אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא קצ״גOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 193
א׳פי' רבינו שמואל זצ"ל מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין דבכותב כל נכסיו פליגי. [דאי במתנת ש"מ במקצת שכתוב בה קנין פליגי] (ד)בהדיא הוה ליה למימר מתנת שכיב מרע במקצת שכתוב בה קנין. ועוד הא תנן מתני' סתמא שייר קרקע כל שהו מתנתו מתנה ולא מפליג בין כתב בשטר קנין בין לא כתב. והיאך יאמר שמואל לא ידענא מאי אידון בה ולא קנה הא כיון דכתב בה קנין ומתנה מקצת היא. על כרחי' קתני מתני' הרי היא מתנה. וכן פי' ר"ח זצ"ל. ועוד הא פסקי' לד"ה הילכתא דמתנ' ש"מ במקצת בעיא קנין. והרי היא מעתה כמתנת בריא לגמרי ואינו יכול לחזור בו אפי' אם עמד. ואם אין בה קנין אינה כלום. ואפי' אם מת לא קנה ולא היה לו לתלמוד לקובעה אחר הפסק. ועוד מדרמינן עלה לקמן מדרב יהודה אמר שמואל שכיב מרע שכתב כל נכסיו. מכלל דהא נמי בכותב כל נכסיו מיירי. וכן פי' רבינו ברוך מארץ יון זצ"ל דבכותב כל נכסיו פליגי. ועוד פי' רבינו שמואל זצ"ל דה"ה אם אין כתב קנין בתוך השטר או אפי' אין כאן שטר כלל. אלא שכיב מרע שהזכיר לשון צוואה ש"מ כשחילק כל נכסיו וגם הקנה אותן בקנין סודר למקבל מתנה. אבל אורחא דמילתא נקט שדרך לכתוב הצוואות בשטר כדי שלא תשתקע הצוואה ואפי' לשמואל דאמר לא ידענא מאי אידון בה שמא לא גמר להקנות אלא בשטר. ה"ה אם לא נכתב הקנין בתוך השטר. וראיה לדבר מהא דרמינן עלה לקמן דאמר רב יהודה אמר שמואל ש"מ שכתב כל נכסיו אע"פ שקנו מידו. והתם בקנין בעלמא בלא כתיבה בשטר מיירי עכ"ל:
1
ב׳כתב רבי' יצחק בר מרדכי זצ"ל א"כ רב היכי מוקים למתני' שייר קרקע כל שהו מתנתו מתנה. אי בלא קנין אמאי מתנתו מתנה בשייר ואי בקנין אפי' לא שייר נמי הויא מתנתו מתנה. ועוד דלשמואל דיהיב טעמא באין שטר לאחר מיתה. היאך יתכן לומר ה"ה בלא כתב. ולא נראה לי. דדוקא מיירי בשכתוב קנין בתוך השטר והיינו טעמייהו רב סבר לה כי כתוב קנין בתוך השטר לאלם את כחו לעשותו כמתנת בריא שאם עמד לא יחזור בו. ומה שכתב בלשון דייתיקי ליתן לו כח שכיב מרע שאם כתב בתוכו הלואתו לפלו' שיקנה. ושמואל סבר איפכא די"ל הואיל דנכתב בל' דייתיקי משמע דלא היה דעתו להקנות אלא לאחר מיתה. ומה שנכתב הקנין בתוכו לפי שהיה דעתו להקנות לו בשטר לאחר מיתה ולא באמירה. ואין שטר לאחר מיתה. אבל אם כתב כל נכסיו וקנו מידו ולא נכתב הקנין בתוכו. בהא מודו תרוייהו דאם מת קנה ואם עמד חוזר כדקתני במתני' שכיב מרע שכתב נכסיו שייר קרקע כל שהו כו'. וההיא מיירי בקנין דאי בלא קנין אפי' שייר נמי אין מתנתו מתנה כדפסקי' הילכתא דבמקצת בלא קנין אע"ג דמת לא קנה. ועוד לפי' הקונט' לדברי רב למה נפסקה הלכה במתנת שכיב מרע במקצת דבעיא קנין ואם עמד אינו חוזר. הא אפי' בכל נמי כיון דקנו מידו בין זה בין זה אינו חוזר. שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלו' ומת אין כותבין כו' דהואיל שלא הספיק לכתוב עד שמת שוב אין כותבין לאחר מיתה דהואיל שאמר בלשון כתבו משמע שלא היה דעתו אלא בכתיבה. ואם היה כתב מחיים היינו עיקר דייתיקי היה קונה לאחר מיתה. והאי דנקט שכיב מרע לרבותא נקט דכ"ש בריא אם אמר כתבו ומת עד שלא נכתב דאין כותבין לאחר מיתה. הכי מוכח ביש נוחלין . והכי איתא לפ' דהשתא משמע ליה למקשה דבין קנו מידו בין לא קנו מידו איפלגו רב ושמואל בהא מילתא. ומקשי דרב אדרב מדקנו אמאי אין מתנתו מתנה לאחר מיתה הא לית ליה הא טעמא שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ודל שטר מהכא דלא נכתב מחיים. מיהו יקנה מחמת קנין אחר מיתה כדין ש"מ שמחלק כל נכסיו. אי נמי במצוה מחמת מיתה במקצת דהא נמי בהני מיירי מדנקט ש"מ. וקשה דשמואל אדשמואל בדלא קנו מידו אמאי קנה הא אית ליה האי טעמא שמא לא גמד להקנותו אלא בשטר וזה הואיל שאמר כתבו ותנו שמא לא גמר להקנותו באמירה לחודא אלא בכתיבה. והואיל שלא נכתב מחיים אין כותבין לאחר מיתה. דרב אדרב לא קשיא הא דקנו כו' כלו' האי דאמר ארכבה אתרי ריכשי הכא דקנו מיניה וכדאמרן שכתוב בשטר דמוכת' מילתא דקנין גמור הוה בשטר כעין בריא. והא דאמר הכא בדלא קנו מידו ומשום הכי הואיל דלא היה שום קנין אלא אמירה. וההיא אמירה בכתבו ותנו ומת עד שלא נכתב בהא מודה רב דאיכא למיחש שמא דוקא אמר כתבו ולאחר מיתה אין כתיבה. [דשמואל אדשמואל לא קשיא] במייפה את כחו שאומר אף כתבו ותנו. דמשמע דליפות כחו אמר כתבו ולא חלה נתינה בכתיבה. לפיכך מתנתו מתנה אפילו בלא כתיבה על ידי אמירה שאמר תנו. ורב סבר הא דאמ' אף כתבו דוקא קאמר אף אני רוצה שתכתבו לו ויקנה בכתיבה ולא ליפות כחו נתכוון:
2