אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא קצ״הOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 195
א׳פי' רבינו שמואל זצ"ל שכיב מרע שחילק כל נכסיו לראובן במתנת שכיב מרע לא שנא בעל פה ולא שנא בכתיבה לברר מתנתו וחזר ונתנן או כתבן לשמעון. אבל לא מסר להם את השטר. דייתיקי של שני מבטלת דייתיקי של ראשון. דשכיב מרע יכול לחזור בו הילכך אחרון קנה וחזר בו מראשון. כתב כל נכסיו לראובן ומסר לו את השטר לראית זכותו ראשון קנה. דהאי זיכה בקנין חשיב ליה והרי היא כמתנת ש"מ שכתב בה קנין וארכבה אתרי ריכשי ואפי' אם עמד אינו חוזר. ושמואל אמר שני קנה כדין מתנת שכיב מרע בכל נכסיו שאין בהם קנין ואם עמד חוזר. ואמ' לעיל כל שאם עמד חוזר אם לא עמד נמי חוזר. הילכך שני קנה. והא איפליגו בה חדא זימנא לעיל במתנת שכיב מרע כשכתוב בה קנין צריכא כו'. בסורא מתנו הכי לפלוגתא דרב ושמואל דכתב לזה וזיכה לזה כדאמרן. בפומבדיתא מתנו הכי אמר ר' ירמיה בר אבא שלחו ליה מבי רב לשמואל ילמדינו רבינו כתב וזיכה לראשון וקנו מיניה מאי שלח להו [אין אחר קנין כלום] כיון שזיכה לו וקנו מיניה קנה ואינו יכול לחזור בו:
1
ב׳[דף קנ"ג ע"א]
סבור מיניה ה"מ דאין לאחר קנין כלום לאחר שאם כתב וזיכה לראשון וכתב וזיכה ראשון קנה לגמרי וכגון שמת ש"מ. אבל לעצמו לחזור בו אם יעמוד מחליו לא קני ראשון שלא היה קנין אלא מחמת מיתה. אמר להו רב חסדא כי אתא רב דימי מבי כפרי פירשה בין לעצמה בין לאחר:
סבור מיניה ה"מ דאין לאחר קנין כלום לאחר שאם כתב וזיכה לראשון וכתב וזיכה ראשון קנה לגמרי וכגון שמת ש"מ. אבל לעצמו לחזור בו אם יעמוד מחליו לא קני ראשון שלא היה קנין אלא מחמת מיתה. אמר להו רב חסדא כי אתא רב דימי מבי כפרי פירשה בין לעצמה בין לאחר:
2
ג׳[שם]
ההוא דקנו מיניה שכתב וזיכה וקנו מיניה. ורצה לחזור בו בשעמד מחליו. אתא לקמיה דרב הונא א"ל מאי איעבד לך דלא אקנית כד מקנו אינשי שכיבי מרע הנותנין לאחר מיתה לדעת שיחזרו בהם אם יעמדו שכותבין או מקנין או כותבין ומקנין. אבל אתה כתבת וזיכית והקנית הכא ודאי שמואל מודה בין לעצמו בין לאחר. והשתא שמעי' מר' מילי דאמר שמואל בשמעתי' דקיי"ל כוותיה בדיני מתנת שכיב מרע בלא שיור שיש בה קנין בלא זיכה לו את השטר לא ידענא מאי אידון בה ולא קנה מתנה אפילו אם מת הנותן. דשמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה. אבל אם יפה את כחו בכתיבת השטר או בצוואה דכתב ביה וקנינא מיניה מוסף על מתנתא דא אז קנה המקבל מתנה. שבזאת לא נאמר לא גמר להקנותו אלא בשטר כו' והוא שמת הנותן אבל אם עמד חוזר דבידוע שלא היה קנין אלא מחמת מיתה. ומדרב יהודה אמר שמואל דאוקי' במיפה את כחו שמעי' לה. ושכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלו' ומת כותבין ונותנין לאחר מיתה כדאוקי' לשמואל במיפה את כחו. אבל בלא יפוי כח לא קנה דאין שטר לאחר מיתה. ואם כתב וזיכה השטר למוסרו לזה לראי' וכתב וזיכה לזה שני קנה דהדר ביה מראשון והוא שמת ואם עמד חוזר. דכל מתנת שכיב מרע בכל הנכסים בלא יפוי כח בשטר אם עמד חוזר. והילכתא שני קנה דהדר ביה מקמא. אבל אם כתב וזיכה והקנה קאמר שמואל דקנה לגמרי בין לעצמו בין לאחר. ואפילו אם עמד אינו חוזר. עכ"ל:
ההוא דקנו מיניה שכתב וזיכה וקנו מיניה. ורצה לחזור בו בשעמד מחליו. אתא לקמיה דרב הונא א"ל מאי איעבד לך דלא אקנית כד מקנו אינשי שכיבי מרע הנותנין לאחר מיתה לדעת שיחזרו בהם אם יעמדו שכותבין או מקנין או כותבין ומקנין. אבל אתה כתבת וזיכית והקנית הכא ודאי שמואל מודה בין לעצמו בין לאחר. והשתא שמעי' מר' מילי דאמר שמואל בשמעתי' דקיי"ל כוותיה בדיני מתנת שכיב מרע בלא שיור שיש בה קנין בלא זיכה לו את השטר לא ידענא מאי אידון בה ולא קנה מתנה אפילו אם מת הנותן. דשמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה. אבל אם יפה את כחו בכתיבת השטר או בצוואה דכתב ביה וקנינא מיניה מוסף על מתנתא דא אז קנה המקבל מתנה. שבזאת לא נאמר לא גמר להקנותו אלא בשטר כו' והוא שמת הנותן אבל אם עמד חוזר דבידוע שלא היה קנין אלא מחמת מיתה. ומדרב יהודה אמר שמואל דאוקי' במיפה את כחו שמעי' לה. ושכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלו' ומת כותבין ונותנין לאחר מיתה כדאוקי' לשמואל במיפה את כחו. אבל בלא יפוי כח לא קנה דאין שטר לאחר מיתה. ואם כתב וזיכה השטר למוסרו לזה לראי' וכתב וזיכה לזה שני קנה דהדר ביה מראשון והוא שמת ואם עמד חוזר. דכל מתנת שכיב מרע בכל הנכסים בלא יפוי כח בשטר אם עמד חוזר. והילכתא שני קנה דהדר ביה מקמא. אבל אם כתב וזיכה והקנה קאמר שמואל דקנה לגמרי בין לעצמו בין לאחר. ואפילו אם עמד אינו חוזר. עכ"ל:
3