אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא קס״חOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 168
א׳פר"ח זצ"ל ואסקינן דקני במעמד שלשתן בין מלוה בין פקדון בין מתנה מרובה בין מתנה מועטת בעינן בפניו. וכן כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל במעמד שלשתן קנה בין במלוה בין בפקדון. פי' רבינו תם בתשובה אחת דמעמד שלשתן שתקנו חכמים היינו לענין ישראל אבל בגוי לא דכיון דהלכתא בלא טעמא היא הבו דלא לוסיף עלה ואמר הנפקד או הלוה גוי ואמר לו ישראל המפקיד או הלוה לגוי תנהו לישראל פלוני במעמד שלשתן לא קנה אותו ישראל שהרי אפי' זיכה לו לחבירו ישראל על ידי גוי זכייה גמורה לא קני ולא עדיף מעמד שלשתן מזכייה גמורה. ואם הנפקד או הלוה ישראל ומקבל מתנה גוי כל זמן שאין ישראל חוזר בו יכול ליתנו לגוי ואפי' לא אמר לו במעמד שלשתן אלא בינו לבין עצמו אמר לו מה שאתה חייב לו או מה שהפקדתיך תן לגוי פלוני למה לא יתן כל זמן שאין ישראל חוזר בו אבל אם חוזר לא זכה גוי אפי' במעמד שלשתן וחייב הנפקד להחזיר למפקיד או הלוה למלוה. ומיהו אם אין הנפקד יכול להשמט מן הגוי שלא יפרע לפי שבדינא של גוי הוא חייב מכיון שאמר לו ליתן לגוי אז ודאי יתן לגוי ופטור מן המפקיד ואם הגוי הנותן מתנה במעמד שלשתן נראה דקנה ישר' ויכול להוציא מן הנפקד בב"ד דכיון דהפקיעו חכמים ממונן של ישר' במעמד שלשתן על ידי הילכתא בלא טעמא כ"ש ממון הגוי. ועוד דבדיניהם דיינין ליה כדאמ' בהגוזל בתרא שאומר לך כך דינכם. פי' רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל שאם חזר המפקיד ומחלו לנפקד או המלוה ללוה קודם שנתנו למקבל מתנה שאינו מחול. ולא הוי כמוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו שהוא מחול והביא ראיה מפ' המקדש דתניא התקדשי לי בשטר חוב או שהיה לו מלוה ביד אחרים והרשה עליהם ר' מאיר אומר מקודשת וחכמים אומרים אינה מקודשת. ומפ' התם דפליגי בשטר כדשמואל דאמר המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול מר אית ליה דשמואל ומר לית ליה דשמואל. ואי אימא דכולי עלמא אית להו דשמואל והכא באשה סמכה דעתה קא מיפלגי מר סבר אשה סמכא דעתה אימא אמרה לא שביק לדידי ומחיל לה לאחריני ומר סבר אשה נמי לא סמכא דעתה. במלוה על פה במאי קא מיפלגי בדרב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה מר סבר כי קאמר רב בפקדון אבל במלוה לא ומר סבר לא שנא מלוה ולא שנא פקדון ולא מסיק כדלעיל. ואי ואי דכולא עלמא אית להו דרב הונא אף במלוה ובאשה סמכה דעתה פליגי אלא ש"מ דאינו יכול למחול. וכן הגיה שם ר"ת בספרו דמעמד שלשתן אינו יכול למחול. וההיא דהחובל גבי אשה פגיעתה רעה דפריך תזבנה לכתובתה בטובת הנאה ומשני כל לגבי בעל ודאי מחלה והשתא תזבנה במעמד שלשתן דלא מצי מחלה ואפילו הבעל לא יתרצה שתפסיד האשה כתובתה הא קני בעל כרחו כדפרי' לעיל. ותו לנבי היא שחבלה בבעלה הבעל יתרצה כדי לגבות חבלו. וכן ההיא דשנים אוחזין גבי מצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל ופריך וליחוש שמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ואזלה וזבינתה לכתובתה בטובת הנאה מניסן עד תשרי ומפיק ליה לשובר דכתבה בניסן ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין. אמר רבה ש"מ איתא לדשמואל דאמר המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול והשתא ניחוש שמא נתנה במעמד שלשתן שאינה יכולה למחול. ופי' רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דלא תיקנו מעמ"ש בכתובה כשהאשה עדיין תחת בעלה דשמא לא תעמוד לגבות לעולם ובעודה תחת בעלה מיירי מדקרי לה טובת הנאה ואפי' היא עכשיו גרושה ליכא למיחש דלשמא מכרתה כבר בעודה תחתיו במעמד שלשתן לא קני כדפרי' ולשמא מכרה לאחר גירושין במעמד שלשתן נמי ליכא למיחש דאז כי מפיק בעל שובר המוקדם לשטר הלקוחות ונמצא שהיה מקחו מקח טעות והאשה תצטרך לשלם כל הכתוב בכתובה ללקוחות כיון שעומד לגבות ולפרוע מן הבעל ולא היתה מרווחת מידי בקינוניא שתעשה עם הבעל. וגם אם מכרתה בעודה תחת בעלה בלא מעמד שלשתן דהשתא מכרה בדמים מועטין לפי שלא תבא שמא לעולם לידי גבייה. אפי' הכי אם מכרה לבעלה לאחר הגירושין היא תשלם כל הכתובה ללקוחות שזהו יותר מכפלים שקבלה מהם לפי שבשעת מחילה היתה שוה כתובה כל הכתוב בה:
1