אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא קע״זOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 177
א׳על כן אין להם לתפוס הטבעות ששלח לה החתן הנה חרץ המשפט חרצנו והוא עשה כראוי לשאול בראובן ושמעון כדרך השואלים. וסבור אני הדברים נוגעים עדיך. ועליך מוטל ללכת בדרך טובים ושמור אורחות צדיקים. ולא להקניטם כי כבר קנוטים וצעורים על הבת. ואין ראוי להוסיף להם יגון על און. כי כבר דאינו דברים כאלו ונתפס לפנים משורת הדין. כי נצטוו בני הברית בכך. וכן הוא אומר ועשית הישר והטוב. ופירשו רבותינו הישר זה הדין והטוב זה לפנים משורת הדין. ואמת ומשפט ושלום שפטו בשעריכם. קלונימוס ב"ר יהודה זצ"ל:
1
ב׳[שם]
אמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם שאמרה לו אשתו תותרנית היא חולי שאינה יכולה להריח ומום שבסתר הוא ונכנס אחריה לחורבה לבודקה. ונטל עמו בתוך חיקו צנון לנסותה אם תריח. אמר לה ריח צנון אני מריח בגליל. והשיבתו דרך שחוק ואמרה לו מאן יהיב לן מכותבות של יריחו שהם מתוקי' ונאכל עם הצנון שהוא חד. נפל עליה חורבה ומתה אמרו חכמים הואיל ולא נכנס אחריה אלא לבודקה ומתה אינו יורשה. פי' רבינו שמואל זצ"ל ומתה ובא הבל לפני ב"ד והיה רוצה לירש את אשתו. ואמרו חכמים הואיל ולא נכנס אחריה לבא עליה אלא לבודקה ולגרשה ומתה בתוך כך אינו יורשה. אית דגרסי הכי ומוקי לה בארוסה. ולא נהירא לי דאפי' בא עליה בימי אירוסין קודם הכנס לחופה לא ירית לה כדקתני חנין בר אמי אשתו ארוסה לא אונן כו' מתה אינו יורשה. דאין הבעל יורש את אשתו עד שתכנס לחופה כדנפקא לן ירושת הבעל מלשארו הקרוב אליו [ממשפחתו וירש אותה דהיינו לאחר שנכנסה לחופה הילכך בנשואה מוקמינן לה וה"ק ואמרו חכמים] הואיל ונכנס אחריה לבודקה מתה אינו יורשה דכיון דהיה בדעתו לגרשה אם ימצאנה בעלת מום ובתוך כך מתה קודם שנתפייס עמה אינו זוכה בירושתה. ומהכא שמעינן שמי שמתה אשתו מתוך קטטה שיש בדעתו לגרשה שוב אינו יורש. כדאמרי' נמי במס' גיטין משנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות עכ"ל. ורבינו ברוך זצ"ל מארץ יון כתב איכא דאמרי ארוסה היתה ואמרו חכמים הואיל ונכנס אחריה לבודקה לא אמרי' בא עליה שם ואשתו גמורה היא. ואיכא דאמרי נשואה היתה וה"ק הואיל ונכנס אחריה לבודקה על דעת שאם היא תותרנית מגרשה אינה יורשה הואיל וגמר בחייה לגרשה ומתה לאלתר דיינינן לה כמגורשת. עכ"ל:
אמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם שאמרה לו אשתו תותרנית היא חולי שאינה יכולה להריח ומום שבסתר הוא ונכנס אחריה לחורבה לבודקה. ונטל עמו בתוך חיקו צנון לנסותה אם תריח. אמר לה ריח צנון אני מריח בגליל. והשיבתו דרך שחוק ואמרה לו מאן יהיב לן מכותבות של יריחו שהם מתוקי' ונאכל עם הצנון שהוא חד. נפל עליה חורבה ומתה אמרו חכמים הואיל ולא נכנס אחריה אלא לבודקה ומתה אינו יורשה. פי' רבינו שמואל זצ"ל ומתה ובא הבל לפני ב"ד והיה רוצה לירש את אשתו. ואמרו חכמים הואיל ולא נכנס אחריה לבא עליה אלא לבודקה ולגרשה ומתה בתוך כך אינו יורשה. אית דגרסי הכי ומוקי לה בארוסה. ולא נהירא לי דאפי' בא עליה בימי אירוסין קודם הכנס לחופה לא ירית לה כדקתני חנין בר אמי אשתו ארוסה לא אונן כו' מתה אינו יורשה. דאין הבעל יורש את אשתו עד שתכנס לחופה כדנפקא לן ירושת הבעל מלשארו הקרוב אליו [ממשפחתו וירש אותה דהיינו לאחר שנכנסה לחופה הילכך בנשואה מוקמינן לה וה"ק ואמרו חכמים] הואיל ונכנס אחריה לבודקה מתה אינו יורשה דכיון דהיה בדעתו לגרשה אם ימצאנה בעלת מום ובתוך כך מתה קודם שנתפייס עמה אינו זוכה בירושתה. ומהכא שמעינן שמי שמתה אשתו מתוך קטטה שיש בדעתו לגרשה שוב אינו יורש. כדאמרי' נמי במס' גיטין משנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות עכ"ל. ורבינו ברוך זצ"ל מארץ יון כתב איכא דאמרי ארוסה היתה ואמרו חכמים הואיל ונכנס אחריה לבודקה לא אמרי' בא עליה שם ואשתו גמורה היא. ואיכא דאמרי נשואה היתה וה"ק הואיל ונכנס אחריה לבודקה על דעת שאם היא תותרנית מגרשה אינה יורשה הואיל וגמר בחייה לגרשה ומתה לאלתר דיינינן לה כמגורשת. עכ"ל:
2