל חוב מאוחר שקדם וגבה במטלטלין כדפר"ח זצ"ל מה שגבה גבה ולא מקבל מתנה. ואין נראה יותר שהרי הלא יותר מפקעת מתנה דאורייתא שעבוד דירושה כדאשכחנן פרק יש נוחלין גבי מזון אלמנה שמקרקעות יורשים ניזונית וממקבל מתנה דאורייתא משמע שאינה ניזונית וכל שכן מטלטלין שאין להם שיעבוד כלל לפי התלמוד דלא מיגבו אפילו מיורשים משום דלא סמיך בעל חוב עלייהו שאין ניגבין ממקבל מתנה דאורייתא דעריפא לאפקועי שיעבודא מיורשים. א"כ על כרחך אם יאמר התלמוד במטלטלי בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה לאו לאפוקי מתנה קאתי דודאי מטלטלי מה שנתן נתן אפילו לוה קודם לכן. ועל כן נראה לי שבימי חכמי התלמוד מתנת מטלטלין דאורייתא מפקעת שיעבודן כמו מכר כל זמן שלא נתיחדו לאפותיקאות כי גם עכשיו שלא מצינו שישנו הגאונים דין מטלטלין ממה שהיה בתחילה רק לענין לגבות מיתמי אבל לענין לגבות ממקבל מתנה דעדיף מיתמי להפקיע השיעבוד כדמשמע ביש נוחלין לא מצינו שאמרו מיהו בעשה שורו אפותיקי דומה דוקא מכרו אבל נתנו בע"ח גובה ממנו דמשמע אין ללמד כלא עשאו אפותיקי דליהוי נמי דינא הכי שעל ידי אפותיקאות דוקא סומך בעל חוב על המטלטלין דעשה עבדו אפותיקי ומכרו בעל חוב גובה הימנו ואם לא עשאו אינו גובה. אפילו המלוה בשטר שיש לה קול דלא סמיך עליה. ומה שכותבים דאית להון אחריות ודלית להון אחריות אע"פ שמועיל לגבות מיתמי כדברי רבי' תם זצ"ל אינו חשוב כיחד שורו לאפותיקי שהרי אין סברא שתגבה אשה עכשיו מעבדא שמכר בעל הבית כי למה תגבה בהם יותר משור וממטלטלין אע"פ שמייחדם לאפותיקי שלא לסלקם ממטלטלי אחרים היתה גובה מלקוחות. ואין נראה זה לי לדחות דברי זה ולומר דההיא דיש נוחלין לאו טעמא משום דמתנה חשובה כמכר להפקעת שיעבוד טפי מירושה אלא משום דפיר' לא שייכא הפקעת שיעבוד מזונות כלל שעיקר תקנת מזונות הוא את תהא יתבא בביתי ומיתזנא כו' שהרי נראה דמשועבד' דגבי קרקע ושבח קרקעות ומזון האשה והבנות שוה הוא וכמו שלגבי מזונות חשיבא מתנה דאורייתא שיעבוד ה"ה נמי לפירות ולשבת דמיתמי גבי ולא ממקבל מתנה וגם שיעבוד דאמ' ודאחין לענין מזונות. נראה לי שווים דבין אחים ובין אב בין מכרו בין משכנו בין נתנו מתנת בריא אין מוציאין למזונות והאי דנקט במציאת אשה מכרו או משכנו משום דעיקר גבי פרנסה איתשיל. ור' חייא דקבעי מכרו או משכנו הוה פשיטא ליה לענין מזונות דאין מוציאין דקסבר דליכא לאיסתפוקי אלא לענין פרנסה ובמכר או במשכן אבל מתנה הוה פשיטא דמוציאין לפרנסה. ואפילו אם נפשך לומר דהאחין שנתנו מוציאין למזונות לפי שכבר זכו בנות ליזון מהנכסים ולא אלימא מתנת אחין להפקיע מזונות כמו מתנת האב מ"מ משועבדים לענין פירות ושבח אפילו מתנת בריא בשיעבוד האב במזונות ונראה לי כמו שפי' דהאחין נמי אפי' אם כתבו אין מוציאין למזונות אע"ג דפרי' דמתנה חשיבא לענין שעבוד במכר טפי מירושה מותבינן אשמעתין. מההיא דנושאין על האנוסה דאמ' יש מוכר את אביו להגבות את אמו כתובה. ומשמע התם שגובה כתובתה ממטלטלי דמתנה לר' מאיר דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה. ונראה לי לתרץ דהתם דקתני ועמד וכתב כל נכסיו לבניו במתנת שכיב מרע איירי דגריעא מדאוריית' ולהכי גביא כתובה מינה. וה"ה בעל חוב שגובה ממטלטלי דמתנת שכיב מרע - יצחק בר שמואל זלה"ה:
1