אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא קצ״דOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 194

א׳והאי דאמר רב יהודה אמר שמואל שכיב מרע שכתב כל נכסיו אע"פ שקגו כו' ומשמע בשכתב גם הקנין מיידי כדמוכח נמי לבסוף דמוקמ' ליה דכתב ביה וקנינא מניה מוסף כו'. מכלל דבדכתב ביה מיירי. וגם הלשון משמע שכתב דבכתיבת כל קנינו מיידי. עכ"ל. ולקמן נפרש הילכתא כמאן:
1
ב׳[שם]
יתיב רב נחמן אחוריה דרבא ויתיב רבא קמיה דר"נ ויתיב וקאמר מי אמר שמואל שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה. והאמר רב יהודה אמר שמואל שכיב מרע שכתב כל נכסיו אע"פ שקנו מידו אם עמד חוזר בידוע שלא הקנה אלא מחמת מיתה.
2
ג׳[שם ע"ב]
ואחוי ליה בידיה ואישתיק. כי קם א"ל רב נחמן בר יצחק מה אחוי לך בידיה א"ל הא דאם לא עמד קנה במיפה את כחו ה"ד מיפה את כחו א"ר חסדא דכתב בי' וקנינ' מיני' מוסף על מתנתא דא ככל מה דכתי' לעיל במנא דכשר למקני' ביה שריר וקיים. כלו' וקנינא מיניה מוסף על מתנתא דא קנין גמור להוסיף וליפות כחו מלבד המתנה שנתן על פה. ולישנא יתירא יפוי כח הוא. כתב לזה וכתב לזה. היינו דכי אתא רב דימי דייתיקי מבטל' דייתיק. כתב וזיכה לזה וכתב וזיכה לזה. רב אמר ראשון קנה הרי היא כמתנת בריא. ושמואל אמר שני קנה הרי הוא כמתנת ש"מ:
3