אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא קע״חOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 178
א׳ורבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל כתב נכנס אחריה לחורבה לבודקה ולישאנה שם שאם לא תהיה תותרנית ובשביל כך בא לב"ד והיה טוען נשאתיה שם והריני יורשה. ואמרו חכמים הואיל ונכנס אחריה לבודקה כו' כלומר הואיל שמספקא לן שעדיין היה רוצה לבודקה אין אנו מחזיקים אותו בא עליה ולא מדמי' ליה להא דתניא בכתובות או שהיתה לו חצר בדרך ונכנסה עמו בו' דאפי' מסתמא אמרי' לשם נישואין נכנס. כך פירש מודי. וכן בפי' מורי . ומה שאמר בקונט' דלא מצי לאוקומי בארוסה דאפי' בא עליה בימי אירוסין קודם הכנסת חופה לא ירית לה. אי' אי' מנ"ל פשיטא כולי האי דהא בעי' היא ביאה אירוסין עושה או נישואין עושה למאי נפקא מינה ליורשה וליטמא לה. ויותר הוא משמע דאם בא עליה דיורשה. דע"כ לא קא מיבעיא ליה אלא בביאה בלא אירוסין אבל ביאה אחר אירוסין לא. וזה נמי שפי' בנשואה בכאן ופסק הלכה. מיכן שמעינן שמי שמתה אשתו מתוך קטטה שהיה בדעתו לגרשה שוב אינו יורשה כדאמרי' בגיטין משנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות. אין נראה כלל דכל זמן שלא גרשה הרי היא כאשתו לכל דבר ויורשה ומיטמא לה. ואע"פ שנתן עיניו לגרשה מ"מ עדיין לא גירשה. ודבר פשוט הוא. ומה שמביא ראיה מגיטין משנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות היינו והוא דאיגרשה אז אמרינן איגלאי מילתא דמה שאכל לא שלו אכל. אבל אם מתה מתוך קטטה עד שלא גירשה אין היורשין נותנין לו פירות שאכל אחר שנתקוטט עמה. או אם אפי' הן בעין. ועוד מה ענין ירושה אצל פירות. דלענין פירות לא תקינו לה הואיל ואית לה איבה. מיהו שארו אכתי מיקריא כל זמן שלא נתגרשה עכ"ל. וכדבריו סובר גם רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל:
1
ב׳[שם ע"ב]
מתני' שכיב מרע שכתב כל נכסיו. שייר קרקע כ"ש מתנתו מתנה. לא שייר קרקע כ"ש אין מתנתו מתנה. פי' רבינו שמואל זצ"ל שכיב מרע שכתב נכסים לאחרים וה"ה אם חילק נכסיו על פיו בלא כתיבה שאמר נכסיי לפ' כדקתני לקמן באמן של בני רוכל שמתה וקיימו חכמים את דבריה וכגון שיש עדים שהיה שכיב מרע כשכתב או נתן מתנה זו. או כשכתוב כד קציר ודמי בערסיה כדאמרי' לקמן בגמ' והילכתא מתנת שכיב מרע במקצת בעיא קנין. ואע"ג דמת מצווה מחמת מיתה לא בעי קנין. והוא דמית. אבל עמד חוזר אע"ג דקנו מיניה הואיל ומחמת דאגת מיתה צוה. אכל מתנה זו מתנתו מתנה כיון דשייר לעצמו הרי היא כמתנת בריא. הילכך בין עמד מחליו בין מת מתנתו קיימת שלא מדאגת מיתה נתן. לא שייר קרקע כ"ש אין מתנתו מתנה אם עמד חוזר ואפילו קנו מידו שנראין הדברים שמחמת מיתה נתן ועל מנת שאם לא ימות לא תתקיים המתנה דמדלא שייר מידי אנן סהדי ואמרי' דעתיה דלאו אדעתא דהכי יהב שאם יעמוד מחליו ימות ברעב ויצטרך לבריות. אבל מת מיהא מתנתו מתנה בין שייר בין לא שייר כדמוכח בגמ' דאמר רב נחמן שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים רואין אם כמחלק מת קנו כולן כו'. ואפי' לא קנו מידו כל הנכסים לאחר מיתתו היכא דלא שייר מירי דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין וטעמא מפרש בגמ':
מתני' שכיב מרע שכתב כל נכסיו. שייר קרקע כ"ש מתנתו מתנה. לא שייר קרקע כ"ש אין מתנתו מתנה. פי' רבינו שמואל זצ"ל שכיב מרע שכתב נכסים לאחרים וה"ה אם חילק נכסיו על פיו בלא כתיבה שאמר נכסיי לפ' כדקתני לקמן באמן של בני רוכל שמתה וקיימו חכמים את דבריה וכגון שיש עדים שהיה שכיב מרע כשכתב או נתן מתנה זו. או כשכתוב כד קציר ודמי בערסיה כדאמרי' לקמן בגמ' והילכתא מתנת שכיב מרע במקצת בעיא קנין. ואע"ג דמת מצווה מחמת מיתה לא בעי קנין. והוא דמית. אבל עמד חוזר אע"ג דקנו מיניה הואיל ומחמת דאגת מיתה צוה. אכל מתנה זו מתנתו מתנה כיון דשייר לעצמו הרי היא כמתנת בריא. הילכך בין עמד מחליו בין מת מתנתו קיימת שלא מדאגת מיתה נתן. לא שייר קרקע כ"ש אין מתנתו מתנה אם עמד חוזר ואפילו קנו מידו שנראין הדברים שמחמת מיתה נתן ועל מנת שאם לא ימות לא תתקיים המתנה דמדלא שייר מידי אנן סהדי ואמרי' דעתיה דלאו אדעתא דהכי יהב שאם יעמוד מחליו ימות ברעב ויצטרך לבריות. אבל מת מיהא מתנתו מתנה בין שייר בין לא שייר כדמוכח בגמ' דאמר רב נחמן שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים רואין אם כמחלק מת קנו כולן כו'. ואפי' לא קנו מידו כל הנכסים לאחר מיתתו היכא דלא שייר מירי דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין וטעמא מפרש בגמ':
2